הבנקים מכניסים מיליוני שקלים בשנה מעיקולים אלקטרוניים

ב-87% מתוך מילוני צווי העיקול שנשלחים מידי שנה לבנקים ולחברות הביטוח, לא נמצא כלל נכסים ברי עיקול, אבל הבנקים וחברות הביטוח גובים על-כך סכומים נאים. ועדת החוקה של הכנסת דנה בשינוי תעריפי העיקול הממוכן

מקלב בוועדת החוקה. צילום: אורי לנז | פלאש 90

מתברר כי מאות מיליוני שקלים משולמים מידי שנה לבנקים ולחברות הביטוח עבור ביצוע פעולות עיקול אלקטרוני. תקנות מיסים-גביה קובעות כי בגין כל פעולה של עיקול אלקטרוני שמבוצעת באחד מהגופים הפיננסים בארץ, כדוגמת הבנקים וחברות הביטוח, ניתן לגלגל על החייב 8 שקלים לפעולה.

שר האוצר, חה"כ משה כחלון (כולנו) ביקש מוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת לקבוע תקנות שישנו את התמחור. התקנות המוצעות יוזילו את העלויות לחייבים. התקנות מבדילות בין תשלום עבור עיקול אלקטרוני שבגינו עוקלו נכסים, לבין מצב שבו התשובה לצו העיקול שלילית, ואין לחייב חשבון אצל צד שלישי.

נכון להיום, כל פעולה עולה לחייב שמונה שקלים. לפי המוצע, אם בגין צו העיקול הוטל עיקול על נכס, לרבות אם לחייב חשבון ביתרת חובה אצל צד שלישי, ישולם סך של 19 שקל. לעומת זאת, אם לא נמצאו נכסים ברי עיקול ומימוש של החייב אצל הצד השלישי, ישולם סך של שני שקלים בלבד.

ההבדל בין התעריפים נובע מהטיפול השונה שמקדיש הצד השלישי לצו העיקול: כאשר לא קיים חשבון לחייב אצל הצד השלישי, הרי שלמעט הקליטה הממוכנת של הצד ומתן מענה ממוכן, אין כל עלות הכרוכה בצו למעט התחזוקה השוטפת של הממשק. לעומת זאת, כאשר קיים נכס או חשבון ביתרת חובה, נדרש הצד השלישי לעבודה נוספת לרבות עבודה ידנית בכל הכרוך במעקב אחר החשבון ומימוש הצו.

נוכח העובדה כי תוקפו של צו העיקול הוא לשלושה חודשים, ויכול שבמהלכם הבנק יעדכן את תשובותיו, מוצע לקבוע, כי בגין צו עיקול, יתקבל תשלום אחד בלבד. בעת התקנת התקנות המקוריות נקבע, כי להוצאות יתווסף מע"מ. רשות המסים עיינה מחדש בצורך לקבוע הוראה בדבר הוספת מע"מ ומצאה כי סכומי ההוצאות, הם כאלה שיש לראות בהם כאילו נכלל בהם המע"מ.

בדיון בוועדה החוקה אמרה היועצת המשפטית של רשות האכיפה והגביה (ההוצל"פ), עורכת הדין ענת הר-אבן, כי 87% מהבקשות לעיקול אלקטרוני מעלות כי לא נמצאו נכסים ברי עיקול או מימוש. ורק 8% מתוך ה-13% בהם נמצאו כספים, ניתנים למימוש. במילים אחרות, היד על הדק צווי העיקול, קלה מדי.

מנתונים שנמסרו לוועדה עולה כי הגופים שהוסמכו בחוק לגבות חובות מתוקף פקודת המיסים גביה, כגון הרשויות המקומיות, מבצעים עשרות מיליוני פעולות מידי שנה בעלות של מאות מיליוני שקלים אשר מוטלים על החייבים.

סמנכ"ל עמותת 'ידיד', רן מלמד, הציע לחייב את רשות המיסים לקבל מידע מהמאגר של משרד האוצר ובכך לחסוך עלויות לחייבים. "המידע זמין, למה להפריט את ביצוע העיקולים, ועל הדרך לפגוע באשראי של החייבים?", שאל. כמובן שנציג איגוד הבנקים ונציג איגוד חברות הביטוח התנגדו להצעה בטענה כי העלויות שלהם גבוהות מהסכומים המוצעים.

אבל, בדיקה שערכה חברת 'תבור פיננסיים' שבדקה את העלויות העלתה כי עלות בדיקה במקרה בו לא נמצאו נתונים, עומדת על 1.6 שקלים, ו-17.9 במקרה שנמצא רכוש לעיקול. לסכומים אלו נוספו 15% רווח לגופים הפיננסיים. בהנחה שמבוצעים 17 מיליון עיקולים בשנה, העלות הכוללת לאזרח עומדת היום על  136 מיליון שקל. אם המחיר יירד כפי שמוצע, העלות הכוללת תעמוד על 72 מיליון, ובכך יחסכו לאזרחים 64 מיליון שקלים בשנה.

בוועדה היה גם מי שהתנגד להוצאה גורפת של צווי עיקול. חה"כ אורי מקלב (יהדות התורה) התנגד בתוקף לתקנות והציע כי אם ימצא כסף בגוף אחד, יאסרו התקנות פניה לגופים פיננסיים נוספים. ובכך ימנעו מהוצאות מיותרות אשר יושתו על החייב.

לדבריו הצטרף גם יושב ראש הוועדה, חה"כ ניסן סלומינסקי (הבית היהודי) שאמר כי "צריך לקבוע שלא יהיה מצב שבגין חוב אחד קטן, יטילו עיקולים על החייב בכל החשבונות שלו בכמה גופים פיננסיים. בנוסף, חייבים לוודא שעלות הגביה לא תהיה גבוהה מערך החוב". סלומינסקי אמר כי הוא מבקש לבחון את ההשלכות של אישור התקנות על החוק. ולכן החליט לדחות את אישור התקנות למועד אחר.

כתיבת תגובה