העליון ביטל את החלטת המחוזי ביצוגית נגד רשות המיסים

בפס"ד שניתן במחוזי חויבה רשות המיסים להחזיר סכום של 39 מליון שקלים בגין תשלומים שגבתה שלא כדין במשך יותר משבע שנים על ביצוע פעולות במערכת המחשוב שלה. העליון חייב רק עבור 24 חודשים.

בית המשפט העליון. צילום: יונתן סינדל | פלאש 90

תחילת הפרשה בתביעה יצוגית שהתקבלה בבית המשפט המחוזי כנגד רשות המיסים בשנת 2007  ואושרה בשנת 2012 בגין תשלומים שגבתה שלא כדין במשך שנים על ביצוע פעולות במערכת המחשוב שלה (שע"מ). בית המשפט המחוזי חייב את רשות המיסים להחזיר את הכספים 24 חודשים אחורה כלשון החוק כלומר משנת 2005, וכן קדימה עוד 5 שנים – עד לשנת 2012 בו אושרה התביעה.

בית המשפט העליון קיבל באחרונה את ערעור המדינה, ופסק לראשונה כי תקופת ההשבה המרבית בה ניתן לחייב רשות שלטונית, במסגרת תובענה ייצוגית, להשיב כספים שנגבו שלא כדין, היא 24 החודשים שקדמו להגשת בקשת אישור התביעה כייצוגית. אולם לא ניתן לחייב מכאן והלאה. לפיכך, יופחת משמעותית סכום ההשבה בו חייב ביהמ"ש המחוזי בת"א את רשות המיסים להשיב לרואי חשבון, עורכי דין ויועצי מס, בגין תשלומים שגבתה מהם שלא כדין במשך שנים.

נגישות

בית המשפט המחוזי בת"א אישר כאמור בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד רשות המיסים, וקבע כי עליה להחזיר למייצגי הנישומים סכומים שגבתה שלא כדין. בהחלטה נקבע, כי תקופת ההשבה תחל שנתיים לפני הגשת בקשת האישור (פברואר 2005) ותסתיים במועד אישור התביעה כייצוגית (מאי 2012), כלומר למעלה משבע שנים, ולפיכך סכום ההשבה הועמד על כ-39 מיליון שקל. ביהמ"ש המחוזי נימק כי לטעמו סעיף 21 לחוק תובענות ייצוגיות מגדיר רק את הגבול התחתון של המועד שלפניו לא ניתן לפסוק סעד של השבה נגד הרשות, אך הוא אינו קובע את גבולה העליון של תקופת ההשבה (ממועד הגשת בקשת האישור ואילך).

רשות המיסים ערערה לביהמ"ש העליון ע"י עו"ד יורם הירשברג מהמחלקה הפיסקאלית בפרקליטות המדינה, כשנטען בין ין היתר שהפרשנות לתקופת ההשבה לא נכונה. בפני השופטים אף הונחה עמדת היועץ המשפטי לממשלה, שהוגשה במסגרת הליך אחר בביהמ"ש העליון שעסק אף הוא בפרשנות סעיף 21. עמדת היועץ תמכה בעמדת רשות המסים ביחס לאופן פרשנות הסעיף, ולשיטתו הן לשון הסעיף והן תכליתו תומכים בטענה כי תקופת ההשבה בה ניתן לחייב רשות חלה על השנתיים שקדמו למועד הגשת בקשת האישור ועד למועד הגשת בקשת האישור בלבד.

השופטים יורם דנציגר, אורי שהם ונעם סולברג קיבלו את ערעור המדינה ואת עמדת היועמ"ש בנקודה זו, ופסקו כי הפרשנות הראויה לסעיף 21 היא שתקופת ההשבה המירבית בה יכולה להיות מחויבת רשות בהשבה במסגרת תובענה ייצוגית, היא 24 החודשים שקדמו להגשת בקשת האישור, ותו לאו.

כאמור, סכום ההשבה הופחת משמעותית ובהתאם לכך הופחתו גם סכומי הגמול ושכר הטרחה לתובע הייצוגי ובאי כוחו.

side

כתיבת תגובה