כך תצליחו בעסקים בלי הרבה מאמץ ■ לומדים טורקית

סיפורם של שניים שהרוויחו 242 שקל בחמש דקות. וגם, מה הקשר בין העסק שלכם לתוצר הלאומי של טורקיה. בשבוע בו אנחנו קוראים על קורח, מחלוקתו והנזקים הכבדים שנבעו ממנה, מתברר שאפשר גם אחרת

צילומים: mdgn ,Olga Gavrilova, The World in HDR, שאטרסטוק | אבי עובדיה, פלאש 90

השבוע נזכרתי באנקדוטה מעניינת שסיפר לי בעבר יהודי פיקח שהשתתף בקורס גישור, ותיאר באוזניי כיצד החל השיעור הראשון.

המרצה ביקש מהנוכחים בחדר להתארגן בקבוצות של שניים-שניים, ונתן להם משימה: במשך חמש הדקות הקרובות כל אחד מהם ינסה לכופף את ידו של חברו. כל מי שיצליח במשימה יקבל על כל כיפוף שקל.

חברי הקבוצה ניגשו לאתגר המוזר-מעט והחלו בכיפופי ידיים הדדיים. זה לא היה קל, שכן כל אחד מהם נזקק למאמץ כפול. גם לכוחות חזקים שידו לא תוכרע, וגם למאמץ רב בניסיון לכופף את יד חברו.

כעבור חמש דקות עבר המרצה בין הקבוצות והתברר כי רובם נשארו במצב סטטי: אפס-אפס. מלבד שרירים כואבים אף אחד לא הצליח לכופף את יד חברו. באחד הזוגות התברר כי פלוני הצליח להוריד פעם אחת את ידו של אלמוני והוא אכן קיבל את השקל המיוחל.

אולם אחת הקבוצות הצליחה להפתיע את כל הנוכחים כאשר "הספיקה" בחמש דקות להגיע לתוצאה: 120:122…

למרבה פליאתם של הנוכחים הסבירו השניים, כי הם הגיעו למסקנה המהירה והמתבקשת, במקום לריב במשך חמש דקות ולבזבז אנרגיה מיותרת לשווא, הם יכופפו בהסכמה כל אחד את יד חברו כמה שיותר פעמים בכדי לקבל כמה שיותר כסף.

בדיוק לזה חיכה המרצה. "כולכם מסתובבים כעת עם שרירים נפוחים וכואבים, בעוד שהשניים הללו לא התאמצו ועוד יצאו עם רווח נאה בצד. אז נכון, אחד מהם קיבל שני שקלים נוספים, אבל זה המחיר של הוויתור וההבנה שלא תמיד צריך לקבל הכל. עדיף להפסיד שני שקלים ולקבל 120 שקלים במזומן, מאשר להתעקש, לא לקבל כלום וכבונוס לסבול יומיים מכאב שרירים.

ארדואן אולמרט

הגישור מציל

נזכרתי באנקדוטה זו השבוע כאשר ישראל חתמה על הסכם ה"השפלה" עם טורקיה. זוכרים כמה דם רע זרם בשש השנים האחרונות בין שתי המדינות. כל צד ניסה לכופף את הצד השני, כל אחד היה בטוח שהאמת נמצאת אצלו ורק הוא הצודק, כל צד יצא חבול ופצוע עד זוב דם.

הטורקים איבדו את התיירות הישראלית שהזרימה מילוני דולרים בשנה למדינה ש-11% מהתל"ג שלה בנוי על תיירות. ישראל הפסידה מיליונים בייצוא לטורקיה שירד לרמה נמוכה מאד. אף אחד לא באמת הרוויח מכל הסיפור הזה.

מה שהיו צריכים כאן זה טיימינג טוב ונח לשני הצדדים, אבל לא פחות מכך מגשר טוב שיודע לעגל פינות. קח פיצוי ותשאיר את הסגר על עזה. אל תתבע חיילים ואנחנו נזרים תיירים. הכל סבבה. עניין של סמנטיקה בלבד.

זה נכון גם לעסקים. אולי נכון לומר שזה נכון במיוחד לעסקים. הרבה מאד פעמים בעסקים עלולים להגיע לאמוציות אישיות. הטונים עולים ולאחר שהאש כבר בוערת קשה להוריד את הלהבות. בינתיים האש שורפת ומכלה כל חלקה טובה. מי מפסיד? כולם! בקצב הזה, כשכל אחד דואג להזיק לשני ולא להתפתח, רק מפסידים.

זה נכון גם במו"מ עסקי כאשר פעמים רבות מגיעים הצדדים למבוא סתום. החכמה במקרים כאלה הוא להראות גמישות. תמיד אפשר לריב, תנסו קודם להתגמש. קיפול פה, קימוט שם – והופ: הכל מסודר.

אז תזכרו: מכיפופי ידיים נשארים רק עם כאבי שרירים.

4 פרלמנט אנקרה

כתיבת תגובה