לווה שטוען שפרע כנגד הרשום במחשב הגמ"ח

טענתו היא למרות סיכם בעל פה בינו לבין בעל הגמ"ח שבשאלה כזו מה שיקבע הוא הרשום המחשב הגמ"ח.

טוען שהחזיר כנגד הרשום במחשב אילוסטרציה: shutterstock

אדם לווה מגמ”ח סכום של עשרת אלפים שקלים. לאחר זמן פגש את בעל הגמ”ח בבית הכנסת וביקש לפרוע חלק מן ההלוואה. בעל הגמ"ח סירב לקבל את הכסף בטענה שאינו מקבל כספים מלווים אלא במשרדי הגמ”ח משום שרק שם הוא יכול לעדכן מידית את הנתונים במחשב.

הלווה התעקש בטענה שאין לו זמן לבוא אל המשרד, ובלית ביררה הסכים בעל הגמ"ח לקחת ממנו את הכסף, אך הדגיש לו מפורשות שמבחינתו הקובע הוא מצב החוב לפי הנתונים המופיעים במחשב הגמ”ח. ואם ישכח בעל הגמ"ח לעדכן את החזר החוב  הרי מה שיקבע זה מה שרשום במחשב הגמ"ח, ולא תתקבל טענה לפירעון. הלווה הסכים לתנאי.

new-rodius-250*200

הדבר נשנה מספר פעמים, ובכל פעם כאשר הביא הלווה סכום לפירעון שלא במשרד, הודגש לו התנאי הנ"ל.

כאשר יתרת חובו עמדה לפי המופיע במחשב בגמ"ח על ארבעת אלפים שקלים, טען הלווה בפני בעל הגמ"ח שחובו עומד רק על אלפיים שקלים מכיוון שפרע אלפיים שקלים מתי שהוא, ובעל הגמ”ח ככל הנראה לא עדכן את הנתונים במחשב.

בעל הגמ"ח שלא זכר את השתלשלות העניין שאל את הלווה האם הוא בטוח בכך במאת האחוזים, תחילה השיב בביטחון גמור שוודאי לו שכך, אך תוך כדי הדברים חזר בו ואמר שהוא מעדיף לבדוק את עצמו פעם נוספת.

לאחר כשעה הוא חזר אל בעל הגמ"ח ואמר כי לאחר שבדק מסתבר לו הוא פרע רק אלף שקלים ולא אלפיים כפי שאמר קודם כך שיתרת חובו עומדת על שלושת אלפים שקלים.

 

בעל הגמ"ח הבהיר כי אותו לווה הוא אדם ירא שמיים ואינו חשוד לדעתו ברמאות או גזל אלא שהוא מבולבל מעט ואינו שומר על סדר בהתנהלותו הכספית, ואין לו ידיעה ברורה על הכנסותיו והוצאותיו. כמו כן מציין בעל הגמ"ח, שללוה יש פיקדון בגמ”ח בסכום של חמשת אלפים שקלים, כך שהוא מוחזק בכספו, והנידון הוא כמה להחזיר לו מהפיקדון האם אלף או אלפיים שקלים.

 

מכיוון ששאלה זו עוסקת בנאמנותו של הלווה לטעון פרעתי, ומאידך אין כאן טענת ודאי של בעל הגמ"ח שלא פרע זו שאלה קשה ומורכבת, ולכן חילקו רבני בית ההוראה את התשובה לשתי אופציות.

האופציה הראשונה היא שנכתב במפורש בשטר ההלוואה שאין ללווה זכות לטעון פרעתי מבלי להביא על כך אסמכתא בכתב במקרה כזה כיוון שלא נתקיים התנאי בוודאי שחייב הלווה את מלא הסכום.

אף אם מופיע בשטר ההלוואה נוסח שבמקרה של מחלוקת הנאמנות שייכת לבעל הגמ"ח  למרות שבעל הגמ"ח אינו טוען טענת ודאי שלא נפרע, עדיין לא יהא נאמן הלווה. שהרי כיוון שהוא עצמו מודה שנעשה אתו תנאי שמה שיקבע הוא הרשום במחשב, אם כן אינו יכול להחשיב את טענתו כ"פרעתי" אלא כטענת "יש לי בידך כנגד חובי" וזו טענה שאינה פוטרת.

 

האופציה השנייה היא שלא נרשם דבר כזה בשטר ההלוואה, ומכיוון שהלווה יכול לטעון שמעולם לא סיכם עם בעל הגמ"ח על כך שמה שמופיע במחשב הוא הקובע שהרי אין לכך אסמכתא, אם כן נאמן הוא ב"מיגו" לטעון פרעתי.

אף שיש צד בפוסקים שהגמ"ח נחשב למוחזק בפקדון של אותו לווה, כיוון שהוא לא מכחש בה מחד ולא ודאי על כך שלא פרע הלווה מאידך לא תועיל התפיסה.

גם טענה של מודה במקצת לא שייכת בנידון הזה מכיוון שאין כאן תביעת ודאי.

שאלה זו נענתה ע"י רבני אתר דין, כתובת האתר: http://din.org.il/
בית הוראה: 02-5023637

new-rodius-160*600
poalim-inner

כתיבת תגובה