אל תסתכלו בקנקן • דאצ'יה דאסטר זולה אך מפתיעה לטובה

צילומים: מנדי ריזל

פסטיבל 'דרום אדום' שנפתח בסוף השבוע שעבר, הביא רבבות לאזור צפון הנגב. זה היה הזמן לצאת לגיחה לאזור הפריחה של הכלניות האדומות, ממש צמוד לבית, בשדרות.

בחרתי מסלול: נחל שקמה היפהפה שאותו אני כבר מכיר כעל כף ידי, וכל שנותר לי היה לבחור גם מכונית איתה ניתן לצלוח את השביל, שאורכו כ-20 קילומטרים. ביום רגיל, אפשר לנסוע בו ברכב רגיל, וכבר עשיתי זאת. אבל אחרי שבוע של גשמים, הייתי צריך להצטייד במכונית בעלת הנעה כפולה: השלוליות והבוץ לאורך המסלול חייבו זאת.

אז בחרתי בדאצ'יה דאסטר. כי אם כבר פרטנר, אז עם מכונית שאני מכיר ומעריך את יכולותיה. באולם התצוגה המרכזי של החברה, בפתח-תקווה, קיבלתי את המפתח לדאסטר – רכב הפנאי-שטח של החברה. מדובר במכונית המסקרנת והנמכרת ביותר של דאצ'יה; ככה זה כשהישראלים אוהבים לנסוע במכונית עם פוזה.

חיצונית, מדובר במכונית נחמדה, סטייל ברית המועצות של שנות ה-90. אחרי הכול היא מגיעה מרומניה. הדאסטר ממש לא מתקרבת למאזדה CX5, קיה ספורטאז' או ניסאן קשקאי.

המפתח עצמו, הכי-לא-2015, הכין אותי לבאות: עיצוב פנימי עלוב למדי. מושבי בד פשוטים, דשבורד וקונסולה מרכזית עשויי פלסטיק שנראים כאילו נלקחו ממכונית מלפני שני עשורים. גם איכות הרכבה לא-משהו.

למרבה המזל, מערכת מולטימדיה נחמדה בהחלט, כולל i-GO ומצלמת רוורס, הצילה את המצב והזכירה לי באיזו שנה אנחנו. אממה, היא מגיעה בתוספת תשלום והותקנה בזווית ישרה ממש, בלי טיפת נטייה אלכסונית, וקצת קשה לראות את מה שהיא מציגה, בייחוד בעת נסיעה. ואם כבר הזכרנו מושבים, הם קצרים ולא נותנים מענה מושלם לרגליים. הם גם מרגישים קשים מידי.

כפיצוי על מושב הנהג הלא כל-כך נוח – נוחות הנסיעה הפתיעה לטובה: כיוון שמדובר במכונית כלאיים שיש לה קשר משפחתי לרנו הצרפתית, היא ספגה את המהמורות, מבלי שאלו הורגשו כמעט בתא הנוסעים. עם זאת, המתלים הרכים דווקא עמדו לרועץ במהירות גבוהה – בייחוד בשטח; הם גרמו למכונית לצלילת חרטום חדה.

בדורנו, מה לעשות, הכול מוחצן: מכוניות יכולות להיראות "מיליון דולר" מבחוץ, אך המנוע שלהן חלש והן לא מספקות את הסחורה המכאנית. בדאצ'יה, כך נראה, זה בדיוק הפוך: הקנקן לא-מי-יודע-מה, אבל תוכו מפתיע:

מתחת למכסה המנוע של הדאסטר עימה נסעתי, הונח מנוע בנפח 1,500 ליטרים דיזל, עם 105 כוחות סוס. הוא שודך לתיבת הילוכים ידנית (שימו לב: בכל הדגמים יש רק תיבות הילוכים ידניות!), בעלת שישה הילוכים. זה מעניין, כי תיבות הילוכים ידניות מגיעות בדרך-כלל עם חמשה מצבי העברה בלבד; שאפו על השישי. המנוע נותן תמורה ראויה בהחלט, והוא מאיץ את המרכב קדימה. אבל אליה וקוץ בה: ככל שתגבירו את המהירות, יחדרו רעשי החוץ אל תוך תא הנוסעים: הבידוד לוקה בחסר.

ברנו-דאצ'יה השכילו לעשות משהו נחמד נוסף: המכונית מגיעה עם 'לימיט' ו'קרוז קונטרול', מה שמאפשר לכם לשלוט באמצעות כפתורים המונחים על ההגה על המהירות בה תיסע המכונית. כל זה למרות שמדובר ברכב עם תיבה ידנית, כאמור. יש פה גם מערכת 'עצור וסע' שמכבה את המנוע ברמזור. הצופר נמצא במיקום שנדמה כי כבר חלף מן העולם: על מנוף האורות משמאל להגה.

המכונית אותה קיבלתי מגיעה עם הנעה כפולה,4X4. זה לא עוד סתם רכב 'פנאי-שטח' כמו שיש למרבית הישראלים; כזה שמיועד רק להוציא לשכנים את העיניים, ולא באמת מסוגל לנוע בשטח. זה אכן רכב שטח.

הדאסטר "שיחק אותה". ותאמינו לי שנסעתי באזורים אלו כמה-וכמה-וכמה פעמים עם סוגים שונים של רכבי ארבע על ארבע. בסיוע תיבת ההילוכים הידנית והגה מדויק למדי, הוא הצליח ללמד את שבילי הנגב מה קורה כשדאצ'יה דאסטר מגיעה לשטח; בקלות מפתיעה הוא הצליח לטפס על עליות תלולות, שכללו גם חול רך, לצלוח ירידות חדות, לחצות שלוליות וקטעים בוציים ולנצח כל מכשול כמו גדול.

פשוט סמכתי עליו בעיניים עצומות, והוא לא אכזב. סייעו לכך גם מגני גחון, דלק ודיפרנציאל. בסיועם, נמנע חיכוך של המנוע ושאר הירקות שנמצאים בחלקו התחתון של הרכב, עם שיפולי הקרקע ואבנים.

למותר לציין כי תא המטען גדול, ומאפשר שפע של מקום.

המכונית הזו לקחה ליטר דלק אחד על כל 16 קילומטרים של נסיעה משולבת. בשורה התחתונה: מדובר במכונית פשוטה, אבל עם מנוע, תיבת הילוכים, נוחות ונסיעת שטח מעולה. בתמורה למחיר, היא שווה כל שקל.

אם אתם מחפשים משפחתית, עדיף שתיקחו רכב עם מושבים נוחים יותר; אבל אם אתם פריקים של טיולים בחיק הטבע, במחיר כזה נדמה שאין ברירה אחרת.