אמת ויציב • מרוץ התיישנות שומת מיסוי

מה עדיף על מה, האמת או היציבות? מדוע הגיע סיפורה של רוכשת דירה בתל-אביב לועדת ערר ומאימתי מתחילים למנות את תקופת ההתיישנות של שומה במיסוי מקרקעין. ויש גם שני חידושים מעניינים במיוחד

במקרים רבים, מנועים נישומים מלתקן שומות במיסוי מקרקעין מאחר וחלפה תקופת ההתיישנות, באילו מקרים ניתן להאריך מועד לתיקון שומה?

ככלל, דיני ההתיישנות עוסקים במתחם שבין ה"אמת" ל-"יציב", שכן, התיישנות פירושה זניחת האמת לטובת היציב.

חוק מיסוי מקרקעין קובע אמות מידה ברורות לתיקון שומה. במסגרת סעיף 85 לחוק מיסוי מקרקעין, נקבעו גם עילות תיקון השומה, וגם סד הזמנים לביצוע התיקון. כך, תיקון שומה הינו הליך דו-סטרי, שכן גם נישום יכול לבקש תיקון שומה, וגם מנהל מיסוי מקרקעין עצמו…

עילות התיקון הן ברורות: גילוי טעות בשומה; גילוי עובדות חדשות שיש בהן (לבדן או יחד עם החומר שהיה מונח בפני המפקח בזמן אמת) לחייב את הנישום במס או לשנות את סכום המס; וכן מצב בו התגלה כי השומה העצמית של הנישום לא הייתה נכונה.

מבחינת הפסקת מרוץ ההתיישנות קובע הסעיף כי ניתן לתקן שומה "תוך ארבע שנים מיום שאושרה כשומה עצמית או מיום שנקבעה שומה לפי מיטב השפיטה". לצד הוראות אלה, נתונה למנהל מיסוי מקרקעין בסעיף 107 לחוק מיסוי מקרקעין, סמכות כללית להאריך כל מועד שנקבע בחוק "אם נתבקש לכך ואם ראה סיבה מספקת להיעתר לבקשה".

טעות בתום לב

אם כן, תקופת ההתיישנות במיסוי מקרקעין היא ארבע שנים "מיום שנעשתה השומה". ומהו מועד זה?

לאחרונה ניתן פסק דין בעניין בו נדרש בית המשפט לדון בשאלה זו. במקרה זה, ביום 28/06/12 נערכה לנישומה שומה, בה התקבלה הצהרתה בדבר רכישת דירת מגורים בתל אביב יחד עם בעלה, ובה ציינה כי היא מתעתדת למכור דירת מגורים נוספת שיש בבעלותה (ושנרכשה לפני הנישואין) במודיעין.

ביום 18/01/16 ביצע מנהל מיסוי מקרקעין תיקון שומה, ובו דחה את מועד מכירת הדירה של הנישומה במודיעין, תוך שצוין בנימוקי תיקון השומה, כי אם דירה זו לא תימכר עד ל-20 באוקטובר אותה שנה, הרי שרכישת הדירה החדשה בתל אביב תחויב בשיעורי מס של דירה שאינה דירת מגורים יחידה.

ב-31/08/16 הגישה הנישומה בקשה לתיקון שומת רכישת הדירה בתל אביב, ובה ביקשה, כי גם אם דירתה שבמודיעין לא תימכר תוך התקופה שנקבעה בהחלטה בתיקון השומה, הרי שהיא מבקשת ליישם את הלכת פאלם המאפשרת "פיצול" שומות מס הרכישה בינה לבין בעלה, כך שרק בגין חלקה היא תחויב במדרגות המס של דירת מגורים שאינה דירת מגורים יחידה.

בבקשה צוין כי יישום הלכת פאלם לא נדרש בשלב השומה העצמית עקב טעות שבתום לב. מנהל מיסוי מקרקעין דחה את טענת הנישומה עקב התיישנות, ומכאן הערר.

וועדת הערר נדרשה איפה לדון בשאלה האם ניתן היה להגיש את בקשת תיקון השומה של הנישומה מ-31/08/16. שכן, לעמדת מנהל מיסוי מקרקעין, השומה העצמית של הנישומה התקבלה ביום 28/06/12 והחל ממועד זה יש למנות את תקופת ארבע השנים.

לעומת זאת, עמדת הנישומה היא כי לאור תיקון השומה שנעשה על ידי המנהל עצמו ביום 18/01/16, הרי שיש לספור את מניין תקופת ההתיישנות ממועד זה, ובכל מקרה, למנהל סמכות להאריך מועד להגשת בקשה לתיקון שומה לפי סעיף 107 לחוק מיסוי מקרקעין.

בסוגיית המועד לסיום תקופת ההתיישנות, התגלתה מחלוקת בין חברי הרכב וועדת הערר: עמדתו של כבוד השופט מגן אלטוביה הייתה כי יש לראות בשומה שמנהל מיסוי מקרקעין עצמו הוציא לנישומה ביום 18/01/16 כשומה סופית, ומשכך יש למנות את תקופת ההתיישנות החל ממועד זה. בגישה זו, בקשת תיקון השומה שהגישה הנישומה, הוגשה במועד.

לעומת זאת, חברי הוועדה רו"ח צבי פרידמן ורו"ח יהושע בלציקי סברו כי יש לבחון את תוכן תיקון השומה שנעשה על ידי מנהל מיסוי מקרקעין לפי תוכנו. כך, מאחר ששומת מס הרכישה ושיעורי מס הרכישה לא השתנו בהחלטה זו, אלא רק שונה פרטי טכני של מועד לדחיית מכירת דירתה של הנישומה במודיעין, הרי שאין לראות בה כשומה המפסיקה את מרוץ ההתיישנות שהחל עם הגשת השומה העצמית ב-2012. מכאן, שמרוץ ההתיישנות פסק ביום 28/06/16.

הייצוג ותום הלב

אלא שבכך לא סגי. בהינתן עמדה זו, המשיכו חברי הוועדה לבחון האם ניתן במקרה זה להאריך את המועד להגשת בקשה לתיקון שומה לפי סעיף 107 לחוק. בעניין זה קיימת מחלוקת רבת שנים שכן למרות לשונו הברורה של הסעיף, שאינה מסויגת ואינה מוגבלת, הרי שהשתרשה ההבנה כי מטרת סד הזמנים של סעיף 85 לחוק מיסוי מקרקעין היא ליצור וודאות ביחס לסופיות השומה, שימוש במתן ארכה לתיקון שומה פוגע בעיקרון זה.

יחד עם זאת, חברי הוועדה אימצו הלכה אחרת בה נקבע, כי במקרים חריגים, בהם נפלה בשומה טעות שבתום לב, ושבהם הציג הנישום סיבה מספקת להארכת המועד, מעבר למתן סיבה מספקת לתיקון השומה עצמה, ניתן יהיה לעשות שימוש בסעיף זה.

חברי הוועדה מצאו כי במקרה זה אכן קיימת סיבה מספקת לתיקון השומה, וזאת הן בשל הלכת פאלם ושלמי המאפשרות פיצול שומות מס רכישה כבמקרה הנדון, והן לאור התרשמותם כי הטעות נעשתה בתום לב. מכאן, שגם חברי הוועדה נעתרו לבקשת הנישומה והתירו את פתיחת השומה.

מעניין לציין שתי נקודות שעולות אגב פסק הדין: הראשונה היא שלמרות שהנישומה הייתה מיוצגת לכל אורך ההליך השומתי במייצגים, טענתה לטעות בחוסר תום לב התקבלה. פעמים רבות אנו נתקלים בעמדות של פקידי מס, כי נישום שמיוצג אינו יכול לטעון לקיומה של טעות, וכי עליו להיפרע מהביטוח המקצועי של המייצג. חברי הוועדה ציינו כי "יודגש, כי לא מדובר באנשי עסקים ממולחים (כרישי נדל"ן), אלא באזרחים נורמטיביים מן השורה שאינם בקיאים בנבכי החוק…".

הנקודה השנייה היא דווקא התייחסות הוועדה למועד תחילת מרוץ ההתיישנות. הנישומה טענה כי את מרוץ ההתיישנות יש למנות ממועד קבלת שומת המנהל ולא ממועד עריכת השומה על ידיו. הוועדה לא דנה בטענה זו לגופו של עניין משום שנקבע כי טענה זו נזנחה על ידי הנישומה במהלך הסיכומים, אולם נקבע כי לא ניתן להעלות טענה זו ללא הוכחות מוצקות.

כתיבת תגובה