זו הלוואה או עסקה? תשאלו את מע"מ

חברה מתחום השחיטה שהעניקה הלוואה לחברה קשורה מצאה את עצמה נדרשת לשלם מע"מ על הכספים שקיבלה מהחברה הלווה, למרות שטענה בבית המשפט כי מדובר בהלוואה "תמימה". מדוע?

פסיקה חדשה בנושא מע"מ מחדדת פעם נוספת את ההלכה שבדיני המס המהות היא זו שקובעת ולא הטכניוּת. ידועה האמרה "אם זה נראה כמו ברווז, הולך כמו ברווז ועושה קולות של ברווז, לא מן הנמנע כי זהו ברווז". חוכמת חיים פשוטה זו, לא תמיד ברורה כל צורכה לקהל הנישומים.

ובמה דברים אמורים? כידוע, מטעמים שונים הנוגעים לבסיס המס, ישנה במקרים רבים הבחנה בין סיווג פעילויות שונות לצורכי מס. כך, תוצאותיה של עסקה פירותית עשויות להיות שונות מתוצאותיה של עסקה הונית – הן בשיעורי המס, הן בעיתוי ההכרה בהכנסה, דיני ניכוי הוצאות, וכו'.

כמו כן, קיימות הבחנות רבות בין פרטי ההכנסות הפירותיות השונות בינן לבין עצמן. כמו "הכנסה מעסק" מול הכנסות פסיביות וכו'. בתחום הנדל"ן בישראל – בעיקר לאור החבות במס רכישה, נודעת חשיבות רבה במיוחד בין עסקה החייבת במיסוי מקרקעין, לבין כל עסקה אחרת החייבת במס הכנסה (פירותית או הונית). משכך, ל"לבוש" אותו נוהגים הצדדים לכנות את ההסכם ישנה חשיבות מרובה.

רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו ל'ביזנעס' בפייסבוק

יחד עם זאת, בדיני המס ישנם כלים אנטי-תכנוניים, המעניקים לרשות המסים – ואין זה משנה אם מדובר בפקיד שומה במס הכנסה או במנהל מיסוי מקרקעין או במפקח במע"מ – את הסמכות לבחון את המהות הכלכלית האמיתית של העסקה, ולסווגה מחדש במידת הצורך. מדובר באבן יסוד בדיני המס.

לאורך כל השנים ניתן לראות מקרים שהגיעו לבתי המשפט, בהם נידונה שאלת סיווגה של עסקת הלוואה כעסקה במקרקעין. במקרים אלה מוצג בפני רשויות המס הסכם הלוואה "תמים" אולם מסתבר, כי משמעותו האמיתית היא "עסקה במקרקעין".

לא הסכם הלוואה סטנדרטי

ואכן, ההלכה שנקבעה לאורך השנים היא, כי בשאלת סיווגו של הסכם הלוואה כהסכם מכר של מקרקעין, יש לבחון את פרטי הוראות ההסכם הנדון והשוואתו להסכם הלוואה סטנדרטי. לצורך הדוגמא: כאשר אדם לוקח משכנתא מהבנק, גובה הריבית, מועדי התשלומים, וכל תנאי ההלוואה מוגדרים מראש, ולא בדיעבד. בוודאי שהריבית אינה מושפעת משווי המקרקעין או מעסקה צפויה במקרקעין.

לעומת זאת, הסכם שתנאיו עמומים, שהתשואה על ההלוואה נגזרת בצורה זו או אחרת מהסיכונים או מהסיכויים הכלכליים הטמונים במקרקעין, עשויים להצביע על עסקת השקעה במקרקעין ולא בעסקת הלוואה.

מקרה דומה נידון לאחרונה דווקא בתחום המע"מ. במקרה זה, עוסק מורשה הרשום בתחום משחטות העוף והנדל"ן, העמיד הלוואה לבעלי מקרקעין – חברה קשורה שלו. מנהל מע"מ, בחר לראות בעסקת ההלוואה כעסקה החייבת במע"מ – לא רק בגין רכיב הריבית על ההלוואה. לשיטתו, כל התמורה שקיבל המלווה, דהיינו קרן פלוס ריבית היא למעשה תשואה על השקעה במקרקעין, המהווה "עסקה" החייבת במע"מ בידי המלווה.

בית המשפט, נפנה לבחון את עובדות המקרה. ניתוח הסכם ההלוואה גילה, כי אין מדובר בהסכם הלוואה "סטנדרטי": ראשית הוא הועמד לחברה קשורה של המלווה. הוכח, כי למרות לשון הסכם ההלוואה בדבר גובה הריבית ומועדי הפירעון שלה, בפועל הסכם ההלוואה הוארך ללא לציון מועד הפירעון, ואף גובה הריבית השתנה. עוד הוכח, כי סכום ההלוואה שנקבע בהסכם ההלוואה היה שונה (גבוה יותר) מהסכום שניתן בפועל לחייב.

מה עם הלוואה מגמ"ח?

המלווה אף ציין בדוחותיו הכספיים, כי ההלוואה צפויה להיפרע ממכירת המקרקעין ו/או השבחתם על-ידי החייב. בית המשפט קבע, כי מטרתו של הסכם ההלוואה הייתה לאפשר למלווה ליהנות מעליית ערך המקרקעין – אלמנט השקעתי מובהק. לבסוף, קבע בית המשפט כי תחום הנדל"ן אינו זר למלווה, וכי היא (החברה) ביצעה עסקאות שונות בתחום הנדל"ן באופן תדיר.

משכך, קצרה דרכו של בית המשפט לקבוע כי מדובר ב"עסקה" לצורכי מע"מ. שכן מדובר על "מתן שירות בידי עוסק במהלך עיסוקו". בית המשפט חזר על ההלכה הידועה כי את המונח "במהלך עסקו" המופיע בהגדרת המונח "עסקה" שבסעיף 1 לחוק מע"מ, יש לפרש בצורה רחבה ביותר. בהתאם להלכה זו, אין הכרח שהעסקה תהיה חלק מהפעילות העסקית והעיקרית של העסק, די בפעולות שמקדמות את העסק מבחינה כלכלית בכדי שהן ייחשבו כחלק מפעילותו של העוסק במהלך עסקיו.

נציין, כי פסק הדין אינו עוסק בסוגיה משיקה ודומה, אך שוֹנָה מהעניין הנדון בפסק הדין והיא תחום ההלוואות החוץ-בנקאיות השכיח במחוזותינו בתחום הנדל"ן. השאלה היא אם תחום זה מהווה אף הוא בידי המלווים כ"עסקה" או "עסקת אקראי" לצורכי חוק מע"מ.

כלומר, האם במקרה בו יזם פונה למלווה על מנת שילווה לו כספים לצורך העמדת הון עצמי (לדוגמא) ובתמורה המלווה מקבל ריבית גבוהה ממחיר השוק – הגם שאינה כוללת כל רכיב השקעתי – כלומר, מדובר בריבית גבוהה אך לא בריבית שתלויה בהצלחת הפרויקט, מהמכירות שהוא ייעשה וכו' – האם גם במקרה כזה, הריבית (להבדיל מהמקרה הנדון בפסק הדין בו דובר גם על קרן ההלוואה) תחויב במע"מ?

עוד יותר, האם גם כאשר המלווה אינו מסווג לצורכי חוק מע"מ כ"עוסק מורשה", האם גם אז ניתן יהיה לטעון כי מדובר לכל הפחות ב"עסקת אקראי"? צע"ג.

כתיבת תגובה