מה המדיניות שלך, הנחה או אנחה?

רחלי היא תופרת חרוצה שמתמודדת עם תחרות פרועה ונדרשת לתת ללקוחות "הנחה". מה עושים במקרה בו המתחרות מעניקות הנחות? • יש פיתרון והוא פשוט מאוד: ביטחון עצמי והערכה עצמית נכונה

אילוסטרציה: Vastram, Ursa Major | שאטרסטוק

השבוע התחלתי תהליך אימון וייעוץ עסקי לרחלי. רחלי היא תופרת ומשכירת שמלות לאירועים בשכונה חסידית אי שם במרכז הארץ. לרחלי תריסר שבטים ובת אחת לתפארת נשות ישראל. למה לתפארת? כי רחלי צריכה להעביר אליה את הידע והתבונה שצברה.  גם היא קיבלה את הכישרון מסבתה המנוחה שתפרה בגדי נשפים לפריצים בפולין שלפני המלחמה. טוב, נו, לא בדיוק פריצים. אבל הבנתן את הרעיון.

אבל… בשכונה בה היא מתגוררת, או אפילו אפשר לומר, בעיר בה היא מתגוררת, מתרחשת מלחמה עקובה מבד. משכירות השמלות נאבקות על מקומן עד זוב בד ואני עוד חשבתי לתומי ששמחות הן תמיד זמן של שלום ושלווה.

כשישבנו בסלון ביתה המעוצב בסגנון האופייני לקהילתה, בלטו בנוכחותן שתי בובות לבושות שמלות ברוקד זהובות לצד ארון הספרים המהודר הו בחיצוניות והן בפנימיות. מתחת לשידה הסתתרה מכונת תפירה ובארונות המעילים תלו שורות שורות של שמלות להשכרה.

מהמטבח נשמעו קולות הילדים. הדלת סבבה על צירה והם יצאו ונכנסו כשהאידיש מתגלגלת בכל מקום סביב. אפילו כאשר השיבה ללקוחה בטלפון הקטן והלא חכם שברשותה וגם כאשר ילדה החמוד ביקש לשבת על ברכיה.

רחלי התגלתה כאישה חזקה שלא מפחדת משום אתגר. גם לא מלקוחה שטורקת את הטלפון בזעם לאחר שביטלה השכרה בדקה התשעים וגם לא מבעלה של אותה לקוחה שהתקשר אחריה וצעק למרות שברור לכל שאשתו גרמה נזק ודאי לתופרת החרוצה.

רחלי יודעת בבירור שהקב"ה הוא זה שמנהל את העולם ושמה ששלה יגיע עד לפתח ביתה. במילא, מה שלא, כלל לא מעניין אותה. ובכל זאת היא שואלת אותי: "איך? אתמודד עם נושא ההנחות?". מילא שיש מי שדורשות החזרים, מילא שיש מי שדורשות החלפות ברגע האחרון, "אבל הנחות?!", היא פוערת מולי זוג עיניים יגעות וטרוטות מעמל התפירה בשעות הקטנות של הלילה ומנסה ליישר את כתפיה השחוחות.

בעיני, בעת שהיא מותחת את גווה העייף ומזדקפת, היא נראית כמו נמלה חרוצה שכל חפצה להרוויח את לחמה ביושר. מכירות את השלט עם תמונת האיש הזקן והשחוח עליו הייתה כתובה האמרה "כך נראה האיש שנתן את ההנחות הכי גדולות"? התמונה הזאת הייתה תלויה בכל בית עסק בדרום תל אביב של שנות השבעים ואני מבינה אותה. בהחלט מבינה ומזדהה.

לפני שאנחנו מתחילות לעבור על המחירון אנו עושות סקירה קצרה כדי לבדוק את מחירי הקולגות. תקשיבו. הייתי בהלם. יש מעל עשרים תופרות בשכונה בה היא מתגוררת… המעניין הוא שרחלי מאמינה באמת ובתמים בלי שאלות וספקות, שהקב"ה ממציא לכולן פרנסה ברווח, ואנחנו יושבות להכין מחירון (מנג׳ט, מכפלת, רוכסן, הצרה, הרחבה ועוד).

אני נזכרת בימים בהם עסקתי בקונפקציות ילדים ומחייכת ביני לבין עצמי. אנחנו מסיימות את המחירון. הוא לא ארוך במיוחד. אבל אני ממהרת להבהיר לה שהמחירון חייב להיות בתוכה ולא רק על הנייר. "לא כל עבודה ניתנת לתמחור לאקוני. אם יש לך ספק כמה 'מגיע לך', תצייני בפני הלקוחה טווח מחירים ותגידי: 'אהיה חכמה יותר כשאסיים את התפירה'. אין ברירה. את חייבת להעריך את עצמך ואת עבודתך".

ומכאן, מהמקרה של רחלי, אל כל אחת ואחת מכן, בין אם היא עוסקת בתפירה ובין אם היא עוסקת בעיצוב או בטיפול. תעריכו את עצמכן. את העבודה שלכן. כמה אתן הייתן משלמות לעצמכן תמורת העבודה הזו. כמה הנחה הייתן מבקשות מעצמכן ומה המחיר שממנו אתן לא יורדות בשום פנים ואופן.

אז נכון שיש מתחרות והן נותנות הנחות, אבל לקוחות לא מחפשים רק הנחה, הם מחפשים גם גישה. אם הגישה מתבססת על אמונה פנימית ואמיתית בטיב המוצר, הן תשלמנה יותר, ובשמחה. וזו ההשתדלות, התוצאות – הפרנסה – בכל מקרה בידי ה'!

כתיבת תגובה