עשור למשבר הסאב-פריים • העולם עדיין לא התאושש מהמכה

ספיחיו של משבר הכלכלי העולמי עדיין איתנו. כיצד התחיל המשבר שיש המשווים אותו בעוצמתו למשבר הכלכלי הגדול של תחילת שנות השלושים של המאה הקודמת? • תאוות בצע או תמימות מטופשת? סקירה מקיפה

צילומים: Mare Salerno, Peter Denovo, robert cicchetti, thatreec, Rawpixel.com, Norman Chan | שאטרסטוק

ברחבי העולם מציינים בימים אלה עשור לתחילתו של משבר הסאב-פריים, אותו משבר משכנתאות אמריקאי שתפח לממדים מפלצתיים ואיים לרסק את הכלכלה האמריקאית ואיתה את העולם הפיננסי שאנו מכירים.

היסטוריונים טוענים שהמשבר הכלכלי העולמי שפרץ שנה לאחר מכן, בתשס"ח, ונולד בעקבות משבר הסאב-פריים היה מקביל בעוצמתו למשבר הכלכלי שפקד את העולם בתחילת שנות השלושים של המאה הקודמת והביא בין היתר לפריצת מלחמת העולם השנייה, אותה מלחמה איומה ועקובה מדם שאת מחירה שילמו עשרות מיליונים ויש שיאמרו שעוד ישלמו מאות מיליונים בעשורים הקרובים.

במאמר מוסגר, עשר שנים חלפו בין פרוץ המשבר הכלכלי של 29 לפרוץ מלחמת העולם השנייה…

רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו ל'ביזנעס' בפייסבוק

אז איך הכל התחיל? שנת תש"ס הייתה שנה כלכלית קשה בה פרץ משבר בועת ההייטק שהיה קצר וכואב. שלוש שנים לאחר מכן גזר נתניהו את הגזרות המפורסמות בתור גזרות תשס"ג והצליח להניח את היסודות למשק ישראלי יציב וחזק. אבל זה לא קשור למה שהתרחש בעולם כולו.

עם תום משבר ההייטק חוותה ארצות הברית שגשוג גדול בעוצמתו. תום המלחמה הקרה עשור קודם לכן. תום המלחמות בבלקן והניצחון בעיראק, שפכו שמן רב על גלגלי הכלכלה האמריקאית. המניע העיקרי לתנופת השגשוג הייתה ללא ספק הורדת הריבית. בנוסף, חוקים שאפשרו נטילת משכנתא ללא מקדמה, הפכו את שוק הדיור האמריקאי למערב פרוע של ממש.

את הבהלה לזהב של אמצע המאה הי"ט (למניינם), החליפה הבהלה לדירה. מיליוני אמריקאים שידם אינה משגת לעמוד בהחזרי המשכנתא, הרשו לעצמם לקנות בתים. והבנקים? הם הרשו לעצמם להסתכן עוד ועוד והעניקו הלוואות שזכו לכינוי הלוואות סאב-פריים. זאת אומרים לווים שההערכה היא שהם שווים פחות מה"פריים". זאת אומרת פחות מעמלת הסיכון שהבנקים נטלו על עצמם.

עד כדי כך נחפזו הבנקים להעניק הלוואות שהיום, למרות ההרחבה הכמותית, איש לא יעלה בדעתו להעניק. הלווים עצמם עשו חשבון פשוט: מחירי הדירות ללא המקדמה היו זהים לדמי השכירות כך שבמקרה הגרוע ביותר יאבדו את ביתם והסכומים ששולמו על ידם ייחשבו כתשלומי שכירות.

חשוב לזכור שיש הבדל מהותי בין הלוואות משכנתא בארצות הברית לאלו שבישראל. בארצות הברית ההלוואה היא על הנכס ולא על הלווה. המשמעות היא שהבנק נוטל את הנכס במקרה של חדלות פירעון. אך הלווה אינו נרדף על ידו. להבדיל כמובן ממה שנהוג בארץ. כך שלווים רבים נטולי יכולת החזר של ממש, לא חששו.

והביקוש העלה גם את מחיר הדירות ויצר בועה של ממש שהעלתה את תאבונם של הבנקים שראו כיצד הנכסים מתייקרים ואמרו לעצמם שבמקרה שהלווים לא יוכלו לעמוד בתשלומים, יוכלו הם – הבנקים – למכור את הבתים בקלות ולכסות את ההלוואות. מעגל זה הזין את עצמו שוב ושוב וגרם לכך שרבים ראו בנדל"ן הזדמנות לתשואות גבוהות בזמן קצר.

במקום לרכוש מניות, רכשו המשקיעים דירות. והיו מי שהימרו על הבנקים למשכנתאות ועל חברות הגידור. היו משפחות שנטלו הלוואות ענק בשל הריבית הנמוכה ומיהרו לקנות בתים בהנחה שמחירם יעלה עוד ועוד והם יוכלו למכור אותם ברווח לאחר "סיבוב" קצר.

היו משפחות שנטלו על הבית שלהם משכנתא נוספת ומימנו בה רכישה של מכוניות, סירות וטיולים. הצריכה הפרטית גאתה והמשק האמריקאי צמח במהירות יחד עם הר חובות ענק. החגיגה הזו הגיעה לשיאה כאשר הרשויות התירו לבנקים למכור את תיק המשכנתאות שלהם על ידי הנפקת אגרות חוב מגובות במשכנתאות. כך למעשה גלגלו הבנקים את הסיכון לידיהם של מחזיקי האג"ח.

במקרה של חדלות פירעון של הלווים, הבעיה כבר לא תהיה של הבנקים אלא של הגופים שבחרו לרכוש את האג"ח שלהם… כך הפכו הבנקים למכונת הלוואות חסרת מעצורים כאשר גם את הסיכון של אי החזר ההלוואות גלגלו הלאה. ואנשים קנו אג"ח מגובה במשכנתאות בהנחה שבמקרה הכי גרוע ניתן יהיה למכור את הנכסים שנרכשו בהלוואות משום שמחירי הנדל"ן עולים ועולים ועולים.

החגיגה הזו הסתיימה בחורף שנת תשס"ז. אחרי כמה שנים של צמיחה מהירה נרשם גידול דרמטי במספר הלווים שלא הצליחו לעמוד בהחזרי ההלוואות. עשרות חברות שהעניקו הלוואות על בסיס אותן משכנתאות קרסו במהירות. היצף הבתים בשוק האמריקאי הוריד את מחירי הבתים ועשרות חברות תיווך גדולות וקטנות פשטו את הרגל. קבלנים ויזמים זריזים שבנו על רווחי עתק נאלצו לוותר על חלומותיהם. חלקם, הותירי אתרי בנייה ענקיים נטושים בהיעדר הגיון כלכלי מאחוריהם.

לשיא הגיעו הדברים בקיץ של אותה שנה. ההערכות הן כי היקף הלוואות הזבל (ה'סאב-פריים') הגיע באותה עת ל-1.3 טריליון דולר. במילים אלף ושלוש מאות מיליארד דולר. תגובת השרשרת התהפכה. לווים שלא עמדו בהחזרים לא הצליחו למכור את הבתים. הבנקים וגופי האשראי החוץ-בנקאיים נשארו עם בתים שערכם ירד במהירות ובתלילות. הגיעו הדברים לידי כך שבתים הוצעו למכירה במחיר של כמה מאות דולרים…

התשואות על אגרות החוב המגובות במשכנתאות טיפסו לשמיים עד שהפכו לזבל של ממש. איש לא רצה לקנות אותן למרות התשואה העצומה מתוך הבנה שפרמיית הסיכון גבוהה מאוד. מה שאכן התרחש מאוחר יותר. בנקים החלו לפשוט רגל. בתחילה היו אלה בנקים בודדים וקטנים. אך בשלהי קיץ תשס"ז גדל מספרם והמשבר החל להתגלגל במהירות כלפי מעלה.

יש שרואים ביולי של אותה שנה (2007 למניינם) את קו השבר. באותו חודש קרסו שתי קרנות גידור של בנק ההשקעות 'בר סטנרס' וסימלו את תחילת הסוף. קרנות אלו השקיעו באג"ח מגובות משכנתאות במינוף של פי עשרה ויותר. הקריסה שלהן הייתה מכת פטיש חמש קילו על המשק האמריקאי והביאה לירידה מתמשכת במדדי הבורסה בארצות הברית.

כאן כבר נוצר מחנק אשראי שכבל את רגלי הכלכלה האמריקאית ועצר את הפעילות הפיננסית. הפדרל ריזרב (הבנק המרכזי של ארצות הברית) מיהר להוריד את הריבית בחדות, מ-5.25% ל-2% בלבד. אבל… הורדת הריבית שנועדה להתמודד עם האטה בפעילות הכלכלית, לא הצליחה לעצור את ההידרדרות. בתוך ארבעה חודשים נסגרו תריסר בנקים מסחריים ועשרות בתי השקעה, קרנות וחברות אשראי הכריזו על פשיטת רגל.

המשבר לא נותר בגבולות צפון היבשת החדשה והתגלגל במהירות אל האי הבריטי ומדינות במערב אירופה שהבנקים והגופים הפיננסיים שלהם הרשו לעצמם לקחת חלק בחגיגת האג"ח הזול שנמכר בארצות הברית. חברות ביטוח ענקיות שהעניקו ביטוח מפני חדלות פירעון (CDS) מצאו את עצמן מול בור פיננסי עצום של מאות מיליארדי דולרים וביקשו סיוע מהממשל.

הסיוע לא עזר… שנה לאחר מכן, בשלהי אלול תשס"ח, הכריז בנק ההשקעות 'ליהמן ברדרס' על פשיטת רגל. כאן כבר הפך המשבר ממשבר אמריקאי למשבר כלל עולמי. פתאום התגלתה מערכת הבנקאות של העולם המערבי במערומיה. התברר כי האשראי שנתנו בנקים מסחריים חרג בהרבה מיכולת ההחזר של הלווים ומההון העצמי של הבנקים עצמם שנשענו על כרע תרנגולת.

מאות בנקים בארצות הברית נסגרו במהירות והמשבר הכלכלי עצר את כלכלת העולם כולו שנכנסה למיתון. בורסות העולם קרסו ומגיפת השרשרת אילצה את השלטונות למהר ולהוריד את הריביות לאפס ולהזרים עוד ועוד כספים לשוק בניסיון לעורר את הכלכלה הגוועת. עשרות מיליוני מובטלים, בעיקר צעירים, שינו את שוק העבודה באירופה. ארצות הברית שקעה בחוב עצום שספק אם נכדיהם של בני דור הסאב-פריים יצליחו לפרוע.

המשבר העצום עדיין לא מאחורינו למרות שהכלכלה העולמית חזרה במידת מה לעצמה. היא עדיין רחוקה מרחק רב מהצמיחה הנדרשת. סביבת הריבית בעולם כולו הפכה נמוכה והרשויות שינו לחלוטין את שוק האשראי ואת התנהלות הבנקים. ישראל, בשונה ממדינות רבות בעולם, הייתה לאי של יציבות בתוך הסערה הכלכלית. גם כאן היו גלי פיטורים של עשרות אלפי אנשים, אך ההתאוששות הייתה מהירה ועוצמתו של השקל תעיד על-כך.

עם זאת, יש שסבורים שאת מחיר המשבר הכלכלי העולמי שילמו אזרחי ישראל בזינוק דרמטי במחירי הדירות והשכירות. אבל זה כבר עניין לכתבה אחרת.

כתיבת תגובה