ביהמ"ש קבע: השומות למתווך האיברים – תקפות

עשרה ערעורי מס הכנסה שהוגשו על ידי מתווך השתלת איברים על שומות שהוצאו על ידי פקיד שומה גוש דן ברשות המיסים, בשל אי דווח על הכנסות – נדחו בביהמ"ש המחוזי בת"א. המערער ישלם את המס בתוספת ריבית והצמדה – המגיע לעשרות מיליוני שקלים

חיוב בעשרות מיליונים. שטרות | צילום אילוסטרציה: שאטרסטוק

ביהמ"ש המחוזי בתל אביב  דחה עשרה ערעורי מס הכנסה שהוגשו על ידי קובי דיין וחברת עד על אחזקות בע"מ על שומות שהוצאו על ידי פקיד שומה גוש דן ברשות המיסים, אשר יוצג על ידי פרקליטות מחוז ת"א (אזרחי), בגין אי דווח על הכנסות מתווך בין "תורמי איברים" תמורת תשלום לבין חולים הזקוקים להשתלה וטיפול. ביהמ"ש קבע כי על המערערים לשלם את המס בצירוף ריבית והצמדה, סכום העומד כיום על עשרות מיליוני ש"ח. בנוסף, הטיל ביהמ"ש הוצאות משפט על המערערים בסך 100,000 ש"ח.

במהלך השנים 2001 עד 2007 עסקו קובי דיין וחברת עד על (להלן: המערערים) במתן שירותי השתלת איברים – תיווך בין "תורמי איברים" תמורת תשלום לבין חולים הזקוקים להשתלה וטיפול (מטופלים). למעט הניתוח שנעשה בחו"ל, בגלל האיסור החוקי בארץ על תרומת איברים בתשלום (הניתוחים נעשו בעיקר בתורכיה, הפיליפינים, דרום אפריקה וארה"ב), כל הפעולות הנדרשות האחרות, החל מהפניית המטופלים לבדיקות רפואיות, דרך התיאומים הנדרשים לשם סידורי הטיסה של המטופלים ומלוויהם, קביעת מקומות ומועדי הניתוח וכד', וכלה בהשלמת הטיפול, כולן נעשו בארץ. פעילותם של המערערים כללה גם את איתור התורמים (באמצעות מתווכים נוספים) ותשלום עבור "תרומת" האיברים.

apps-box

במהלך כל השנים הנדונות, טענו המערערים, כי המערערת פעלה בארץ כמייצגת של מספר חברות זרות, הרשומות בקפריסין, אירלנד והפיליפינים: Future Trade, Mantis ו-Quahira, העוסקות בתיאום וארגון ניתוחים להשתלות, וכי הכנסות המערערת מפעילות זו נובעות מהעמלות שהיא מקבלת מהן כמייצגתן.

לעמדת פקיד השומה, שהתקבלה על ידי בית המשפט, החברות הזרות הוקמו על ידי המערערים משיקולי מס בלבד, הן חסרות כל פעילות אמיתית ונשלטות על ידיהם, וכי כל ההכנסות הנובעות מפעילותן זו מגיעות למערערים ולא לידי החברות הזרות.

יש לציין כי כנגד המערערים הוגש כתב אישום והם הורשעו, בין היתר, באי דיווח על הכנסות מפעילותם כאמור. קובי דיין אף מרצה בגין כך 65 חודשי מאסר בפועל.

המטופלים שטופלו על ידי המערערים נחלקו לשתי קבוצות: הראשונה – מטופלים שהופנו אליהם על ידי משרד הביטחון. השניה – מטופלים שהגיעו אליהם באופן עצמאי (מטופלים פרטיים). ביחס למטופלי משרד הביטחון, המשרד עצמו שילם לחברה עבור הניתוחים והחברה הנפיקה למשרד חשבוניות בגין מלוא סכום העסקה, אך בדיווחיה הכספיים היא דיווחה כהכנסותיה רק עמלות תווך בלבד בסכומים נמוכים, כשהיתרה דווחה כהוצאה, בטענה שהיא הועברה לחברות הזרות. ביחס למטופלים הפרטיים, החברה לא הנפיקה כל חשבונית, בטענה שמלוא הסכומים ששולמו על ידי המערערים הועברו באופנים שונים לחברות הזרות, והחברה הסתפקה בדיווח על עמלותיה בלבד.

לאחר בחינת הראיות קבע השופט אטדגי כי יש לייחס את הכנסות החברה ממטופלי משרד הביטחון לחברה ולא לחברות הזרות. עוד קבע כי לאחר הפחתת המס המתחייב על ידי החברה, יש לייחס למערער את מלוא הכנסות הדיבידנד, למרות שיעור האחזקות החלקי המדווח לרשם החברות, שכן הוכח כי הרישום של אחזקותיו במניות לא היה אמיתי ובפועל הוא היה בעל המניות היחיד.

באשר להוצאות שהוצאו בקשר להשתלות, קבע בית המשפט כי סכום ההוצאות לכל מטופל יועמד על סך השווה בשקלים ל-92,035 דולר, והן היו מורכבות מהרכיבים הבאים: א. התשלום לתורם – נקבע שיש להעמיד את התשלום הממוצע ל"תורם" על סכום בשקלים השווה ל-22,500 דולר.

ב. התשלום לבתי החולים בגין כל מטופל – בית המשפט קיבל את קביעת פקיד השומה כי ממוצע תשלום זה על סך 15,000 דולר לכל מטופל, בהסתמך על תכתובת ומסמכים שנעשו בין המערערים ובין בתי חולים ולקוחות.

ג. התשלום למנתחים – בית המשפט קיבל את עמדת פקיד השומה כי הסכום הממוצע עומד על סך 37,000 דולר, אף זאת בהסתמך על תכתובת ומסמכים שנעשו בין המערערים לבתי חולים ורופאים.

ד. תשלומים נלווים בגין הוצאות שהייה בחו"ל, בדיקות ועוד – מדובר תשלומים מסוגים שונים ונקבע כי הוא יועמד על ממוצע של 17,535 דולר.

כפועל יוצא הרווח לכל השתלה עמד על סכום של כ- 55,000$.

עוד קבע בית המשפט כי המערערים ניהלו דיון עקר, ארוך ומיותר, ביחס למרכיב המרכזי שהיה במחלוקת, ועל כן הוא קבע כי על חברת עד על יוטלו הוצאת משפט בסך 50,000 ₪ ועל קובי דיין לשאת בהוצאות משפט בסך 50,000 ₪ (שני התשלומים אינם תלויים זה בזה).

התיק נוהל על ידי עוה"ד קרן יזדי-סופר, ניר וילנר ועדי חן מהמחלקה הפיסקאלית בפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי).

כתיבת תגובה