ביטחון כלכלי || עוגני הכלכלה של התעשיות הביטחוניות בישראל

התעשייה הביטחונית בישראל | עיבוד: ביזנעס. קרדיט צילומים - בגוף הכתבה

עיון קצר בלוח השנה מעלה את הנתון הבא: הפעם האחרונה בה עברנו חג סוכות ללא שבת חול המועד – כמו השנה – הייתה בסוכות תש"ע, לפני 11 שנים. ומדוע נדרשנו ללוח השנה? מכיוון שתכננו לסקור את כלכלת הביטחון הישראלית – או במילים מכובסות פחות: תעשיית הנשק בישראל, לרגע חשבנו לוותר, מכיוון שהשנה לא נקרא את הפטרת שבת חול המועד מלאת ההשראה המתארת את מלחמת גוג ומגוג העתידית, בה נאמר: "וְלֹא יִשְׂאוּ עֵצִים מִן הַשָּׂדֶה… כִּי בַנֶּשֶׁק יְבַעֲרוּ אֵשׁ".

האמת, שאם כבר נדרשנו להפטרות בסוכות, בוודאי שמתם לב שבהפטרת חג הסוכות יש תיאור מאוד דומה לנזקי פצצת האטום: וְזֹאת תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף ד' אֶת כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר צָבְאוּ עַל יְרוּשָׁלָ‍ִם הָמֵק בְּשָׂרוֹ וְהוּא עֹמֵד עַל רַגְלָיו וְעֵינָיו תִּמַּקְנָה בְחֹרֵיהֶן וּלְשׁוֹנוֹ תִּמַּק בְּפִיהֶם. התיאור הזה בספר זכריה הוא עתידני במהותו לכאורה, אך מי שקורא את שהתרחש בהירושימה ונגסאקי לאחר הטלת פצצות האטום בידי האמריקנים, בסוף מלחמת העולם השנייה, מבין טוב יותר את הפסוק הנ"ל. אחת התמונות שנצרבו בתודעה זאת המראה איש מחזיק בסולם שדמותו נצרבה על הקיר או תמונה נוספת של מגוף צינור הדומה להגה שנצרב גם הוא על הקיר מהחום והקרינה של הפצצה.

תוצאות התחקיר הראשוני על תעשיית הנשק בישראל היה מדהים. מדובר בתעשייה ענפה מאוד שבישראל – בניגוד לעולם הרחב – היא מכונה בשם: התעשיות הביטחוניות, כאילו שאם ישראל מייצרת ומייצאת נשק לאנגולה או לניגריה יש בזה צורך ביטחוני-ישראלי ולא צורך עסקי-כלכלי. ישראל היא גם בין המדינות היחידות בעולם שבה משרד הביטחון שולט ומעורב – ואולי נכון יותר מעורה – בתוך תעשיות הנשק של ישראל.

במקום השמיני

קבלו נתון שסביר להניח שלא ידעתם אותו: מדינת ישראל נמצאת במקום ה-8 בעולם (!) בייצוא נשק. ומדוע אתם לא מכירים נתון זה? מפני שבישראל שולטת צנזורה צבאית קשוחה מאוד בכל הקשור לייצור וייצוא נשק. הצנזורה מגינה גם על סוחרי הנשק הפרטיים שמייצאים נשק מישראל לחו"ל. הידיעות המתפרסמות בתקשורת הישראלית הן ידיעות יח"צ של החברות ייצור הנשק שמתפרסמות לאחר צנזורה מעמיקה.

על פי המילון, מדינות מיליטריסטיות הן מדינות בהן הצבא הוא מרכזי וסביבו סובבת החברה. מדינת ישראל בהחלט עומדת בהגדרה זו ועל פי פרסומים זרים וקצת ישראליים, אנשי צבא לשעבר מסתובבים בכל העולם ומוכרים נשק לכל דורש, גם למדינות שאין לישראל יחסים דיפלומטים הדדיים. הצלחת תעשיית הנשק הישראלית מקורה במשפט המיוחס לאפלטון: "הצורך הוא אבי ההמצאה".  כאחת המדינות המיליטריסטיות – שבהגדרתן סובבות על כלכלתן ויצרנותן נעה על הציר הצבאי – ישראל הייתה חייבת להגן על עצמה החל מהיום הראשון להקמתה (ועוד קודם לכן), וכך היא עונה להגדרה מיליטריסטית. אולם ההכרח הוא שיצר מצב של ייצור והמצאה של נשק היוצא מפס הייצור – היישר לשדה הקרב בדרום, במרכז או בצפון מחד, ומעסיק ישראלים רבים בתיווך, שיווק ומכירה מאידך.

יתרה מזאת, במקרים רבים מדינת ישראל פנתה לסוחרי נשק ישראלים לבצע עבורה עסקאות נשק בעולם, מבלי שהמדינה תהיה חתומה עליהן. ומניין אנו יודעים זאת? היות ומפעם לפעם נוצרים סכסוכים בין שותפים ישראלים או בין ישראלים למדינות ופרטיים בעולם, וכשהם מגיעים לבתי המשפט, נשפך החוצה מידע רב. אנשי תקשורת שעוסקים בנושא טוענים, כי על מרבית מעסקאות הנשק שישראלים מעורבים בהם, הציבור הרחב כלל לא יודע.

השותפים מסתכסכים, העסקות מתגלות

כך למשל דווח השנה ב'דה מרקר', כי ב-2008 נחשפה ב-Markerweek פעילות חברה שעסקה בסחר בנשק בשם אל.אר, שהוקמה באמצע שנות ה-80 על ידי שלושה טייסים ששירתו יחד בחיל האוויר: רועי בן ימי, עמי לוסטיג ואיתן סטיבה. התברר שבסוף שנות ה-90 ובתחילת שנות ה-2000 היתה החברה מעורבת בשורה של עסקות נשק באנגולה. בין היתר, אל.אר מכרה לאנגולה מערכות טיווח ארטילרי של אלביט ושיתפה פעולה עם תע"ש במכירת פגזים למרגמות ולתותחים ששימשו את הממשלה במלחמה נגד המורדים. עסקה גדולה הרבה יותר היתה מכירת שמונה מסוקי בל 212 מתוצרת ארה"ב שהוצאו משירות בצה"ל לאנגולה. לפי מקורות המכירים את העסקה, מדינת ישראל היא זו שביקשה מאל.אר שהעסקה תתבצע דרכה – וחבורת הטייסים נענתה.

בכיר בענף היצוא הביטחוני אמר ל'דה מרקר' כי "מסתובבים בינינו לא מעט אנשי עסקים שלעולם לא תדע כמה נשק הם מכרו ואיפה. חלק מזה נובע מהחשאיות של משרד הביטחון, שלא שש לפרסם את עסקות הנשק של ישראל בעולם. מי שנהנה מזה הם אותם אנשי העסקים, שכמובן מקורבים לממסד הביטחוני, ופועלים מתחת לרדאר".

בכיר נוסף ואחד הוותיקים בתחום, הוא איש העסקים דוד קוליץ, הבעלים של חברת אלול. קוליץ היה מעורב בעסקאות רבות בין היתר במכירת מערכות למטוס שממשלת ברזיל קנתה מישראל. "אני לא אוהב את ההגדרה סוחר נשק", אמר קוליץ בהצטדקות מסוימת ל'דה מרקר', "אני מייצג יצרנים בעולם. אני לא קונה ולא מוכר, אלא מקדם אינטרסים של יצרנים. אני מקבל עמלה פר עסקה. אפשר לומר שאני מסייע לסחר במובן זה שאני משתתף, אבל משתתף יותר סביל".

כלפי המעורבות של משרד הביטחון בנעשה בעסקאות אמר קוליץ, "המוכרים שלי נמצאים בעולם, הקונים נמצאים בישראל וגם במקומות אחרים בעולם. הפיקוח הישראלי הוא אמת מידה בשבילנו. אני לא מנסה להציג את עצמי כצדיק הדור, אני לא. אני פועל לפי הכללים שמדינת ישראל קבעה".

מכירות בעולם השלישי

במשרד הביטחון רשומים כ-1,600 אנשי עסקים כבעלי רישיון ליצוא ביטחוני בחו"ל, כלומר מורשים לשווק ולמכור נשק ומערכות תומכות לחימה של אחת החברות הישראליות בחו"ל. מהדיווח עולה כי הישראלים מוכרים כמעט כל דבר לכל אחד: 36 מטוסים מסוג מיג 29 וסוחוי 25 למשטר בפרו, המטוסים נרכשו בבלארוס לאחר התמוטטות השלטון הקומוניסטי; מכירת שני מסוקים צרפתיים למדינת חוף השנהב, המסוקים הושבחו על ידי חברת אלביט; לפי משרד האוצר האמריקאי, ישראלי  היה מעורב בחימושם של שני צדדים לסכסוך – ממשלת דרום סודן וקבוצת המורדים התומכים באופוזיציה לממשלה. הישראלי טוען כמובן שהאו"ם בדק את הטענה ולדבריו "לא מכרנו אפילו לא קפצון אחד", אולם החשד מציג את המעורבות של סוחרי הנשק הישראלים בצרכי הנשק בעולם.

ברשימת העסקאות ניתן למצוא גם עסקות ביטחוניות באוגנדה, רואנדה ואתיופיה כגון: השבחת מטוסים, טנקים ומערכות התראה, וכן אימון יחידות אבטחה נשיאותיות. בעסקה נוספת נמכרו לאוגנדה פגזים לטנקים ותחמושת לתותחים ולנשק קל בהיקף של כ-13 מיליון דולר. בעסקה אחרת נמכרו לאנגולה שני מטוסי קרב מדגם סוחוי 27 ביחד עם מערכות מכ"ם מאוקראינה. בניגריה נחתמו עסקאות והסכמים לאספקת מטוסים, מסוקים וספינות לחיל הים, וכן אספקת מל"טים לכוחות המיוחדים במדינה. איש עסקים ישראלי נוסף מעורב במכירת שלוש ספינות שלדג של מספנות ישראל לניגריה, תמורת 21 מיליון דולר, אחר מעורב בתיווך בעסקת ענק של רבע מיליארד דולר, שכללה מכירת מזל"טים וסירות לא מאוישות גם הם לניגריה.

לגיאורגיה נמכרו באמצע העשור הקודם טילי קרקע-אוויר מסוג ספיידר, מתוצרת רפאל, תמורת 50 מיליון דולר. הכוחות הלוחמים בסרי לנקה קיבלה אספקה סדירה של נשק בעת שהתרחשה שם מלחמת האזרחים קשה שהחלה בסוף שנות ה-90 עד 2009. מדובר ברשימה מפלצתית הכוללת בין היתר: 15 מטוסי כפיר, ארבעה מסוקי בל, מל"טים ומזל"טים תוצרת התעשייה האווירית, טילי ספייק תוצרת רפאל, 40 מערכות של ציוד הגנה אלקטרוני נגד טילי קרקע-אוויר, פצצות מונחות לייזר, פצצות חודרות מתוצרת תע"ש, 12 ספינות דבורה, שבע ספינות שלדג, שתי ספינות טילים ומוצרים לראיית לילה של חברת אלאופ (כיום בבעלות אלביט). גם אינדונזיה המוסלמית שאין לה יחסים דיפלומטים עם ישראל, רכשה ארבעה מל"טים מישראל, שעברו למדינה באמצעות מפיץ פיליפיני – ישראלי במקור לכאורה.

מאות מיליוני דולרים ל…אירן

גם במבט לאחור, בשנות ה-70 נגלה פעילות של ישראלי בשם סמי קצב. הדיווח ב'דה מרקר' מביא דברים שכתב העיתונאי רונן ברגמן בספרו "נקודת האל חזור" כי בשנותיו כסוחר נשק באיראן מכר קצב לשאה נשק בהיקפים של מאות מיליוני דולרים, בין היתר אלפי טונות של תותחים, מרגמות, פצצות ופגזים מתוצרת סולתם. לאחר המהפכה האסלאמית במדינה, שימש הנשק הזה את שלטון חומייני במלחמת איראן-עיראק.

צריך להבין, כי כל הדיווחים הללו נראים כמחתרתיים משהו, היות ומרבית נתוני העסקאות לא מגיעים מפרסומים רשמיים כאן מישראל אלא מהעולם הרחב. מאידך, בישראל מתקיימת מפעם לפעם תערוכות נשק רשמיות בגני התערוכה בתל אביב אליהן מגיעים נציגים מכל העולם, גם ממדינות הנמצאות תחת אמברגו בינלאומי בשל הפרת זכויות אדם כמו מינאמר. ראוי לציין שישראל מכחישה מכירת נשק למיאנמר, אך נציגיה מבקרים באופן חופשי בתערוכת הנשק בתל אביב.

לפני קצת יותר משנה – בחודש יוני אשתקד – התקיימה תערוכת ISDEF 2019, 'תערוכה בינלאומית לביטחון והגנת המולדת' מקבוצת אבנון. מדובר בתערוכת נשק ומערכות ביטחוניות הגדולה מסוגה בישראל. בתערוכה מוצגים רובים, רחפנים, כלי רכב משוריינים, ציוד לחימה, אימוני קרב, מזל"טים, צוללות, רובוטים, טכנולוגיות מעקב, תוכנות ואמצעי סייבר עלומים. בתערוכה מבקרים כאמור, נציגי צבאות מכל העולם שסוגרים עסקאות בחדרי חדרים הרחק מעין השמש. סביר להניח כי האזרח הישראלי מרוויח מכך שלתעשיות הביטחוניות נכנס כסף רב, כי הוא מאפשר להמשיך להמציא ולייצר נשק משוכלל להגנת ישראל.

מהותה של תערוכה – תלוי מי הנשאל

במאמר מוסגר נספר כי סביב לתערוכה מתנהלת תעמולה שמאלנית-פלסטינית-אנרכיסטית, המאשימה את ישראל במכירת 'כלי הרג תוצרת הכיבוש' למשטרים אפלים בעולם, המעודדים הרג ורצח כחלק ממסורת הרג ישראלית. בכתבה ב'הארץ' שתיארה את התערוכה 'החמיאו' לתערוכה כאילו היתה שם 'מספיק סחורה כדי להתחיל מלחמת עולם שלישית'. פעילי שמאל קראו ובאו לשבש את התערוכה הביטחונית תחת הכותרת: 'יריד המוות', כאשר סביב לתערוכה נערכו כוחות אבטחה רבים למנוע מהם שיבושים ולהגן על הבאים לתערוכה.

להנאתכם נצרף כאן שני קטעים העוסקים בתערוכה מתוך אתר 'חמושים' (hamushim.com) הפועל במסגרת קואליציית נשים לשלום ומתנגד חריף לתעשיות הביטחוניות בישראל: "מאחורי מילים כמו 'תערוכה' ו'הגנה' מסתתרת העובדה העגומה שמדובר בשוק למכירת נשק קטלני והתקפי, אליו מגיעים סוחרי נשק ונציגים מכוחות צבא וכוחות ביטחון שונים ברחבי העולם במטרה לרקום קשרי סחר בנשק בין המדינות ולרכוש נשק ישראלי. הכל בכדי להפוך פעולות כמו הפצצות אוויריות, חיסולים, דיכוי מפגינים וריגול אחרי פעילים חברתיים ומתנגדי משטר לנוחות ויעילות יותר עבור המדינות שרוכשות את הנשק.

"מלבד היעדר פיקוח שמאפשר לחברות ישראליות למכור נשק למדינות שמואשמות בפשעים נגד האנושות ובהפרת זכויות אדם, הייצוא הביטחוני מישראל, בעצמה מדינה מפרת זכויות אדם, נהיה פופולרי בעולם בזכות הכיבוש. החברות הישראליות משווקות את הנשק שלהן כ'מנוסה בקרב' אחרי שנוסה בגדה המערבית וברצועת עזה, על חשבון ביטחונם וחייהם של פלסטינים".

הבנתם את הפוינט.

מי שמע על הקורונה

תעשיית הנשק בעולם לא נעצרת בגבולות ישראל, מדובר בתעשייה פורחת בכל רחבי העולם ואחד הענפים שמשבר הקורונה כמעט ולא השפיע עליהם. אולי אפילו להיפך: בתקופה בה סדרי עולם מתערערים, זה הזמן לרכוש נשק ולהגן על הגבולות מפני פולשים ומדינות אחרות, ולשמור על הממשל מפני העם. בכל שנה מדרגת חברת בייקר טילי את 100 החברות הביטחוניות הגדולות בעולם. הדירוג מעיד עד כמה חזקה תעשיית הנשק וחסינה לכאורה מול הנעשה בשוק העולמי בעת הקורונה כאשר הצפי כרגע הוא שכתוצאה מההאטה בכלכלה העולמית, תהיה ירידה כלשהי בתקציבי הביטחון וההתעצמות.

בראש הרשימה עומדת חברת לוקהיד מרטין האמריקנית יצרנית ה-F35, עם היקף הכנסות של יותר מ-56 מיליארד דולר בשנת 2019. ככלל, החברות האמריקאיות שולטות על שבע מתוך עשר המקומות הראשונים בדירוג: בואינג יצרנית ה-F18 במקום השני עם הכנסות של 34 מיליארד דולר בתחום הצבאי, ג'נרל דיינמיקס יצרנית טנקים וצוללות במקום השלישי, עם הכנסות של כ-30 מיליארד דולר. במקום הרביעי והחמישי בהתאמה– נורת'רופ גראמן עם הכנסות של 28 מיליארד וריית'און עם 27 מיליארד דולר.

במקום השישי ניתן למצוא את AVIC תאגיד התעשייה האווירית של סין המייצר מטוסי קרב וחמקן עם הכנסות של 25 מיליארד דולר, במקום השביעי, BAE מערכות הבריטית, החברה האירופאית היחידה בעשירייה הראשונה עם 21 מיליארד דולר. במקום השמיני בדירוג שוב יש נציגות סינית הפעם זה נוריקו, איגוד התעשיות הצפוני של סין, עם הכנסות של כ-15 מיליארד דולר אך ללא צמיחה כלל. במקום התשיעי והעשירי מתמקמות להן שתי נציגויות אמריקאיות. האחת היא מיזוג ענק של החברות L3 וחברת HARRIS עם הכנסות של כ-14 מיליארד דולר והשנייה הסוגרת את העשירייה היא חברת יונייטד טכנולוג'יס עם הכנסות של 13 מיליארד.

החברות הישראליות הממוקמות בעשירייה הרביעית והחמישית, מציגות קפיצה נאה של מספר מדרגות לעומת הדירוג הקודם, כל חברה ביחס לעצמה. אלביט מערכות ממשיכה להוביל את תעשיות הנשק הישראליות והתקדמה השנה ב-4 מקומות למקום ה-31 עם 4 מיליארד דולר הכנסות. התעשייה האווירית עלתה 3 מקומות בדירוג למקום ה-41. ואילו רפאל עלתה למקום ה-44 עם 2.7 מיליארד דולר הכנסות, עלייה של 2 מקומות לעומת הדירוג הקודם,

דירוג 100 החברות הביטחוניות הגדולות בעולם, מבוסס על הדוחות הכספיים של החברות הנמדדות. בנוסף לכך מתבסס הדירוג על נתוני מאגר המידע דיפנס ניוז, האוסף את היקפי המכירות הביטחוניות ברמה גולמית.

אז, כמה הרווחנו?

על פי דוח סיכום של האגף הייצוא הביטחוני במשרד הביטחון ('סיבט') המציג את נתוני הייצוא הביטחוני של מדינת ישראל לשנת 2019, הייצוא הביטחוני מהווה כ-10% מסך הייצוא התעשייתי של המדינה. בשנה זו נחתמו חוזים חדשים בהיקף של 7.203 מיליארד דולר. מדובר בנתון גבוה במיוחד בתולדות היצוא הביטחוני הישראלי. "הייצוא הביטחוני מהווה נדבך משמעותי בבניית הביטחון הלאומי וחוסנה של מדינת ישראל", כותבים במשרד הביטחון.

התחומים המרכזיים בייצוא הביטחוני בשנת 2019 על פי הדוח הם: מערכות מכ"ם ולוחמה אלקטרונית (17%), טילאות, רקטות ומערכות הגנה אווירית (15%), כלי טיס מאוישים ואוויוניקה (13%), תצפית ואופטרוניקה (12%), אמצעי ירי ושיגור (10%), מערכות מל"טים ורחפנים (8%), מערכות מודיעין  מידע וסייבר (7%), מערכות תקשוב וקשר  (7%), כלי רכב ורק"מ (4%), שירות לקוחות ושונות (3%), תחמושת וחימוש (3%), מערכות ימיות (1%).

מפילוח גיאוגרפי של נתוני הייצוא הביטחוני הישראלי עולה כי אסיה והפסיפיק תופסות 41% מכלל הייצוא, אירופה 26%, צפון אמריקה 25%, אפריקה 4% ואמריקה הלטינית 4%.

ראש סיבט במשרד הביטחון, תא"ל (במיל') יאיר קולס, אמר בהתייחסו למשבר הקורונה והייצוא הביטחוני, כי "בשנת 2020 הייתה אמורה להימשך מגמת הגידול בעסקאות בין מדינות (GTG). משבר הקורונה הציב את הכלכלה העולמית ובתוכה את השוק הביטחוני בפני מציאות חדשה. אנו מבצעים התאמות בפעילות משרד הביטחון ומנסים במגוון דרכים להפוך את המשבר להזדמנות עבור התעשיות הביטחוניות".

הפסד של מיליארד וחצי

נציין כי לטענת ניר דבורי באתר N12, משרד הביטחון מנע לפני כשנה מכירה של מערכת נשק ישראלית מתוחכמת במיוחד לאיחוד האמירויות – שכעת יקנו מערכת דומה מהאמריקנים, זאת בצל הסכם השלום שנחתם עימם. בישראל מעריכים שהפסד העסקה שווה לחברות מיליארד דולר וחצי. בתעשיות הביטחוניות בישראל ביקרו את ההתנהלות של משרד הביטחון וטענו שההגבלות על החברות מונעות מהן חוזים בשווי מיליארדים.

על פי הדיווח, במשרד הביטחון הסבירו אז שמנעו את מכירת מערכות הנשק המתקדמות בשל החשש שטכנולוגיות ויכולות שפותחו בישראל יגיעו לידיים זרות. אלא שמאידך טוענות החברות הביטחוניות כי הטכנולוגיה תגיע במוקדם או במאוחר לידיהן של אותן מדינות בעזרת הסינים או האמריקנים, וההחלטה מונעת מהן רווח בגין המוצרים שפיתחו.

נשק ספון על הסיפון

אם שרדתם עד כאן נספר לכם על מבצע 'ארבעת המינים' שנעשה על ידי הנשק של מדינת ישראל במטרה למנוע נשק מהאויב. מדובר בלכידת אוניית המשא 'פרנקופ', בידי חיל הים אשר נשאה עליה כמות של נשק פי 10 מהכמות שנמצאה על אוניית קארין A, שנלכדה כשבע שנים קודם לכן.

הספינה יצאה בנמל דמיאט שבמצרים, לאחר שהועמסו עליה מכולות שהגיעו באונייה אחרת מנמל בנדר עבאס שבאיראן. הנשק האיראני היה מיועד לארגון החיזבאללה בלבנון. הספינה נאה את דגל אנטיגואה ונעצרה ב-3 בנובמבר, 2009 נתפסה על ידי ספינת הטילים אח"י אילת מדגם סער 5 סמוך לקפריסין, במרחק של כ-180 ק"מ מחופי ישראל.

לאחר שהספינה הובאה לנמל אשדוד היא נפרקה והנשק הוצג בתצוגה מסודרת לעיני העולם כולו: כ-700 רקטות גראד בקוטר 122 מ"מ, כ-2,100 קטיושות בקוטר 107 מ"מ, כ-8,800 פצמ"רים, 20,100 רימונים, כ-3,000 פגזי תותח ללא רתע בקוטר 106 מ"מ, וכ-566,000 קליעים לרובה מסוג קלצ'ניקוב. לכידת הספינה יצרה הדים רבים ברחבי העולם ובעקבותיה הגישה מדינת ישראל תלונה לאו"ם כנגד איראן. יצוין כי איראן וסוריה היתממו כמובן ואפילו הכחישו את הימצאות הנשק על ה'פרנקופ', גם המצרים, שהאוניה עגנה בארצם בדרכה ליעד הפכו לעיוורים וחרשים וטענו כי במצרים הועלה על האונייה מטען אזרחי בלבד.

זה המקום להזכיר את נבואת ישעיה: "וכתתו חרבותם לאתים, וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב, ולא ילמדו עוד מלחמה".