בין קריפטו לזהב

קל למדינה לשלוט על כספו של הפרט, להעלימו, להיכנס לחשבונות פרטיים ולבצע עיקול, וכדומה | מאמר שני בנושא – והפעם: בין קריפטו לזהב, מהי הדרך הבטוחה לשמירת הממון?

מטילי וגרגרי זהב. אילוסטרציה. צילום : Pixfiction | שאטרסטוק

במאמר הקודם עסקנו בסכנה הגלומה בהצעת האוצר להגבלת השימוש במזומן. בהמשך אליו, נעסוק הפעם בכמה רעיונות היכולים להבטיח את שמירת הממון בידי בעליו, בלא שיהיה נתון לשליטו המוחלטת של השלטון.

1 . קריפטו. יש כמה מטבעות דיגיטאליים, כשהידוע מכולן הוא ה"ביטקוין" (bitcoin). אומנם, המטבעות הדיגיטליים הם רק "ביטים", סימנים על גבי המחשב, אך הם אינם נתונים לשליטתה של רשות אחת, ולמעשה היא בבעלותו של כלל הציבור המשתמש בהם.

אולם, יש בשימוש במטבע זה כמה מגרעות:

  • בסופו של דבר, המרה של ביטקוין לכסף שאפשר לקנות אתו במכולת תלוי פעמים רבות בהכרה של המדינה במטבע זה.
  • השווי של המטבע משתנה לעתים באופן חד, ואין אפשרות לחזות מה יהיה ערכו בעתיד.
  • בסופו של דבר, בחשיבה לעומק, קיומם של המטבעות הדיגיטליים תלוי באופן מוחלט באינטרנט – שהוא בפועל בשליטתה של ארצות הברית (שהמציאה אותו בשנות ה-60 של המאה הקודמת לצרכים צבאיים);  אם כך, מה הועילו חכמים בתקנתם?! דוגמה למגרעת זו אפשר לראות במשבר הנוכחי בין רוסיה לבין המערב. כשנוצר החשש שבגלל העיצומים שהוטלו על רוסיה היא תעבור בסחר החוץ שלה למטבעות דיגיטליים – כבר נמצאו  הדרכים למנוע זאת ממנה.

2. נדל"ן. למרות שנדל"ן נראה כמשהו מוחשי, שהוא הרבה יותר יציב ממזומן או ביטים במחשב, גם בו יש מגרעת בסיסית:

בסופו של דבר הבעלות על הנכס מבוטאת בדף נייר בלבד; כלומר, ברישום בטאבו, שאף הוא בידי השלטון. גם היום המדינה יכולה לנשל אנשים מרכושם בהלאמה בגלל חובות, לשם בנייה לצורך הציבור, ואפילו ב"פינוי בינוי" המאושר גם אם רק 67% מדיירי הבניין מעוניינים בו. אדם המתנגד לכך מפונה בכוח מביתו, אומנם תמורת פיצוי, אך מנגנון זה נתון לשינוי.

3. פיזור במספר מדינות. זהו פתרון לא רע, שכן יש בכך הקטנה משמעותית של הסיכון הגלום במצב שבו הפרט נתון לחסדיו של שלטון יחיד. אך יש בכך גם הגברת הסיכון של איבוד ממון מאותה הסיבה בדיוק: אי אפשר לדעת כיצד תתנהל כל מדינה בעתיד. כדי לצמצם סיכון זה, עדיף לפזר את הממון במדינות בטוחות יחסית: אנגליה, שווייץ, יפן וכד'. בסופו של דבר, גם בגישה זו אין ביטחון מוחלט; ולראיה, הקלות בה הולאמו נכסים של אוליגרכים רוסים בכל אחת מן המדינות הללו.

4. אגירת מתכות יקרות; כמו זהב, ניקל וכסף. כיום, יש כאלה הרואים באגירת מתכות יקרות את האמצעי הבטוח ביותר לשמירה על ערכו של הממון. לטענתם, ההיסטוריה הוכיחה, שאלה תמיד שמרו על ערך רב, ועל-כן יש להניח שגם בעתיד מובטח שיהיה להם ערך. אולם גם לגישה זו יש כמה חסרונות:

  • הערך בעבר איננו מבטיח ערך בעתיד. בדומה לאמרתו של הפילוסוף הנודע דיוויד יום, שהעובדה שהשמש זורחת היום, לא מבטיחה שהשמש תזרח גם מחר (או בעגה המקצועית: "האינדוקציה הבלתי שלמה").
  • קשה לשמור באופן בטוח את אותן מתכות: כספות תמיד אפשר לפרוץ, קשה לשאת אותן, ועדייה או נשיאה שלהן על הגוף יכולה לחשוף את הפרט לשוד ולביזה.
  • ערכן נזיל ולא מוגדר.

כפי שראינו, ישנן  מספר שיטות לשמירת הממון באופן בטוח יחסית, אך בכל שיטה יש גם מגרעות. לטעמי, הטוב ביותר הוא להישמע לעצת החכם באדם, כפי שמופיעה  בספר קהלת: "טוב אשר תאחז בזה, וגם מזה אל תנח ידיך" (קהלת ז, יח). מומלץ אפוא לפצל את הממון לפחות לשלושה חלקים, וכל חלק לפחות לשני חלקים. למשל, לפצל הממון לקריפטו, ואז לפצלו שוב; למשל,  לביטקוין ולאת'ריום. באשר לנדל"ן, לרכוש נדל"ן בשתי מדינות שונות; למשל, באירופה ובאסיה. ובאשר לזהב, להחזיקו בכספות בבנקים הנמצאים בשתי מדינות שונות.

עיקרון זה זהה הן לממון מרובה, והן לממון מועט. לעולם אל תשמרו את כל ממונכם בבנק אחד.

חג חירות שמח!

הכותב הוא מנכ"ל "מלאכת מחשבת, יזמות ואסטרטגיה", מחבר הספר "להבקיע מאה שערים" ומחבר שותף של הספר "Striking Kosher Gold"

מומלץ עבורך

כתיבת תגובה