החינוך כמשל

השבוע יצא משרד החינוך בהודעה בדבר רפורמה שהוא עורך בבחינות הבגרות. הרפורמה כוללת הוצאה של המקצועות ההומניים (תנ”ך [!], ספרות, היסטוריה, וכו’), והשארה של שלושה מקצועות בלבד: מתמטיקה, אנגלית ולשון. לחלק מהדעות זוהי תוכנית טובה, ולבעלי הדעה זוהי תוכנית אומללה. מכל מקום, זוהי הזדמנות מצויינת לדון בתרומתה של מערכת החינוך הכללית להכנתם לחיים של תלמידיה.

משרד החינוך | צילום: יונתן סינדל, פלאש 90

מערכת החינוך עוסקת בעיקרה בהקניית ידע, ערכים חברתיים וערכים לאומיים. אולם הידע שהיא מקנה הנו מופשט, וחסר את הקניית הכלים מעשיים להצלחה בחיים. לדוגמה, כל אדם בוגר נזקק לידע כלשהו על כלכלת בית נכונה ונבונה, על תשלומי המיסים הנדרשים, על אחזקת בית בסיסית (תיקוני חשמל פשוטים, הברגת ברגים בקירות), על הכנת אוכל בסיסית, על תפירה, וכו’. כל אלה נעדרים ממערכת החינוך. זאת ועוד, בסופו של דבר מכשירה מערכת החינוך אנשים להתקבל ללימודים מתקדמים שתכליתם האחרונה היא רכישת מקצוע שממנו ישתכרו לרוב כשכירים; הנדסה, רפואה, כלכלה, וכו’.  אולם אין הכשרה כלל בתחום של יזמות ושל עצמאות. ונשאלת השאלה מדוע זה כך?

רוב האנשים המתפרנסים הם שכירים הנהנים מביטחון תעסוקתי: משכורות קבועה, עבודה ברורה ומוגדרת, אחריות מוגבלת (ובעיקר, נשיאה מוגבלת בתוצאות של ההחלטות). העצמאיים לוקחים על גבם סיכונים גדולים, התחייבויות גדולות, ונושאים באופן מידי בתוצאות של החלטותיהם; הן הנכונות והן השגויות. מי שמקבל, בסופו של דבר, את ההחלטות בדבר אופייה של מערכת החינוך הם שכירים, הפועלים מתוך תודעה של שכירים, ואכן שיקוליהם הפדגוגיים משקפים תודעה זו. אך הדבר עמוק יותר. בסופו של דבר “תודעת השכירות” משרתת את האליטות: היא מקנה להם עובדים מיומנים התלויים בהם לפרנסתם, היא מחנכת לציות ולקבלת מרות וסמכות, ובסופו של דבר היא איננה מסכנת את המונופולים, והיא מקטינה את התחרות.

לאחר שהבנו זאת, הבה נדון בשאלה האם המדינה מנסה לעודד עצמאיים ואת רוח היזמות. מבחינת הרטוריקה, המדינה מאוד מעודדת עצמאיים ומחמיאה להם, אולם בפועל היא מכבידה עליהם בעול מיסים רב, מצמצמת את זיכוייהם במס הכנסה, ומחייבת אותם בתשלומי מס מעביד וביטוח לאומי (שלפעמים יכול להות משמעותי מאוד). אפילו את מענקי הקורונה דורשת המדינה להחזיר! ברור שגם עובדי משרד האוצר, שבסופו של דבר מקבלים החלטות אלה, הם שכירים שאינם מבינים את נפשו של העצמאי.

Inner article

 

אולם מעבר לכך, יש כאן ביטוי למהלך הכולל של שמירת ההגמוניה בידי האליטה. הרי לחברות הגדולות והחזקות במשק, לבנקים, ולחברות גדולות מחו”ל, המחזיקות כאן שלוחות (כמו מייקרוסופט וטבע) יש הטבות מס מפליגות המעודדות את צמיחתן, אפילו מכרזים ממשלתיים משלבים בתוכם פעמים רבות תנאים המאפשרים רק לחברות שהן כבר רבות עוצמה להתמודד בהן. מערכת ההיזון בין העסקים הגדולים ובין הפוליטיקאים הוא נושא בפני עצמו, אך לעניינו אומר: מערכת חינוך של כל חברה מונעת מערכי החברה, ובה בעת היא גם משקפת אותה. מערכת החינוך הישראלית פועלת בגישה דמגוגית מתוך רצון להנחיל ערכים מסויימים של החברה. הערכים הללו אינם “אקדמיים”, אלא מונעים מאינטרסים של מספר אנשים מצומצם בעלי כוח רב, ובסופו של דבר הם באים לשרת אותם.

לוותר על תנ”ך? אם אין תורה – אין קמח.

הכותב הוא מנכ”ל “מלאכת מחשבת, יזמות ואסטרטגיה”, מחבר הספר “להבקיע מאה שערים”, ומחבר שותף של הספר “Striking Kosher Gold”.

מומלץ עבורך

כתיבת תגובה