היועמ”ש קבע: החברה האמריקנית תשלם לצרכנים הישראלים

חברת “הוטלס” המפעילה אתר אינטרנטי שדרכו ניתן לבצע הזמנות של חדרי מלון בארץ ובחו”ל נתבעה בתובענה ייצוגית בטענה כי החברה מפרה את הוראות חוק הגנת הצרכן, מול הלקוחות הישראלים | החברה טענה מנגד, כי על העסקה חל דין מדינת טקסס שבארה”ב, והיא איננה כפופה לחוק הישראלי | היועץ המשפטי לממשלה בתגובה: החברה אחראית כלפי הצרכן לענייני ביטול והשבה, אף אם בפועל המלונות הם שגובים את התמורה הכספית

מלונות בישראל. צילום: Sergei25 | שטארסטוק

היועץ המשפטי לממשלה הגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב התנגדות להסדר הפשרה בתובענה ייצוגית נגד חברת ‘הוטלס’. במסגרת בקשת האישור טען התובע כי החברה מפרה את הוראות חוק הגנת הצרכן, בין היתר משום שלקוחות האתר, הצרכנים, אינם זוכים להשבת כספים ששילמו בעבור עסקות מכר מרחוק שבוצעו באתר ובוטלו. החברה טענה מנגד כי על העסקה חל דין מדינת טקסס (ארה”ב) והיא איננה כפופה לחוק הישראלי. לעמדת היועץ המשפטי לממשלה, ההתקשרות של הצרכן נעשית מול החברה ולא מול המלונות עצמם, ועל כן החברה אחראית כלפי הצרכן לענייני ביטול והשבה, אף אם בפועל המלונות הם שגובים את התמורה הכספית.

חברת “הוטלס” הנתבעת הינה חברה זרה, המאוגדת כשותפות מוגבלת בטקסס, ארה”ב. החברה מפעילה אתר אינטרנטי שדרכו ניתן לבצע הזמנות של חדרי מלון בארץ ובחו”ל. המבקש הזמין באמצעות האתר חדר בבית מלון בישראל וימים ספורים לאחר ביצוע ההזמנה נאלץ לבטלה. המבקש סבר כי הוא זכאי להחזר כספי (בניכוי דמי ביטול) מכוח הוראות חוק הגנת הצרכן, אך לאחר שפנה למשיבה, הוא נוכח לדעת כי ביטול הזמנתו אינו מזכה בהחזר כספי. לטענת התובע המשיבה מפרה מספר הוראות המעוגנות בחוק הגנת הצרכן בכך שהיא קובעת מדיניות ביטול ללא החזר כספי בניגוד לאמור בחוק הגנת הצרכן.

250/200 סייד בר + קובייה

בנוסף, טען כי במסגרת החוזה בין הצדדים ישנו תנאים מקפחים שכן החברה מתנערת מהחובות החלות עליה מתוקף חוק הגנת הצרכן. לשיטת החברה, הדין הישראלי כלל אינו חל במערכת היחסים שבין החברה לבין משתמשיה. זאת בשל קיומה של תניית ברירת הדין המופיעה בתנאי השימוש באתר ולפיה ההסכם בין החברה לבין הצרכנים כפוף לדין של מדינת טקסס. כמו כן, גם כללי המשפט הבינלאומי מובילים להחלת הדין הטקסני (אשר בשונה מהדין הישראלי אינו מקנה זכות חוקית לביטול והשבה של שירותי מלונאות שנרכשו במכר מרחוק באופן מקוון). עוד נטען ע”י החברה כי בקשתו של התובע משוללת יסוד גם בדין הישראלי, זאת משום שהיא אינה קובעת את תנאי ההתקשרות בין בתי המלון לבין משתמשי האתר, לרבות מדיניות הביטול וההשבה, שכן הם נקבעים באופן בלעדי על-ידי בתי המלון.

Inner article

עמדת היועץ המשפטי לממשלה התייחסה לתחולתו של חוק הגנת הצרכן על החברה. על אף היותה של החברה עוסק זר, סבר היועץ המשפטי לממשלה שיש לראות את פעילותה ככזו שנעשתה בישראל, שכן ניכר כי היא מכוונת את פעילותה לצרכנים הישראלים, נהנית מרווחים מהשוק הישראלי, משווקת בתי מלון ישראליים, האתר שלה פונה לקהל הישראלי בשפה העברית, הרכישות בו מתבצעות בישראל, המחירים באתר מוצגים במטבע המקומי (₪) והוא אף מפנה למספר טלפון ישראלי לצורך הזמנות או בירורים. מכלול מאפיינים אלה מבססים את עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה לפיה בכל הנוגע לצרכנים הישראלים פעילות המשיבה היא בעיקר בישראל ולמעשה היא פועלת ככל עוסק ישראלי, ולכן יש להחיל עליה את חוק הגנת הצרכן והחובות מכוחו. בהקשר זה הובהר כי אין בתניית ברירת הדין המופיעה בתנאי השימוש של החברה כדי להשפיע על מסקנה זו, שכן לעמדת היועץ המשפטי לממשלה, בנסיבות המקרה עולה התנייה לכדי תניה מקפחת בחוזה אחיד.

לעמדת היועץ המשפטי לממשלה הוראות חוק הגנת הצרכן חלות על החברה, ומשכך כל עוד היא איננה מאפשרת לצרכנים לבטל את העסקה ולקבל את התמורה, הרי היא מפרה את חובת מתן זכות הביטול וההשבה שבהוראות חוק הגנת הצרכן. בהקשר זה פירט היועץ המשפטי לממשלה כי לפי חוק הגנת הצרכן, עסקה המתבצעת בעקבות פניה לצרכן באמצעות היישומון או אתר המרשתת של החברה היא “עסקת מכר מרחוק” שלגביה עוסק חייב להציג לצרכן פרטים בדבר זכותו לבטל את העסקה. יתרה מכך, במקרה שהצרכן ביטל את העסקה בהתאם להוראות החוק, העוסק מחויב להחזיר לצרכן את הסכום ששולם על-ידו, בניכוי דמי ביטול בשיעור שלא יעלה על 5% מהמחיר או 100 ₪, לפי הנמוך מבניהם. מדובר בהוראות אשר לפי חוק הגנת הצרכן אין אפשרות להתנות עליהן.

בתוך כך הבהיר היועץ המשפטי לממשלה כי לעמדתו, פלטפורמה מקוונת שבאמצעותה צרכן יכול לבצע הזמנה, אחראית כלפי הצרכן ואין זה משנה מי קובע את תנאי ההתקשרות, מי מחייב בפועל את הצרכן, ובאיזה שלב הצרכן מבצע את התשלום. העסקה מתבצעת בין הצרכן לבין החברה, אף אם המלון הוא שגובה את התמורה. זאת ועוד, העסקה מתבצעת על בסיס המידע שמוצג לצרכן באתר החברה והחוזה המחייב נכרת בעת ביצוע ההזמנה באמצעות פלטפורמה זו, (ולא בעת הגעתו למלון) ומרגע זה נוצרת המחויבות של הצדדים לעסקה. לפיכך, על החברה לעמוד בחובותיה בהתאם להוראות חוק הגנת הצרכן, ואין היא יכולה להתחמק מהאחריות שנקבעה לה בחוק.

עוד התייחס היועץ המשפטי לממשלה בעמדתו להיעדר מתן פיצוי לחברי הקבוצה. בהסדר הפשרה לא ניתן כל פיצוי לחברי הקבוצה והחברה התחייבה אך לפעול לשיפור היידוע הניתן ללקוחותיה הישראליים באתר שלה באופן צופה פני עתיד. לעמדת היועץ המשפטי לממשלה, הלכה למעשה, הסדר הפשרה לא כולל כל הטבה לחברי הקבוצה – לא כספית ואף לא בדמות שיפור היידוע (שכן לעמדת היועץ המשפטי לממשלה ההסדרה העתידית המוצעת בהסדר הפשרה סותרת את הוראות החוק). חרף זאת, הסדר הפשרה כולל ויתור על תביעות והחלת מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה, הגם שעילת התביעה מבוססת בדין. לעמדת היועץ המשפטי לממשלה, בנסיבות העניין, הסדר פשרה שכלל אינו מפצה את חברי הקבוצה אינו הסדר שהוא “ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה” וכן הוא אינו עולה בקנה אחד עם תכליות התובענה הייצוגית. כאמור, הסדר הפשרה המוצע אינו נותן כל פיצוי לחברי הקבוצה המיוצגת, שנפגעו מהפרת החוק, ואף לא מספק תיקון ההפרה כנדרש בדין מכאן ולהבא (שכן כזכור, ההסדרה העתידית המוצעת בו סותרת את הוראות הדין); הסדר שכזה אינו מרתיע מהפרת החוק, איננו נותן “סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין”. ולמעשה – הוא אינו נותן סעד כלשהו לחברי הקבוצה.

זאת ועוד, בהתחשב בכך שהסדר הפשרה לא הביא לתועלת ממשית לחברי הקבוצה, סבר היועמ”ש כי נראה שאין הצדקה לפסיקת גמול לתובע המייצג ושכר טרחה לבאי כוחו (בוודאי לא בגובה הסכומים המבוקשים, עליהם הסכימו הצדדים המסגרת הסדר הפשרה).

מומלץ עבורך

כתיבת תגובה