המשפחה הערבית תפוצה כי נדחתה בשכונה היהודית

בשם עיקרון השוויון: בית המשפט העליון והיועץ המשפטי לממשלה סבורים כי אל לה לחברה קבלנית להעז להפר את זכות השוויוניות כאשר היא משווקת דירות על קרקעות מדינה • כן, גם אם הדבר יגרום לחיכוכים בין האוכלוסיות • מישהו אמר נווה שמיר?

מבט מחומת שועפט לפסגת זאב | צילום: מיכל פתאל, פלאש 90

תמיד רצינו לדעת כיצד השופטים מזוז או שטיין היו מגיבים כאשר בדלת הדירה שמולם הייתה משתכנת משפחה מהמגזר הערבי. דומה שהתשובה לכך ניתנה השבוע במסדרונות בית המשפט העליון.

בהתפלפלות ובלוליינות משפטית אופיינית פסקו שלושת שופטי בית משפט העליון, הנדל, מזוז ושטיין בדומה לעמדה שהציג היועץ המשפטי לממשלה, כי כללי המשפט המינהלי אוסרים על חברה קבלנית, המשווקת מקרקעין של המדינה להפלות בין אזרחי ישראל במכירת דירות שבנתה על אדמות המדינה על רקע תכונותיהם האישיות או הקבוצתיות כמו לאום, דת או גזע.

מדובר בחברת ‘מי טל הנדסה’ אשר סירבה למכור דירה בפרויקט שהם בונים בשכונת פסגת זאב בירושלים לבני זוג מהמגזר הערבי, במטרה לשמור על ההומוגניות של השכונה. בית המשפט המחוזי לא ראה את האפליה בעין טובה וחייב לפצות את המשפחה הדחויה בפיצוי כספי. 

החברה הגישה ערעור לבית משפט העליון והיועץ המשפטי לממשלה, בהתאם לסמכותו הייחודית, הגיש את עמדתו בה גרס, כי על קבלן פרטי שבונה על קרקעות המדינה ומשווק אותן, מוטלת החובה לנהוג בשוויון.

“השאלה העומדת להכרעתנו היא”, כותב השופט מזוז ,”האם איסור ההפליה בהספקת מוצרים הקבוע בחוק איסור הפליה חל גם על מכירת דירה על ידי חברה קבלנית?” ואכן לפי דעתו, “יש להשיב בחיוב על השאלה הנ”ל. אני סבור כי חוק איסור הפליה חל על שיווק דירות על ידי מי שעיסוקו בכך, להבדיל ממכירה פרטית, וכי מסקנה זו מתחייבת מתכלית החוק, המבקשת להגשים את עקרון השוויון באחד התחומים החשובים ביותר בחיי הפרט, והיא עולה בקנה אחד גם עם לשונו”.

בפסק הדין נתגלעה מחלוקת בין השופטים בשאלה האם חוק איסור הפליה חל במצב שבו קבלן פרטי מסרב למכור דירה. מעיון בפסק הדין נראה כי השופטים מנסים להתעלות על עצמם ועל זולתם בפסיקה למען עיקרון השוויון (של המגזר הערבי).

השופט שטיין קונן מול עמיתו מזוז וכתב כי, “מצב דיננו היה בכי רע אם קיומו של איסור על הפליה בין אזרחי ישראל במרחב הציבורי על רקע לאום, דת או גזע היה תלוי במענה לשאלה האם הביטוי ‘מוצר’, כמשמעו בחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות ציבוריים, מתייחס גם לדירת מגורים”.

למעשה, גם השופט שטיין סבור שנעשה עוול למשפחה הערבית מכפר אעבלין בצפון שבסך הכל רצתה לרכוש דירה בפסגת זאב בירושלים ולא בפרויקט צמרת בתל אביב. אלא שהוא חולק על דברי “הפרשנות שמציע השופט מזוז לאמץ, אשר באה לבשר לנו כי דירת מגורים היא בגדר ‘מוצר’ לעניינו של חוק איסור הפליה”, ולפי דעתו של השופט שטיין, הפרשנות של מזוז, “איננה תואמת את לשון החוק ואף מנוגדת לכוונת המחוקק”. דירה איננה ‘מוצר’. נקודה.

870/135 ליינר ארטקל

 

אם כן במה חטאה חברת ‘מי טל הנדסה’ בכך שסירבה למכור דירה למשפחה ערבית? כתשובה לכך כותב השופט שטיין כי “כללי המשפט המינהלי ממילא אוסרים על חברה קבלנית, אשר פועלת במסגרתו של מיזם משותף עם רשות מקרקעי ישראל, להפלות בין אזרחי ישראל במכירת דירות שבנתה על אדמות המדינה על רקע תכונותיהם האישיות או הקבוצתיות כמו לאום, דת או גזע”. 

ולכן כותב השופט שטיין, “הדרתו של אזרח ישראלי מההזדמנות לרכוש את אחת מהדירות הללו, מהווה שימוש לרעה בזכויות שהחברה קיבלה מרמ”י במסגרת המיזם המשותף – התנהגות המוגדרת כבת עוולה בהתאם לחוק החוזים או, למצער, ניהול משא-ומתן טרום-חוזי שלא בדרך מקובלת, בניגוד לכלל הקבוע בחוק החוזים”. 

השופט שטיין לא מסתפק בפיצוי שקבע המחוזי וביקש אף לעלות את גובה הפיצוי. “חברה שתנהג כך תחוייב בתשלום פיצויים לאדם שנפגע מהתנהגותה המפלה; וככל שנזקיו של אותו אדם אינם ממוניים ועיקרם פגיעה בכבוד, יהא על בית המשפט לקבוע את הפיצויים בגינם לפי אומדנא. במקרה שלפנינו, אילו הדבר היה בסמכותי, הייתי מחייבה לשלם לכל אחד מהמשיבים פיצוי בסך של 40,000 ₪“. אבל הוא לא עושה כך, “אולם, באין ערעור מטעם המשיבים על גובה הפיצוי, לא נותר לי אלא להצטרף למסקנה אליה הגיע חברי השופט מזוז בפסק דינו – אך מטעמים שונים מטעמיו שלו”.

סוף דבר, בית המשפט העליון פרסם פסק דין בנושא איסור הפליה בדיור המדגיש את החובה לנהוג בשוויון בעת שיווק קרקע לציבור הרחב, על ידי חברות קבלניות פרטיות. כאשר בפסיקת נקבע, כי השוויון הוא ערך יסודי עליון בכל תפיסה דמוקרטית המכבדת זכויות אדם, ובלעדיו חברה לא תיחשב כחברה דמוקרטית.

כעת נותר רק לקוות שעיקרון השוויון המקודש יישמר גם בפסיקות הנוגעות לזכויותיו של הציבור החרדי לדיור שוויוני בחבלי קרקע שבבעלות המדינה (רמ”י). עד כה, ההמלצות המשפטיות לחילופי אוכלוסין בנווה שמיר הוכיחו אחרת. 

 

מומלץ עבורך

2 תגובות ל: "המשפחה הערבית תפוצה כי נדחתה בשכונה היהודית"

  1. אין קשר נווה שמיר זה החלפה ברצון

  2. מעניין אם משפחה יהודית
    תרצה לקנות בית בתוך שכונה ערבית
    בג”ץ יפסקו לטובתה .

כתיבת תגובה