הקאמבק של GAC: ה-Aion V החדשה מגיעה לנסיעת מבחן

צילומים: ביזנעס

ממשיכים עם תוצרת סין, והפעם נכיר מותג חדש ישן, מותג שנמצא בישראל רק כמה חודשים, אבל הסיפור שלו כאן מתחיל הרבה קודם. נכון מרוב עצים כבר קשה לראות את החשמל, ובליץ המותגים הסיניים ששוטף את ישראל בשנים האחרונות הפך את המעקב למשימה כמעט בלתי אפשרית. עשרות מותגים, אולמות תצוגה שנפתחים, דגמים שמגיעים ונעלמים וברשותכם, לפני שנצלול להווה, אני רוצה לחזור כמה שנים אחורה.

בסוף שנת 2020 הוצג כאן דגם בודד של GAC. אולם תצוגה קטן ברחוב יגאל אלון בתל־אביב, מעט שנים, אבל תקופה אחרת לגמרי. כמעט ולא נראו רכבים חשמליים על הכביש, עמדות טעינה ציבוריות היו קיימות אבל לא בשפע של היום והכול הרגיש כמו ניסוי. קיבלתי אז הצעה לבחון את הרכב. הטווח הרשמי עמד על כשלוש מאות קילומטרים, בתנאים אידיאליים, ובצעד שנראה היום כמעט לא אחראי, החלטתי לעלות איתו לצפת.

בזמן אמת זה לא הרגיש כמו “מבחן רכב”, אלא כמו בדיקת גבולות. כמה רחוק אפשר ללכת, ועד כמה אפשר לסמוך על הטכנולוגיה. להפתעתי הצלחתי להגיע. בחזרה כבר לא הייתה ברירה, ועצרתי לטעינה בעפולה לפני המשך הנסיעה למרכז. היום, עם כל הידע והניסיון שצברנו, ספק אם הייתי עושה את זה שוב באותה קלות.

זו לא הייתה חוויית רכב גדולה. יותר חוויה של טכנולוגיה חדשה ולא מוכרת, כזו שבודקים בזהירות. אין לי הרבה זיכרונות מאותה נסיעת מבחן. הדבר היחיד שנשאר איתי הוא שהרכב היה מרווח, ולהטעין אותו היה צריך הרבה מאד זמן וזהו פחות או יותר, אפשר למצוא את הסקירה כאן. 

כמו לא מעט מותגים סיניים באותן שנים, יום אחד פשוט התברר שהניסוי הסתיים. היבוא הופסק, ומי שרכש מצא את עצמו עם מותג שלא ברור מה עתידו. חוסר ודאות לגבי חלקים, קושי ביד שנייה, ואכזבה למי שהעז להיות בין הראשונים.

ועכשיו GAC חוזרת. לא עם דגם אחד אלא עם אולם תצוגה חדש ברעננה ושלושה דגמים. אותו יבואן, ניסיון שני, אבל הפעם התחושה שונה לגמרי. הפער בין מה שנמכר כאן אז למה שאני נוהג בו היום הוא לא פער של דור אחד אלא של דורות. Aion V נכנס ישר לאחת הזירות הכי צפופות והכי תחרותיות של השוק החשמלי בישראל, ושם הוא צריך להוכיח את עצמו לא מול זיכרונות עבר אלא מול מתחרים חזקים בהווה.

הנוכחות של הרכב מרשימה כבר מהצבע הכתום בוהק שלו, הוא גדול, בולט, ארוך יותר מכל מתחריו בסגמנט אבל לא במובן של יופי, אלא במובן של נוכחות. החזית אולי לא תגרוף מחמאות על העיצוב, אבל מכל זווית אחרת הוא מייצר תחושה של רכב פנאי עם נראות משמעותית. הקשתות על הגג וגג הזכוכית מוסיפים עוד שכבה של רושם.

נכנסים לרכב והמראה הראשון טוב, דשבורד שחור עד קו החלונות ומשם כל הרכב בצבע בהיר, מסך גדול במרכז ומסך קצת קטן ממוקם מול הנהג. הגה עם עיצוב מודרני, רמקולים עם גימור מאלומיניום שמרגיש יוקרתי, אבל זה לא רק אסתטיקה, אלא גם פונקציונליות. למשל פתחי מיזוג שנשלטים ידנית ולא מהמסך, כסוי אמיתי לגג השמש הידוע לשמצה אצל המתחרים וכאן הוא מגיע עם כיסוי מבודד חום שתפעלו מהמסך, יש גם החלטות מוזרות יותר. למשל, אין תא כפפות. זה נותן יותר מקום לרגלי הנוסע, אבל בפועל חסר.

תפעול הרכב דרך המסך הראשי מפתיע בפשטותו. אחרי קצת זמן התרגלתי לשלוט כמעט בכל הפונקציות, מהאורות ועד לחלון הגג ולמערכת המיזוג ועדיין אין כאן עברית, וזה חיסרון אמיתי, ובטח החוסר באנדרואיד אוטו מורגש. להפעיל ווייז דרך מסך הטלפון ברכב כזה מרגיש קצת לא במקום.

פתיחת הדלתות דורשת הסתגלות. הידיות לא קלאסיות,

 צריך להכניס את האצבעות בזווית הנכונה, ובפעמים הראשונות זה מרגיש לא טבעי. ואז, כמו שקורה הרבה עם רכבים מודרניים, המוח לומד, והיד כבר עושה את זה לבד. תא הנוסעים עשיר המושבים נוחים, בעלי כוונון חשמלי מאווררים ומחוממים, מסך מגע גדול עם מצלמות היקפיות, ריפודים דמויי עור, מושבים קדמיים עם כוונון חשמלי ואוורור, משטח טעינה אלחוטי, מפתח חכם, חלון שמש גדול (שאינו נפתח), דלת תא מטען חשמלית ואפשרות שימוש בסוללה להפעלת מכשירים חיצוניים.

המושב האחורי מרווח בצורה יוצאת דופן, הרבה מעבר למה שמקובל בסגמנט. יש מקום לברכיים, מקום לראש, ואפשרות להטיית משענות שמוסיפה עוד שכבה של נוחות.

תא המטען סביר בגודלו, 427 ליטר, עם חלל עמוק מתחת למדף העליון שנותן תחושת שימושיות אמיתית. מצד שני, אין וילון כיסוי, ואין גלגל רזרבי.

מבחינת כוח,המנוע הקדמי מפיק 204 כוחות סוס, והזינוק ל־100 קמ״ש ב־7.9 שניות מרגיש סביר לג

מרי. זה לא רכב שמנסה לרגש או להצמיד אותך למושב, אלא רכב שנותן תחושת ביטחון. ביום יום הוא מספק, שקט, נינוח. ביום השני של המבחן, כשהגעתי לעליות מאתגרות יותר, היה רגעים שבהם הרגשתי שחסר קצת כוח. מעבר למצב ספורט משפר את התגובה, אבל לא משנה את האופי.

מה שכן מפתיע לטובה זו היציבות. גם במהירויות גבוהות, גם במעבר חד בין נתיבים, הרכב מרגיש נטוע על הכביש. הוא לא מתנדנד, לא מלחיץ, ונותן תחושה שאפשר לסמוך עליו.

הטווח המוצהר עומד על 510 קילומטרים, וזה מספר שנשמע מצוין על הנייר. במציאות, כמו ברוב הרכבים החשמליים, הכול תלוי באיך נוהגים. נסיעה בכביש 6 במהירות רגילה, טיפוס בעליות והאצות לעקיפות מביאים אותך לטווח ריאלי של סביב 410 קילומטרים. זה עדיין נתון שאפשר לחיות איתו, בלי חרדת טווח מתמדת.

רשמית טעינה מהירה מאפשרת מילוי מ-30% ל-80% ב-18 דקות. לא יכול להתחייב על זה, אבל  הטעינה הייתה יחסית מהירה ביחס לכל מה שחוויתי עד היום עם רכב חשמלי.

סיכום ותמחור 

Aion V לא בא לשבור מוסכמות ולא בא להמציא את הגלגל מחדש. הוא פשוט מגיע מאוד מוכן. זה רכב עם נוכחות, עם תא נוסעים איכותי, עם מרחב פנימי חריג לטובה ועם טווח נסיעה שאפשר לנהל איתו חיים אמיתיים. במבחן המעשה הוא נותן תחושת ביטחון, שקט נפשי וחוויה נעימה.

המחיר, 167 אלף שקל, ממקם אותו בדיוק בנקודה הנכונה. לא זול בצורה מחשידה, ובוודאי לא יקר. מול מתחרים סיניים פופולריים ומול לא מעט רכבים מערביים, הוא מציב אלטרנטיבה מכובדת זהו רכב שלא מנסה להיות מהפכה אך בהחלט מאתגר עבור מי שחושב שהכיר את הסגמנט של רכבים חשמליים סיניים.

בפרק הבא עם GAC נכיר את Aion HT, רכב שכבר מכוון גבוה יותר, נכנס ראש בראש לזירה של טסלה Y והמתחרות הישירות. יש סיבה טובה לצפות להפתעות.