רפורמה משפטית או מהפכה? תלוי איזה כלי תקשורת תבחרו לצרוך | כמה מאתנו באמת מחזיקים בדעה עצמאית? האם יש לנו בכלל יכולת להשיג מידע אובייקטיבי על הנעשה? | וגם: בינה מלאכותית – או מפלצת רובוטית שיורקת מידע המתוכנת על פי האג'נדה של יוצריה?
עופר נחשון 20.02.2023
מחאת ההייטקיסטים, תל אביב | צילום: תומר נויברג, פלאש 90 בכוחו של המידע המופץ להמונים להכריע גורלות של אומה. בחטא המרגלים המתואר בספר במדבר, הנשיאים החלישו את לב העם בהוצאת דיבת הארץ, ודבריה של רחב למרגלים המתוארים בספר יהושע, על מורא העמים היושבים בארץ, חיזקו את לב העם לקראת כיבושה. את משמעות השליטה במידע המונגש להמונים הבינו היטב המפלגות הפאשיסטיות בגרמניה ואיטליה, והמפלגה הקומוניסטית בברית המועצות. התעמולה במדינות הללו הגיע לרמת אומנות של ממש, וכל מי שהפיץ מידע הנוגד את הנרטיב של השלטון נידון למוות. משמעות המידע המוזן להמונים אינה רק חזרה בלתי פוסקת על המסרים אותם רוצים להשמיע, אלא גם מניעת מידע שאינו תואם את הנרטיב אליו מכוונים. בשיטת השלטון הדמוקרטית, הדוגלת בחרות ושוויון, יש לכאורה הקפדה על חופש המידע ועל מגוון רחב בשוק הדעות. עמוד הענן של חופש המידע וריבוי הדעות הוא כמובן העיתונות החופשית, אשר חושפת מיידעים, אינה מצניעה מיידעים שאינם נוחים לה, ומהווה בפועל את כיכר העיר בה כל דעה יכולה להישמע. אולם, האם הדבר באמת כך?
בשונה מהמיתוס, אובייקטיביות המידע בעולם המערבי אינה דבר שבפועל קיים. לא היום. העיתונות הממוסדת על שלל ערוצי הטלוויזיה והעיתונות הכתובה, מגויסת כולה לשירות האג'נדה. כיום אפשר לחזות מה יהיה כתוב בעיתון או מה ייאמר בטלוויזיה, בהתאם לאג'נדה הפוליטית אותו מנסה לקדם אותו ערוץ תקשורת, או בהתאם לזהות העיתונאי הדובר. אם בעבר הלא רחוק מקצוע העיתונות היה אחד מאבני היסוד של חברה דמוקרטית ואנשים שעסקו במקצוע זה היו אנשי מעלה, כמו: אמיל זולה, ז'בוטינסקי וצ'רצ'יל, מקצוע זה עבר שינוי ומלהיות "כלב השמירה של הדמוקרטיה", הוא הפך לכלב תקיפה המאיים על כל מי שזז מהשורה.
תופעה זו הינה גלובלית כשהעיתונות בישראל רק חלק ממנה. לפני כשנתיים נעצר פעיל חברתי בלונדון בשם טומי רובינסון, הוא נעצר לאחר שמחה ברחוב סמוך לבית משפט, בו נאשמו מהגרים בעבירות שחומרתן המוסרית אינה מוטלת בספק. רובינסון הצביע על העובדה שזוהי תופעה החוזרת על עצמה, ושמהגרים רבים זוכים לענישה מקלה על עבירות דומות. מרגע מעצרו סמוך לבית המשפט ועד שנשפט, נחרץ דינו לכלא למשך שנה וחצי, הוצעת צו איסור פרסום על המעצר והוצאת צו איסור פרסום על הוצאת צו איסור הפרסום, חלפו – 5 שעות (!) בלבד. בבריטניה. אגב, רובינסון הושם בתא סמוך למסגד בית הסוהר, כך שהיה חשוף לנחת זרועם של האסירים המוסלמים.
אין מדובר בשליטה בתקשורת המסורתית בלבד. בשבועות האחרונים ארצות הברית רועשת וגועשת על מידע שפרסמה הרשת החברתית טוויטר, לאחר שנרכשה בידי המיליארדר אלון מאסק. המידע שפורסם מוכיח שטוויטר פעלה יחד עם ארגון ביון הפנים FBI, להשפעה על תוצאות הבחירות לנשיאות ולסנאט של ארצות הברית. טוויטר חסמה בגלוי את הדף של הנשיא דונלד טראמפ, ובסתר דפים של סנטורים שלא התיישרו עם דעתם – בזמן הקמפיין שלהם לבית הנבחרים. הצידוק לחסימה היה שאותם מועמדים מפיצים תוכן מעליב או שקרי, זאת בעת שטוויטר הרשתה לפרסם תמונות ומיידעים המנוגדים למוסר האנושי הבסיסי. מדהים! היום האחראים על החסימות הללו בטוויטר עוברים שימוע בסנט, אך כמה דברים אותה צנזרה הרשת החברתית לא עוברים שימוע? זה רק אפס קצהו של השליטה במידע. גם פייסבוק ורשתות חברתיות נוספות מגבילות המידע ושולטות בו, ומאפשרות בפועל רק למידע המשרת את הנרטיב שלהן לקבל תהודה. אם לא די בכך, אפילו תוכנת ה- AI (בינה מלאכותית) הפופולרית chat GPT, מקדמת בעזרת התכנים אותם היא מוסרת ובעזרת התכנים אותם היא מסרבת למסור, תפיסות חברתיות בהן היא דוגלת.
גם בארץ ישנו קושי לא מבוטל להשיג מידע מהימן על המתרחש, ונושאים צפים ונעלמים שלא בהתאם לאתיקה העיתונאית. אם ניקח כמקרה בוחן את הנושא שעל סדר היום, השינוי במערכת המשפט, בערוצי תקשורת אחדים הוא מכונה "המהפכה המשפטית" – משהו מאיים ומרתיע, ובערוצי תקשורת אחרים הוא מכונה "הרפורמה המשפטית" – משהו נדרש ומתקדם. כמובן שבהתאם, כל ערוץ תקשורת מקדם במלוא המרץ את האג'נדה אותה הוא משרת. מעניינת העובדה שבעלי הפלוגתא בנושא זה מרבים לציין שמאבקם הוא על הדמוקרטיה – מושג מופשט שמהותו ניתנת לוויכוח, אך בה בעת העובדה שמושג זה מחייב השמעת ריבוי דעות ותקשורת חופשית ואובייקטיבית, אינה ניתנת לוויכוח. אם בעבר הייתה בושה לכלי תקשורת בחזות שאינה ליברלית, היום חוסמים בריש גלי השמעת דעה המנוגדת לדעת העורך; מקדמים או לחילופין קוברים הודעות חדשותיות, מגייסים או לחילופין מפטרים בעלי דעה, הכל בהתאם לנרטיב אותו מנסים לקדם.
אדם שטוף מח אינו מודע לכך אלא הוא סבור שהוא מחזיק בדעה עצמאית, זהו כוחה המוחץ של התעמולה. כמה מאתנו באמת מחזיקים בדעה עצמאית? האם יש לנו בכלל יכולת להשיג מידע אובייקטיבי על הנעשה?
הכותב הוא מנכ"ל "מלאכת מחשבת, יזמות ואסטרטגיה", מחבר הספר "להבקיע מאה שערים", ומחבר שותף של הספר "Striking Kosher Gold"
