"ידענו שהתכנית צריכה להוביל קו ברור: ב"ב לא תהיה מנהטן"

"אך למרות כל זאת – ואת זה הבנתי במהלך התקופה שפגשתי אנשי רוח מהעיר, שהסבירו לי את מהותה הפנימית, את אורחות החיים והסיבות שמניעות את התהליכים בעיר – בני ברק היא בעצם העיר החרדית המרכזית ביותר בארץ, אהובה על תושביה ומקור גאוותם".

ומה אתה חש באותה עת? שתוכל לספק את המוצר – שאני מבין מדבריך שהוא שונה מכל מה שעשית עד היום?

"הכנת תכנית המתאר לעיר היא הליך מורכב ומרתק. הלכות, מנהגים, אורחות חיים, תקנות של רבני העיר ומנהיגיה ועוד – נארגים בתהליך הזה, יחד עם תאוריות ומחשבות עכשוויות על תכנונה של עיר  במאה העשרים ואחת, וזה לא קל, אבל בהחלט גיליתי שזה אפשרי – עוד הרבה יותר משחשבתי".

מה, בעצם, היו הקווים המנחים?

"התכנית עוסקת בארבעה קווים אסטרטגיים ראשיים: הראשון, הוא סביבה עירונית אטרקטיבית: שיפור איכות החיים של תושבי העיר, ע"י פיתוח ושדרוג המרחב הציבורי ומתן אפשרויות מגוונות למגורים ותעסוקה.

"שנית, מרכז חינוך חרדי: שמירה וחיזוק מעמדה של העיר כמרכז חינוך, רוח ותרבות לציבור החרדי בעיר ובארץ.

"שלישית, תנועה רב-אמצעית יעילה: תכנון מחדש של מערכת הדרכים והתנועה וביסוסה על תנועה אנושית, תוך קידום וייעול תחבורה ציבורית ונגישות בתוך העיר ובין העיר למרחב המטרופוליני ולרשת החרדית.

"ורביעית: עיר מאוזנת מבחינה כלכלית. שמירה על מאזן כלכלי יציב ופיתוח עצמאי של כלים להגדלת מקורות ההכנסה של העירייה, כבסיס איתן לפעולות הפיתוח וההתחדשות, המיועדות לשנים הקרובות ולטווח הרחוק".

לא פלא אפוא, שבהתאם לכך נוסח חזון העיר לתכנית המתאר: "בני ברק העיר החרדית המרכזית בישראל, המעניקה השראה תרבותית דתית וחינוך דתי חרדי. עיר המקיימת איזון כלכלי ואיכות חיים גבוהה לגרים בה ולבאים בשעריה מהארץ ומהעולם".

כך גם הציבה לעצמה תכנית המתאר של בני ברק, לפחות כאחת מהמטרות "לשפר את איכות החיים של התושבים, על ידי פיתוח המרחב הציבורי ולתת אפשרויות מגוונות למגורים, תעסוקה, מסחר ומבני ציבור".

"בנוסף", מטעים אליקים, "יזמנו חשיבה מחודשת ורעננה, על מהות תפקידה של תחבורה ציבורית בעיר מודרנית. התוצאה הובילה אותנו לשנות את התכנית הקיימת שבמסגרתה האוטובוסים הבינעירוניים סובבים בכל העיר לפיזור הנוסעים מכל רחבי הארץ, וייזום מהלך להוצאת האוטובוסים מהרחובות הקטנים במרכז העיר, שילוב מערכי תחבורה זעירים יותר תחתם ובעיקר: החזרת הרחובות להולכי הרגל".

והחשיבה הפרטנית הזו, לא באה בחלל ריק.

"כשקיבלתי את העבודה הזו, לא הכרתי את המגזר החרדי. היה לי הרבה מה ללמוד", מעיד צדיק אליקים, בכנות אופיינית לאישיותו הכובשת. "אבל למדתי להכיר ולהוקיר את העיר ואת תושביה ואורחותיהם.

"לפני תחילת העבודה, חלק מהדברים שראיתי בסיורים הראשוניים בעיר, נראו לי ממש מוזרים. אבל אט אט למדתי להעריך אותם ולקבל אותם, ואפילו להבין את הרציונל שמאחוריהם. כלל ראשי הערים שאני מאוד מעריך, יעקב אשר, חנוך זייברט ואברהם רובינשטיין, לקחו אותי ולימדו אותי כל פרט – עד שאחרי ההסברים מפיהם ומפי אנשי העיר, התאמנו את התכנית לעיר – ולא להיפך".

השתנתה אצלך נקודת המבט על הציבור החרדי?

"אני חייב לומר, שמנקודת מבט אדריכלית, יש נקודות שיתוף רבות יותר משנדמה בין המגזרים בישראל. אילו לא היו מעלימים אותן, היינו נראים אחרת, בלי שנאה מיותרת וחוסר אמון בין קטבי העם".

כלכלה מוניציפלית

ברור שאין דרך לסכם את תכנית המתאר החדשה של בני ברק בלי להבין את העיקרים שלה במלים פשוטות יותר.

בתי מלון? לא יקרה. "התרשמנו שבעלי שמחות מארחים בדירות של ידידים, או בדירות חסד שאנשים מותירים או בונים עבור בעלי שמחות".

סופרמרקטים גדולים? לא עוד. "הגבלנו עד ל-500 מ"ר בלבד גודלו של בית עסק יחיד. בני ברק היא קניון עירוני תוסס כמו רחוב רבי עקיבא, אבל היא לא תהיה מנהטן, ולא יהיו בה חנויות במבנים עם שלש קומות וקניונים. ההיפך, יצרנו תעתיק של רחוב רבי עקיבא לכל חלקי העיר".

מה כן? זה לא סוד שבני ברק לא יכלה לפני כשני עשורים להחזיק את עצמה והגיעה עד לכדי ועדה קרואה. "אבל חשבנו על הכלכלה הפרטית, לצד הכלכלה המוניציפלית. אם יש אנשים שיושבים בבתים ועוסקים בבנקאות זוטא, כמו סוחרי מט"ח וכו', סוחרי זהב, תכשיטים וכיוצ"ב, בעלי מקצועות חופשיים כמו עו"ד, מרפאות ורו"ח – כל אלה במקום לקבל אישור בדיעבד, יוכלו לפעול ולהתאשר מלכתחילה.

"כמו כן, בבניינים חדשים שייבנו בהמשך, בצירים ראשיים, יינתנו אישורים לשימושים נוספים שאינם רק מגורים – כמו מסחר וכיוצ"ב". צדיק מסביר לי שלא יאושרו, למשל משרדים בתוככי בנייני מגורים. זאת בשונה מחנויות מסחר – הפעילות עד שעות מוגדרות בערב – שדווקא יוכלו להתמקם בקומות השניות של מבני המגורים. הסיבות מובנות לחלוטין.

כשאני שואל אותו אם לא עלו במוחם רעיונות, לפנות כמה בניינים וליצור שטחים ירוקים חדשים בתוך העיר, צדיק מחייך למשמע הרעיון ההגיוני. התכנית שיזם, ידעה כי לא ניתן לייצר שטחים ירוקים או חומים חדשים בתוככי העיר, יש מאין. אבל הלכה למעשה, היא ביקשה לבצע הצרחה של מבנים לשטחי צפון העיר החדשים והפנויים יותר. אלא שללא רצון מעשי של המשתמשים במבנים שהם ביקשו לשטֵח ובהיעדר יכולת משפטית לכפות זאת על התושבים – הדבר לא יצא אל הפועל. אולם מנגד, הוועדה המחוזית אישרה את התכנית הבאה – רק בתנאי הקמת פארק עירוני בן כ-350 דונם ליד נחל הירקון.

התכנית, שאותה במלוא הצניעות הגה צדיק עצמו – מתוך מענה למשפרי הדיור, השואפים לגור בעיר ולעתודות הבנייה של העיר, פשוטה למדי. ליזום רובע מגורים חדש, חריג משהו בחיבורו למתחם המגורים הקיים בעיר, והוא יחובר לעיר ע"י גשר שישמש כשדרה עירונית לכל דבר ועניין (גשר הרלינג, שיחובר לרחוב הרלינג, למי שתהה על המיקום).

אלא שזה לא בא בקלות. לא ביום אחד מכריזים על הקמת רובע חדש בצפון מזרחה של העיר, שיכלול שכונת מגורים מודרנית, מבני ציבור ואפילו גשר שישמש מעבר ישיר אל הפארק העירוני הירוק על גדות הירקון. "ניסו להניא אותי ממנה. הסבירו לי אפילו שזה לא יוכל להיכלל בתחום שבת… אבל מסתבר שיש פתרונות לכל בעיה".

אך הנושאים ההלכתיים היו הקלים יותר לפתרון. היה צורך לכלול מספר גדול של מגדלי משרדים גבוהים – עד 60 קומות ברצועה אחת של אזור המסחר, תוך ניוד הזכויות, שיועדו למסחר ותעשייה, מהרצועה המזרחית, הסמוכה לקרית הרצוג ופרדס כץ – אל הרצועה המערבית, שסמוכה יותר לאזור המסחר והמשרדים המתפתח כיום (ה-BBC).

"לקחתי את הנתונים והסברתי", אומר צדיק אליקים, "שאין לעיר כמו בני ברק צורך בכל כך הרבה שטחים, שיועדו לה בהקמתה למסחר ותעשייה. העיר כולה", הוא מצביע על התצלום שתלוי בחדר הישיבות במשרדו, "כוללת כ-7,500 דונם (7.5 קמ"ר). מתוכם הוקצו מעל 1,350 דונם לתעסוקה. זה הזוי בכל קנה מידה, ולא בר השוואה לאף עיר שאנו מכירים. עיר בגודל כזה לא הייתה צריכה יותר מ-600 דונם. באתי ואמרתי: 'אל תוותרו על אף מ"ר, תוסיפו אותו לגובה בצד המערבי, ותאפשרו בנייה בצד המזרחי, עם חיבור לרצועת המגורים מעל 'אם המושבות'. זה לא הלך קל – משום שדירות לא מכניסות כסף לעיר, אלא צורכות שירותים. אבל ברגע שהובן שאפשר להשיג גם דירות וגם תעסוקה ומסחר – ראשי העיר דחפו. הוועדה המחוזית בסופו של דבר אישרה והישועה באה".

שכונה כמו שכונה…

תכנית המתאר שאושרה בוועדה המחוזית תל אביב ב-2017, מוסיפה אפוא לבני ברק פוטנציאל של 10,000 יחידות דיור (תוספת של כ-20% לעיר) – מתוכן כ-2,500 בשכונה החדשה שמעבר לכביש אם המושבות (אל דאגה, לצד הכנת התשתיות שכבר נראית בשטח, עמלים בעירייה על תוספת של עוד כ-30% על הדירות הקיימות) והיתר ישולבו באזור המגורים הקיים בעיר.

כן נוספו לעיר 2.2 מיליון מ"ר שטחי תעסוקה ומסחר (פי שלשה מהמתוכנן, עד ל-3.2 שטחי מסחר בסה"כ), כשהתוספת היא בעיקר, בין רחוב ז'בוטינסקי למסילת הרכבת שלאורך הירקון. כשאגב, צדיק מציין רווח נוסף: אם עד כה הגישה הרגלית לתחנת הרכבת של בני ברק, הייתה חסומה וכיום לא ניתן להגיע אליה אלא מרחוב מבצע קדש בלבד – בשל השטחים התפעוליים של הרכבת – עתה, זו צפויה להשתנות משמעותית. השטחים התפעוליים יקורו במגדלי משרדים שיצמחו לגובה, ומהם תתבצע גישה ישירה בגשרים או ברציפים תלויים הישר לתחנת הרכבת.

כאמור, התכנית הראשונית של הרובע, כלל מבנים שתוכננו להגיע עד לגובה של 15 קומות. עתה, בשל הרצף לשטחי ה-BBC וניוד הזכויות, אלה יתנשאו עד לגובה של 60 קומות.

בצד רצועת המגורים, שבה בוטלו מבני התעסוקה, יחבר כאמור גשר מרחוב הרלינג – אחד מרחובות האורך המרכזיים בקרית הרצוג וסמוך מאוד לגבול פרדס כץ המערבי.

אל שכונת המגורים תוביל שדרה עירונית תלויה שתחצה את העיר מדרום לצפון.

אגב, הוא מדגיש, "הרובע הצפוני של בני ברק, יהיה המקום היחיד בעיר, שבו כל השכונה תיבנה עם חניות תת קרקעיות (עד קומה אחת של חניה, הוא מדגיש, לפי הוראת רבני העיר). כשכל אלה יקומו לצד מבני ושטחי ציבור, שטחים ירוקים לגינות, פארקים ושבילים. ובקיצור, שכונה כמו ששכונה צריכה להיראות. וזהו בהחלט חידוש משמעותי ואופק תכנוני חדש לבני ברק".