ינצלו את האמצעים ללוחמה בטרור להגן עלינו מהדבקה

בהגדרות התקנות שנקבעו בכובד ראש, הוחלט בין היתר, על המגבלות הבאות: הסמכות לאסוף את המידע, מתייחסת אך ורק למינימום הנדרש לשם מניעת התפשטות נגיף הקורונה. בפרט, לא ייאסף מידע 'תכני', כמו תוכן של מיילים או הודעות; הוגדר מספר מצומצם של גורמים, אשר יהיו חשופים למידע, ואף זאת רק לתכלית של מניעת התפשטות הנגיף.

בנוסף, השב"כ מחויב לדווח על פעולותיו מכוח התקנות ליועץ המשפטי לממשלה, בדגש על היבטים של פגיעה בפרטיות. כמו כן, נקבעה עבירה פלילית ייעודית, על העברה לא מורשית של מידע שנאסף, שעונשה עד שלוש שנות מאסר.

יובהר, כי בהתאם לעמדת היועץ המשפטי לממשלה, הדרך המועדפת להקניית הסמכויות לשירות הביטחון הכללי, הייתה באמצעות החלטת ממשלה, מכוח חוק השב"כ, שתאושר בוועדת חוץ וביטחון של הכנסת. אולם, משהתברר אתמול כי המהלך לא הושלם בכנסת הקודמת, לנוכח המועד בו ההצעה הועברה לאישור הוועדה, ומפאת הדחיפות הרבה בהקניית הסמכויות, הוחלט לפעול בדרך של תקנות שעת חירום, אשר אושרו כאמור הבוקר ע"י הממשלה.

בין הממשלה לבין היועמ"ש הוסכם, כי עם תחילת פעילות הכנסת ה-23, על ועדותיה, יובא העניין גם בפני חברי הכנסת, על מנת לאפשר פיקוח ואישור פרלמנטריים, על השימוש באמצעים.

הצעד שהיה צריך להינקט כבר לפני שבועיים ויותר, לווה בקולות צורמים, מאז עלה כהצעה בידי משרד הבריאות. החשדנות והביקורתיות המלווים את פעילות משרד הבריאות והממשלה, בכל הקשור לטיפול בקורונה, כבר חורגים מביקורת רגילה ראויה ורצויה. די לעקוב אחרי טיוואן, סינגפור או דרום קוריאה, הסמוכות לסין מצד אחד ואחרי איטליה, ספרד וצרפת מהצד שני, כדי להבין כמה חולים ונדבקים יכלו להימנע כאן בארץ, אילו הגבולות היו נסגרים מוקדם יותר, אילו ההגבלות היו מוטלים קודם לכן ואילו מעקב השב"כ לא היה נתקל בהתנגדות וביקורתיות כה עזה.

ביקורת עזה ומיותרת

באתר וואיינט הובאו דברים של המתנגדים, נצטט מהם על קצה המקלדת.

יו"ר מרצ, ח"כ ניצן הורוביץ, פנה ליועץ המשפטי לממשלה, בבקשה לאסור על הפעלת אמצעים טכנולוגיים למעקב אחר חולי קורונה, ללא פיקוח פרלמנטרי ומשפטי. "מעקב, איכון, וניטור של אזרחים, תוך שימוש במאגרי מידע ובאמצעים טכנולוגיים מתוחכמים, עלול לגרום פגיעה קשה בפרטיות ובחירויות האזרח הבסיסיות".

עו"ד יהונתן קלינגר, יועץ משפטי לתנועה לזכויות דיגיטליות: "איכון סלולרי אפשרי תיאורטית לפי חוק נתוני תקשורת, אבל דורש צו של שופט שיאשר איסוף של מידע על כל מי שחשוד בהפרת הבידוד. הבעיה? צריך חשד סביר ולא ממש אפשר לקבל מידע על כולם כל הזמן מבחינה משפטית, אני מקווה שלא יימצא שופט שיהיה חותמת גומי בנושא הזה".

רן בר-זיק, מפתח תוכנה בחברת ורייזון מדיה ואקטיביסט, צייץ בטוויטר, כי "לשב"כ יש יכולות מאוד מתוחכמות של מעקב ועם גישה לתשתית יכולים בהחלט לדעת איפה כל אחד מאיתנו היה ומה הוא עשה. אפשרי למנוע את זה, רק על ידי השארת הסלולרי בבית. האם אתם סומכים על הממשלה? אני בוודאי שלא".

קרין נהון, נשיאת איגוד האינטרנט הישראלי, צייצה גם היא: "הודעת רוה"מ לגבי שימוש באמצעים טכנולוגיים שהיו שמורים עד כה למלחמה בטרור: המהלך יתקיים באמצעות תקנות לשעת חירום, עם יכולת מוגבלת לפיקוח מצד הכנסת וגורמים משפטיים. זהו מהלך מדאיג".

ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר, עמיתה בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה: "אנו נמצאים במצב חירום, אבל אין זה אומר שמותר להפוך את מדינת ישראל למדינת מעקב". לדבריה, "קל לפגוע בזכויות, להחזיר את המצב לקדמותו – יהיה קשה הרבה יותר. אנחנו לא ווייטנאם ולא סינגפור, ועל כך גם גאוותנו".

גם עו"ד וח"כ לשעבר רויטל סויד הביעה התנגדות: "שימוש באמצעים טכנולוגיים מיוחדים הוא מרחיק לכת ופוגע בפרטיות של האנשים בכל רמה אפשרית. באיצטלה של מעקב דיגיטלי יידעו עלינו הכל ובלי צו של שופט ובלי פיקוח שיפוטי. טירוף".

נוסיף רק שבשולי הביקורת הובא סיפורה של טייוואן ומאבקה בקורונה, הנחשב לסיפור הצלחה – למרות הקרבה לסין. הכתבה סוקרת וכמעט מחמיאה לצעדים הדרקוניים שהשאירו את טיוואן עם 77 נדבקים בלבד ומת אחד. נדגיש שוב, זאת למרות שהמדינה סמוכה מאוד לסין!