ינצלו את האמצעים ללוחמה בטרור להגן עלינו מהדבקה

זכות האזרחים והתושבים לחיים גוברת על זכותם לפרטיות • השב”כ ינצל את כלי העיקוב הטכנולוגיים שפיתח ללוחמה בטרור, לטובת איתור ואיכון מהיר של כל מקומות שהותם של חולי קורונה, על מנת להאיץ כניסת מגעיהם לבידוד • אושרו התקנות לשעת חירום ולאחר כניסת ועדת חוץ וביטחון לפעילות, תצטרך לאשרר את ההנחיות

אמצעי מעקב טכנולוגיים | צילום: פישל רוזנפלד

ממשלת ישראל אישרה היום (ג’), תקנות לשעת חירום, המסמיכות את שירות הביטחון הכללי, לעשות שימוש באמצעים טכנולוגיים עבור משרד הבריאות, שתכליתם צמצום התפשטות נגיף הקורונה. המהלך, אותו יזם משרד הבריאות, לווה כמובן ע”י ד”ר אביחי מנדלבליט היועץ המשפטי לממשלה.

בסביבת היועץ נאמר, כי הדבר נעשה תוך קיום שיח רצוף עם הדרג המדיני, גורמי המקצוע במשרד הבריאות, במשטרה ובשירות הביטחון הכללי. שיח שתכליתו להבטיח, כי האמצעים שיינקטו, נועדו לתכלית ראויה, אינם פוגעניים מעבר לנדרש, ומאזנים נכונה בין האינטרס הלאומי, של הגנה על שלום הציבור ובריאותו, לבין זכויות האדם, ובראשן – הזכות לפרטיות.

Box

בהודעה שפרסם מנדלבליט נאמר מפורשות, כי מטרת התקנות, היא הצלת חיים בשעת חירום. פשוטו כמשמעו. מנדלבליט מודה שממשלת ישראל מחויבת לנקוט בצעדים, לשם הגנה על זכותם של אזרחיה ותושביה לחיים, המהווה את הזכות החוקתית המוגנת, הראשונה במעלה. זאת בניגוד לאנשי שמאל, משפט ותקשורת, שתקפו את הממשלה ואת נתניהו באופן אישי, כנגד ההחלטה.

מנדלבליט מדגיש בהודעות, כי “על פי עמדתם החד-משמעית של גורמי המקצוע במשרד הבריאות, שהוצגה בפנינו ובפני הממשלה, הענקת הסמכויות לשירות הביטחון הכללי, נועדה לקצר באופן משמעותי ביותר, את פרק הזמן של זיהוי נדבקים פוטנציאליים בנגיף הקורונה, ובכך להחיש את כניסתם לבידוד.

“על פי עמדת משרד הבריאות ובשים לב לניסיון הנצבר במדינות אחרות, זהו כרגע האמצעי האפקטיבי היחיד שיש, ‘לשטח את העקומה’ ולצמצם את ממדי ההידבקות”. היועמ”ש מבהיר, כי “ההסתייעות בשב”כ היא כמובן חריגה, אך לאחר שקילת החלופות השונות, באו גורמי המקצוע לכלל מסקנה, כי רק האמצעים שבידי השירות, יוכלו לספק מענה אפקטיבי לבעיה”.

יחד עם זאת כותב היועמ”ש, “אין בעובדה שאמצעי זה נדרש לשם הצלת חיים, כדי להצדיק כל אמצעי, ולכן נעשו מאמצים רבים כדי להבטיח, שהסמכות המוקנית לשירות הביטחון הכללי, תהיה קצובה בזמן, גדורה בהיקפה ומאוזנת ונתונה לפיקוח משפטי”.

Inner article

בהגדרות התקנות שנקבעו בכובד ראש, הוחלט בין היתר, על המגבלות הבאות: הסמכות לאסוף את המידע, מתייחסת אך ורק למינימום הנדרש לשם מניעת התפשטות נגיף הקורונה. בפרט, לא ייאסף מידע ‘תכני’, כמו תוכן של מיילים או הודעות; הוגדר מספר מצומצם של גורמים, אשר יהיו חשופים למידע, ואף זאת רק לתכלית של מניעת התפשטות הנגיף.

בנוסף, השב”כ מחויב לדווח על פעולותיו מכוח התקנות ליועץ המשפטי לממשלה, בדגש על היבטים של פגיעה בפרטיות. כמו כן, נקבעה עבירה פלילית ייעודית, על העברה לא מורשית של מידע שנאסף, שעונשה עד שלוש שנות מאסר.

יובהר, כי בהתאם לעמדת היועץ המשפטי לממשלה, הדרך המועדפת להקניית הסמכויות לשירות הביטחון הכללי, הייתה באמצעות החלטת ממשלה, מכוח חוק השב”כ, שתאושר בוועדת חוץ וביטחון של הכנסת. אולם, משהתברר אתמול כי המהלך לא הושלם בכנסת הקודמת, לנוכח המועד בו ההצעה הועברה לאישור הוועדה, ומפאת הדחיפות הרבה בהקניית הסמכויות, הוחלט לפעול בדרך של תקנות שעת חירום, אשר אושרו כאמור הבוקר ע”י הממשלה.

בין הממשלה לבין היועמ”ש הוסכם, כי עם תחילת פעילות הכנסת ה-23, על ועדותיה, יובא העניין גם בפני חברי הכנסת, על מנת לאפשר פיקוח ואישור פרלמנטריים, על השימוש באמצעים.

הצעד שהיה צריך להינקט כבר לפני שבועיים ויותר, לווה בקולות צורמים, מאז עלה כהצעה בידי משרד הבריאות. החשדנות והביקורתיות המלווים את פעילות משרד הבריאות והממשלה, בכל הקשור לטיפול בקורונה, כבר חורגים מביקורת רגילה ראויה ורצויה. די לעקוב אחרי טיוואן, סינגפור או דרום קוריאה, הסמוכות לסין מצד אחד ואחרי איטליה, ספרד וצרפת מהצד שני, כדי להבין כמה חולים ונדבקים יכלו להימנע כאן בארץ, אילו הגבולות היו נסגרים מוקדם יותר, אילו ההגבלות היו מוטלים קודם לכן ואילו מעקב השב”כ לא היה נתקל בהתנגדות וביקורתיות כה עזה.

ביקורת עזה ומיותרת

באתר וואיינט הובאו דברים של המתנגדים, נצטט מהם על קצה המקלדת.

יו”ר מרצ, ח”כ ניצן הורוביץ, פנה ליועץ המשפטי לממשלה, בבקשה לאסור על הפעלת אמצעים טכנולוגיים למעקב אחר חולי קורונה, ללא פיקוח פרלמנטרי ומשפטי. “מעקב, איכון, וניטור של אזרחים, תוך שימוש במאגרי מידע ובאמצעים טכנולוגיים מתוחכמים, עלול לגרום פגיעה קשה בפרטיות ובחירויות האזרח הבסיסיות”.

עו”ד יהונתן קלינגר, יועץ משפטי לתנועה לזכויות דיגיטליות: “איכון סלולרי אפשרי תיאורטית לפי חוק נתוני תקשורת, אבל דורש צו של שופט שיאשר איסוף של מידע על כל מי שחשוד בהפרת הבידוד. הבעיה? צריך חשד סביר ולא ממש אפשר לקבל מידע על כולם כל הזמן מבחינה משפטית, אני מקווה שלא יימצא שופט שיהיה חותמת גומי בנושא הזה”.

רן בר-זיק, מפתח תוכנה בחברת ורייזון מדיה ואקטיביסט, צייץ בטוויטר, כי “לשב”כ יש יכולות מאוד מתוחכמות של מעקב ועם גישה לתשתית יכולים בהחלט לדעת איפה כל אחד מאיתנו היה ומה הוא עשה. אפשרי למנוע את זה, רק על ידי השארת הסלולרי בבית. האם אתם סומכים על הממשלה? אני בוודאי שלא”.

קרין נהון, נשיאת איגוד האינטרנט הישראלי, צייצה גם היא: “הודעת רוה”מ לגבי שימוש באמצעים טכנולוגיים שהיו שמורים עד כה למלחמה בטרור: המהלך יתקיים באמצעות תקנות לשעת חירום, עם יכולת מוגבלת לפיקוח מצד הכנסת וגורמים משפטיים. זהו מהלך מדאיג”.

ד”ר תהילה שוורץ אלטשולר, עמיתה בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה: “אנו נמצאים במצב חירום, אבל אין זה אומר שמותר להפוך את מדינת ישראל למדינת מעקב”. לדבריה, “קל לפגוע בזכויות, להחזיר את המצב לקדמותו – יהיה קשה הרבה יותר. אנחנו לא ווייטנאם ולא סינגפור, ועל כך גם גאוותנו”.

גם עו”ד וח”כ לשעבר רויטל סויד הביעה התנגדות: “שימוש באמצעים טכנולוגיים מיוחדים הוא מרחיק לכת ופוגע בפרטיות של האנשים בכל רמה אפשרית. באיצטלה של מעקב דיגיטלי יידעו עלינו הכל ובלי צו של שופט ובלי פיקוח שיפוטי. טירוף”.

נוסיף רק שבשולי הביקורת הובא סיפורה של טייוואן ומאבקה בקורונה, הנחשב לסיפור הצלחה – למרות הקרבה לסין. הכתבה סוקרת וכמעט מחמיאה לצעדים הדרקוניים שהשאירו את טיוואן עם 77 נדבקים בלבד ומת אחד. נדגיש שוב, זאת למרות שהמדינה סמוכה מאוד לסין!

Inner

כתיבת תגובה