כחלם היינו, לרחבעם דמינו

מזומן. אילוסטרציה | צילום: Vegas_il, שאטרסטוק

בשקט בשקט, עברה לאחרונה תקנה לפיה על כל עסקה מעל 25 אלף ₪ צריכה לקבל אישור של פקיד שומה לפני ביצועה.

תקנה זו היא רק שלב ראשון בהליך מדורג שבסופו כל עסקה מעל 5000 ₪ תזדקק לאישור. מטרת התקנה היא להילחם בהון השחור ובעיקר בתופעת החשבונות הפיקטיביות המאפשרות אותו.

אין ספק שזוהי מטרה ראויה ושחשוב להילחם בהון השחור, אולם התקנה המדוברת תכביד מאוד על התנהלותם השוטפת של עסקים עצמאיים ועל סגירת עסקאות, ובפועל תנתב לקוחות לעסקים שמלכתחילה אינם פועלים כחוק ומעלימים מס.

העצמאים בארץ הנם חסרי ייצוג בכנסת ובפועל כל החלטה שמתקבלת אודותם נעשית על ידי פקידים שלא היו עצמאיים וככול הנראה גם לא יהיו. היטלי המס הגבוהים, מקדמות המס, החובה להעשיר חברות השקעות מיוחסות באמצעות הפרשות לפנסיה, העדר דמי אבטלה ועכשיו גם התקנה המדוברת, מעידים כאלף עדים על חולשת מעמדם של העצמאיים בארץ – שהם עיקר המעסיקים במדינה בפועל.

לפני קום המדינה, חלומה של כל אם יהודיה היה שבנה יהיה פקיד במנגנון של הברון רוטשילד, הדבר היה מבטיח הכנסה קבועה ומסודרת יחד עם עוצמה רבה. גם במדינות הגוש הסובייטי הפקידות הייתה אליטה ומשאת נפשם של אזרחים רבים. בארץ, הולך מעמד פקידות המדינה ומתבסס באמצעות משכורות שמנות ומדושנות, הכנסה קבועה שאינה תלויה בקורונה או בחגים, כוח רב והשפעה אדירה על המתרחש בארץ, ואופק תעסוקתי.

כיום ישנם עובדי מדינה המכניסים לכיסם כל חודש פי 20! ויותר משכר המינימום. ניקח לדוגמה איש צבא (לא בהכרח קרבי) שיוצא לגמלאות עוד לפני גיל 50, או פקיד בכיר בפרקליטות שיוצא לגמלאות מעט לאחר גיל 50. שניהם בעלי פנסיה תקציבית דשנה, ובקלות רבה יחסית יכולים למצוא תפקיד במנגנון הפקידותי של המדינה, נניח, כיועץ למשפטי למשרד מסוים, כקונסול, כמנהל של יד ושם או בנייני האומה, או מוזיאון האצ"ל וכד', וליהנות מכפל משכורת מכובדת למדיי.