כלי המלחמה במאבק על הרפורמה המשפטית

בית המשפט העליון | צילום: יוסי זמיר, פלאש 90

נראה שהרוחות סוערות סביב הרפורמה הצפויה במערכת המשפט שהשר לוין מתכנן לקדם. בלא כניסה לדיון על טיבה של הרפורמה עצמה, ועל השאלה האם באמת סוערות הרוחות או שמא אין זה אלא מקסם שווא שיוצרת התקשורת, מעניין להתבונן באמצעים השיווקיים והאסטרטגיים שכל צד מפעיל במאבק זה.

בעיניי, המאבק איננו על עניין משפטי-חוקתי כזה או אחר, אלא הוא רק אספקלריה של מאבק איתנים בין שתי אליטות: הפוליטית, והמשפטית-אקדמית. כאשר כל אחת מהן מנסה לחזק את כוחה על חשבון האחרת.

בכל דמוקרטיה ותיקה מוגדר ומושרש מקומה של כל אליטה. תהא זו אליטה כלכלית, צבאית, פוליטית או אקדמית. אולם מאחר שאנו עדיין דמוקרטיה צעירה, הדברים עדיין אינם סדורים ואינם מושרשים די הצורך, וכל צד מושך לכיוונו. למרבה המזל, לאליטה הצבאית יש מקום נרחב בחיים הפוליטיים, בכך שרבים מוותיקיה משתלבים בה – וזה מקטין את הסיכון להפיכה צבאית.

אולם האליטה המשפטית מקבילה לאליטה הפוליטית וכמעט ואין ביניהן מעבר מצד לצד, והקבלה זו היא שורש המאבק הנוכחי.

אנסה להציג כאן בקצרה כמה מן המהלכים שכל צד עושה כדי לגייס לטובתו את דעת הקהל.

הצד התומך ברפורמה:

1. כדי למנוע טענות של פגיעה בדמוקרטיה מציינים תומכי הרפורמה שהמציאות המשפטית הלכה והשתבשה מאז שנות ה-90 של המאה הקודמת, ולמעשה הרפורמה באה לחזק את הדמוקרטיה. לשם כך הוא נעזר בכמה כלים:

• חידוד הטענה שהמצביעים בבחירות האחרונות חפצים ברפורמה זו, ומאחר שבבסיס הדמוקרטיה עומד שלטון הרוב, זהו מהלך דמוקרטי במהותו.
• השוואה עם מדינות אחרות – אין מדינות דמוקרטיות אחרות שבהן יש לבתי המשפט סמכויות כמו בישראל, ודבר זה מלמד שהשיטה בארץ אינה מאוזנת.
• הישענות על סמכות חיצונית. לשם חיזוק טענה זו מצטטים הוגי דעות בתחום המשפט ועיתונים (אגב, מתנגדי הרפורמה נוקטים גישה דומה ומצטטים בשבחה של המערכת המשפטית הקיימת).

2. הפצת סרטונים ואנימציות ברשתות החברתיות המפשטים את הרעיון שמאחורי הרפורמה, כדי שתהיה נהירה לכולם.
3. הפצת הטענה שהמתנגדים לרפורמה עושים זאת משיקולים פוליטיים זרים ולא ענייניים. טענה דומה נשמעת מן הצד השני, הטוען שמטרת הרפורמה היא נקמנות במערכת המשפט ולא תיקונה.
4. הצגת התומכים ברפורמה כחלשים לעומת הצגת המתנגדים כחזקים. אכן, ברוב המוחלט של הסכסוכים החברתיים, הפרט מזדהה יותר עם החלש/הקורבן מאשר עם החזק. לשם כך גם נעשה שימוש במוטיבים מגזריים ועדתיים.
5. איום בקידום חקיקתי מהיר של הרפורמה כשוט מול המתנגדים לה.
6. שימוש נרחב באנשי תקשורת המצדדים ברפורמה כדי לחדד מסרים, לחזור ולהדגיש את מוטיב "הקורבנות", כלומר חיזוק הנרטיב של הסכסוך כמאבק של חלשים (כלי תקשורת ימניים מועטים) מול רבים (יתר כלי התקשורת).

הצד המתנגד לרפורמה:

1. הצגת הרפורמה כמהלך שנועד להרוס את בית המשפט, ובכך לבטל את הפרדת הרשויות ואת הדמוקרטיה הישראלית. לשם כך הם נעזרים בכמה כלים:

• הישענות על סמכות: אנשי אקדמיה, אנשי משפט ופוליטיקאים לשעבר.
• שימוש נרחב בכתבים ובאנשי תקשורת החוזרים על דף מסרים המציג את הרפורמה כאסון.
• פרסומי עמדה נגד הרפורמה של אנשים המובילים בתחומים שונים, כמו הייטק, רפואה, צבא. בכך מגולמת הטענה שמאחר שהם מובילים בתחומם, יש להניח שגם בתחום זה יש להתחשב בדעתם.

2. הפגנות: מטרתן היא מצד אחד ליצור חזות של התנגדות רחבה לרפורמה, מצד אחר היא נועדה להלהיב את מתנגדי הרפורמה ולחזק את תחושת העדריות.
3. הצגת מתנגדי הרפורמה כחלשים מול חזקים. לשם כך מציגים את הצגת מערכת המשפט כ"נטולת שיניים", בכך שהיא בנויה על אמון הציבור בלבד, ומרבים לראיין שופטים בדימוס בערוב ימיהם  – הנראים כחלשים ותשושים המתחננים ל"עצירת הרס מערכת המשפט" שבה כל שינוי, ואפילו הקטן ביותר, מטרתו הרס מוחלט של הפרדת הרשויות.
4. פנייה, באמצעות התקשורת, להשגת פשרה, שנועדה להציג את תומכי הרפורמה כקיצוניים ופנאטיים המתנגדים לכל פשרה.
5. איומים בשימוש בכלים משפטיים שטרם נעשה בהם שימוש כלפי תומכי הרפורמה; כמו למשל, הוצאת נתניהו לנבצרות, גם פסילת דרעי מלשמש כשר.  מעבירה היטב  את המסר  של "הליכה עד הסוף! "

לסיכומו של דבר, הכוח האמיתי נמצא בקרב מתנגדי הרפורמה, אשר  שולטים בכללי המשחק. כללי המשחק  נסובים סביב החוק, והם אלה אשר שולטים בו ומגדירים אותו.  כך, כל רפורמה יכולה ליפול, בסופו של דבר, על טענת הסבירות, או על כל טענה משפטית האחרת. כל עוד זה המצב תומכי הרפורמה לא יוכלו לממשה. אולם  אם יוחלט לשנות את כללי המשחק, ולא לציית להחלטות בג"צ, ניכנס  למדרון חלקלק מאוד שאת אחריתו מי ישורנו.  במאבק איתנים זה כנראה שלא תהה ברירה לשני הצדדים  אלא למצוא מכנה משותף ופשרה ששניהם יוכלו לחיות עמה – ואם לא יגיעו לפשרה…

"וחי אחיך עמך"

הכותב הנו מנכ"ל "מלאכת מחשבת, יזמות ואסטרטגיה", מחבר הספר "להבקיע מאה שערים", ומחבר שותף של הספר: "Striking Kosher Gold"