לקחים מעשיים מקריסת כלכלתה של יוון

החיבור בין יוון לגוש היורו והתמיכה של גרמניה וצרפת בה, מלמד אותנו על ההיבט הלא רציונאלי בהחלטות גורליות שאנו מקבלים

דגל יוון | צילום: Anders Kristensen, Pexels

הסיבות שיוון נכנסה מלכתחילה לגוש היורו לא היו כלכליות. יוון הייתה מדינה חלשה מבחינה כלכלית עוד לפני פשיטת הרגל שהיא חווה כבר כמה שנים. אולם מאחר והיה רצון להגדיל את מספר החברות בגוש היורו מבחינה כלכלית ומדינית, ומאחר ויוון נחשבת למולדת התרבות המערבית ויושבת בציר אסטרטגי במזרח התיכון, הסכימו המעצמות הכלכליות של אירופה, ובראשן גרמניה וצרפת, לקחת אותה תחת חסתן ולצרף את יוון לגוש היורו. גם עם יוון הכניסה לגוש היורו לא בהכרח היטיבה; היא לוותה בעליות מחירים משמעותיות ובגידול באבטלה. ואף על פי כן היא נכנסה לגוש היורו מתוך רצן להיות חלק ממשהו גדול.

מה שקרה כתוצאה מכך הוא השתעבדות של גוש היורו לכלכלתה הכושלת של יוון. הגרמנים והצרפתים כבר השקיעו ממון רב בשימור יוון, ומתוך רצון לא לוותר על השקעתם הקודמת, הם ממשיכים להשקיע ביוון ממון נוסף. היוונים מצידם מבינים זאת ומתנגדים לכל פשרה או הסדר שגרמניה וצרפת מנסות לכפות עליהם.

250

החיבור של יוון לגוש היורו משקף את ההיבט הלא רציונאלי בהחלטות גורליות שאנו מקבלים. ראשית, עצם הכללת יוון בגוש היורו, בלא שהדבר מועיל לא לגוש היורו ולא ליוון נבע ממניעים רגשיים של רצון להפוך לחלק מדבר גדול, הן מצד יוון והן מצד מעצמות אירופה, תוך התעלמות מנורות האזהרה שהבהבו לכל אורכו של המיזוג. אך מה שמפתיע יותר הוא התנהלותם של הגרמנים והצרפתים: לאחר שהם נוכחו לראות שכל השקעתם האדירה ביוון היא לחינם; במקום למשוך את השקעותיהם מיוון הם המשיכו להשקיע בה ביתר שאת – כאמור, כדי שהשקעתם הקודמת לא תהיה לשווא. זאת, חרף העובדה שיוון דחתה כל הסדר שהציעו הגרמנים ושהם בזבזו את כספם.

Inner article

יש כמה לקחים עסקיים שאפשר ללמוד מהדרך בה גרמניה וצרפת בחרו להתמודד עם המשבר ביוון:

  • יש לבנות מנגנון מכאני לדרך בה העסק מקבל את החלטותיו. מטרת המנגנון היא להישען כמה שיותר על טכניקה ופחות על אינטואיציה ובכך להמעיט את הנופח הרגשי שבקבלת ההחלטות.
  • אפשר לנצל את המימד הרגשי שיש לזולת בקבלת החלטותיו בעת משא ומתן או שיווק, כפי שיוון ניצלה זאת כדי להיכנס לגוש היורו.
  • אסור לקבל החלטה מתוך הנחה שבעתיד “יהיה בסדר”, אם כבר עכשיו זה לא בסדר.
  • הלקח החשוב ביותר הוא לדעת לפעמים לספוג הפסדים על השקעה לא מוצלחת ולא לנסות להשקיע בה עוד כדי להצילה. זהו דבר קשה ביותר, מאחר שיש בו הכרה שהרבה מיגיעות שייגעת היו לריק, אך זהו הדבר ההגיוני לעשותו.

השקעה רבה שיורדת לטמיון בלא אפשרות להצילה, מכונה “עלות שקועה” (Sunk cost), והוויתור על “העלות השקועה” לאחר שכבר הושקעו בה ממון ויגיעה רבים נוגד את האינטואיציה האנושית ונראה לכאורה כסותר את ההיגיון, ובאמת מומלץ כמה שיותר להימנע ממנו, אך יש לזכור שלפעמים דווקא הוויתור על השקעת העבר הוא זה שמונע את ההידרדרות בעתיד.

חשוב להדגיש, לא כל הידרדרות פיננסית או עסקית פירושה שכל ההשקעה שהייתה עד כה הנה “עלות שקועה”. אך איש עסקים טוב יודע לזהות מתי כל ההשקעה שעשה עד כה היא לשווא, ועליו להיות אמיץ דיו כדי לא להמשיך ולהשקיע בפרויקט כושל. במקרה דנן, דווקא הבריטים השכילו ואזרו אומץ והתנתקו מהאיחוד האירופי ובמובנים רבים גם מכלכלתה; הדבר תואם הן את האופי הבדלני הבריטי, והן את יכולתם להישיר מבט למציאות ולהבין שהישארותם באיחוד האירופי תביא לניצול משאביה הכלכליים של בריטניה לטובת חברות חלשות.

רעיון זה מובע בצורה יפה בספר ‘יונה’. לאחר שיונה הנביא התרעם על שנאכל הקיקיון שחסה בצילו על ידי התולעת, אומר לו ה’ (יונה ד, י-י”א): ” ויאמר ה’ אתה חסת על הקיקיון אשר לא עמלת בו ולא גידלתו שבן לילה היה ובן לילה אבד. ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבו אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה(!?)” ואף על פי כן, אם נינוה לא הייתה חוזרת בתשובה – ה’ היה מחריב אותה.

 

הכותב הוא מנכ”ל  מלאכת מחשבת’ ומחבר הספר “להבקיע מאה שערים”

מומלץ עבורך

כתיבת תגובה