מִטְעָנִית די-מקס: גם כשאוכלת חצץ לא רואה ממטר

כדי שלא תקפוץ לכם יותר מדי, תעמיסו איזה מאתיים קילוגרמים נוספים ועם סוכה על הנגרר תשאירו למתחרים אבק • מנדי יצא ל’מבצועים’ עם ‘איסוזו די-מקס’ וחזר נלהב למדי • ריזל בדרכים לביזנעסופ”ש

ניצול ראוי לאיסוזו די מקס | צילום: מנדי ריזל

לאיסוזו די-מקס יש הילה של כוכב. גם אם אתם לא עליתם מעודכם על מִטְעָנִית, שמעתם עליה ויכולותיה.  מטענית = טנדר, על פי האקדמיה לעברית (“מטענית היא כלי רכב שחלקו האחורי נועד להובלה של מטענים ומשאות קלים”). האם הדור הנוכחי מצדיק את ההילה הזו?

הדור החדש (עוד מעט כבר ישן) של די-מקס, שונה מקודמיו בשני דברים עיקריים: הוא מגיע עם אבזור ממש כמו מכונית משפחתית רגילה. בעבר, האבזור היה לוקה בחסר וזה הורגש בהחלט; והוא מגיע עם מנוע קטן מבעבר: 1.9 ליטר דיזל במקום 2.5 בעבר. במנוע נטפל בהמשך.

250/200 סייד בר + קובייה בכתבה
לא פוזה | צילום: מנדי ריזל

חיצונית, ההבדל מינורי, שמגיע לידי ביטוי באמצעות יחידות תאורה חדשות משולבות לד וכן סבכה קדמית מוגדלת. אין צורך לומר שטנדר כמו די-מקס ומתחריו (מבית טויוטה ופיאט), הוא לא רכב של פוזה. מדובר במכונית שמיועדת לרוב נטו לעבודה (חקלאים, לדוגמא) או למי שמחפש רכב שטח חזק.

אמרנו שההבדל הגדול הוא באבזור: לנסיעת המבחן קיבלנו את הגרסה הבכירה, LS 4X4. יש בה מערכת מולטימדיה 8 אינטש טובה ואפילו קילס, הנעה ללא מפתח והאנד-ברקס חשמלי וכן קרוז-קונטרול. וואלה, מפתיע.

נוחות הנסיעה השתפרה מעט מן העבר, אבל אחרי הכול מִטְעָנִית היא לא מכונית נוחה לנסיעה. לא בעיר ובטח לא בשטח. זו מכונית שבאה לעבוד, לסחוב, לטפס, לא לעשות פוצי-מוצי. אז מה עושים אם רוצים לשפר את נוחות הנסיעה בטנדר, כדי שיהיה קופצני כמה שפחות? מעמיסים 100-200 קילוגרמים בארגז ומרגישים בשיפור. נסו אותי.

המנוע שונה מהדור הקודם, עם התכווצות של 600 סמ”ק: כאמור, מ-2.5 ל-1.9. עם זאת, הסוסים באורווה נשארו באותה כמות: 163. מצד אחד – המומנט ירד מעט, אבל מצד שני – תיבת ההילוכים היא בת 6 במקום 5 מצבים – מה שאומר זריזה יותר וחסכונית יותר. אז המעלה של התיבה מול ה’חסרונון’ של המומנט, משלימים זה את זה ומביאים לשוויון. הווי אומר: המנוע נותר טוב כבעבר, חזק, אבל יש בו השהיית טורבו קלה ומורגשת.

870/135 ליינר ארטקל
די מקס משאירה אבק | צילום: מנדי ריזל

בשטח, הוא אכל חצץ לארוחת הבוקר. נסעתי בו על שבילי עוטף עזה, הכוללים בתרונות, גבעות ובקעות והוא לא מצמץ. את הנסיעה הארוכה בשטח הזה, עשיתי עם חבר שנסע בכלי רכב אחר בעל הנעה כפולה – לא נזכיר שמות – ובעוד שההוא הסתבך בעלייה על גבעה תלולה, שבה חול טובעני למדי ונאלץ לחזור כלעומת שבא עם זנב מקופל בין הרגליים, הדי-מקס צחקה כל הדרך לפסגה. במכונית מערכת עזר לזינוק בעלייה ומערכת מניעת הידרדרות בירידה.

מרווח הגחון הגדול טוב ועומד על 23.5 ס”מ. אך בגלל האורך שעומד על יותר מ-5 מטרים ו-20 ס”מ, הבטן עשויה להפריע בשטח קשה במיוחד, שכולל מדרגות סלע, נניח. אבל זה חסרון של כלל הקטגוריה.

חסרון פרטני, הוא היעדר נעילת דיפרנציאל אחורי, שהייתה עשויה לשפר את האחיזה כאשר אחד הגלגלים באוויר.

לדי-מקס, כמו לכל טנדר, יש יכולת גרירה והיא אחת המעלות העיקריות של הסגמנט. לאיסוזו ספציפית יש כושר לסחוב עד 3,500 עם בלמים.

נגרר במשקל כזה לא מצאתי בהישג יד, אך משום שאת נסיעת המבחן קיימתי בחג הסוכות, חיברתי את האיסוזו לסוכה ניידת ויצאתי לבסיסי צה”ל עוטף עזה עם שתייה קרה, כיבוד קל וכמובן 4 המינים; אני בטוח שזה השימוש הכי טוב שנעשה אי פעם עם איסוזו די-מקס.

לטענת היצרנית, הדגם החדש נהנה משיפור של 15% בצריכת הדלק בגיר הידני ו-5% שיפור בגיר האוטומטי.

ואכן צריכת הדלק עמדה על 9.5 ק”מ לכל ליטר דלק של נסיעה משולבת ולא פשרנית, שכללה כאמור גם נגרר. מדובר בשיפור לעומת הדגם הקודם.

מחיר לגרסה הנבחנת (קבינה כפולה, 4X4, דגם LS) 244,900 ש”ח

 יש לציין כי בסוף 2020 יגיע ארצה הדור החדש, עם שיפור מהותי גם בעיצוב החיצוני, גם באבזור וגם בשיפור במערכות המתלים, הבלמים וההיגוי שיביאו לתוצאה נוחה יותר בנסיעה. נפח המנוע יישאר זהה, אך תהיה ירידה של 13 כ”ס. במקביל יוצע גם מנוע בנפח 3.0 סמ”ק עם תיבה ידנית

עוד בנושא: כך צלח הדי-מקס את ‘מעלה יאיר’

כתיבת תגובה