מה קרה לנו?

מה קרה לסולידריות החברתית, לקולגיאליות המבורכת, לערכים שליוו אותנו כחברה, לאן נעלמו כולם? | מעשה שאירע לאחרונה המחיש לי היטב את תסמין הלך הרוח הכללי השורר במדינה: פסה הסולידריות, התרחבו הפערים וההעצמה העצמית של היושבים בכסא המנהלים רק הולכת ומשתלטת על השיח

יש לי חבר שעובד בתחום הבניה אשר נקלע לחובות משמעותיים למס הכנסה, באחריות משותפת שלו ושל מעסיקיו, שהיה צריך לפרוע מיידית. מאחר שהוא עובד כבר מספר שנים באותה חברה, שבמהלכן נרקמו יחסים חבריים בינו לבין מעסיקיו, הוא ביקש מהם שיסייעו לו בפרעון החוב בכך שישלמו חלק מחלקו, וינכו את חובו משלוש המשכורות הבאות. חברת בנייה זו היא יציבה, גדולה, ופעילה בכל הארץ, והסכום המדובר הוא זניח מאוד ביחס להיקף פעילותה. בקשת חברי עלתה למנכ”ל החברה, אשר נתן כתף קרה ודחה בקשה זו לאלתר. חברי שהיה מופתע מעוצמת ההתנגדות, עבר מיד למקום עבודה אחר, ובכך הפסידה החברה עובד מסור ומוכשר.

נשאלות השאלות: האם מנכ”ל חברת הבנייה פעל כשורה? האם התנהגותו היא בגדר תופעה יוצאת דופן, או שמא היא משקפת הלך רוח כללי בארץ?

לדאבוני, המקרה המתואר הנו רק תסמין של הלך רוח כללי השורר עתה בארץ. בעבר התאפיינה ישראל ברגשי סולידריות של אדם כלפי רעהו, ואילו כיום אנו הולכים ומתרחקים מדפוס התנהגות זה. הפרט נתפס יותר ויותר כמשרת את העניינים ואת המאוויים של הזולת. העובד ממלא תפקיד, הרופא ממלא תפקיד – אף החולה ממלא תפקיד, ותפקידו של ההמון הוא לשמש כלקוחות. כמובן שלתופעה זו עוד ביטויים רבים; כמו, למשל, הפער הגדל והולך בין עשירים לעניים, נפוטיזם, הכנסת ציבור אדיר למלכודות חוב, ואפילו הימנעות מהגשת עזרה לאדם הצונח ברחוב.

לתופעות אלו מספר סיבות:

  1. גידול אוכלוסיית המדינה.
  2. העצמת הפילוג על ידי פוליטיקאים (“אנחנו” ו”הם”)
  3. העדר תחושת מסוכנות, שיש בה יסוד מלכד (למרות שאנו נמצאים במצב סכנה)
  4. התהילה שלה זוכים עורכי דין שחילצו פושעים מסוכנים
  5. שינוי ערכי החברה, מדאגה לזולת ל”העצמה עצמית”

לכך יש להוסיף את השתלטות אמצעי התקשורת ההמוניים ובפרט המדיה החברתית על הפרט, הפוגעות בכישוריו החברתיים ובתפיסת האחר כישות בעלת ערך שאינה תלויה במעשיו, אלא בעצם קיומו.

ברור שמבחינה עסקית, נפגעה חברת הבנייה מהתנהלותו של המנכ”ל באופן ישיר, וגם באופן עקיף – כשהדהוד פעולתו מגיע לכל העובדים. אך ייתכן שתפיסת הזולת המקובלת כבר איננה מאפשרת לו לראות את העובד כאדם שראוי להתייחס למצוקותיו.

קשה יותר לתקן מלקלקל, אולם דווקא הגישה התכליתית הרואה את התועלת שבהתנהלות הגונה עם העובדים , ובמתן שירות טוב והגון ללקוחות, עשויים לסייע בפיתוח אותם כישורים חברתיים אשר נחלשים לאיטם בחברה המודרנית. וכמובן, שאין תחליף לחינוך.

 

בחברה החרדית, שבה מקפידים על מניינים משותפים, על השתתפות בשמחות שעורך הזולת, צועדים יחד לטישים ומשתתפים באירועים חברתיים אחרים ואמונים על הקמת ארגוני צדקה רבים, הפגיעה קטנה יותר. אך למרבה הצער, הלוך הרוח השלילי חודר בהדרגה גם לחברה החרדית.

בהקשר זה ניתן למצוא עידוד באמרתו המפורסמת של ר’ נחמן ברסלב: “תאמין: שאם אפשר לקלקל, אפשר לתקן”.

ובבניין ירושלים ננוחם.

הכותב הוא מנכ”ל “מלאכת מחשבת, יזמות ואסטרטגיה”, מחבר הספר “להבקיע מאה שערים”, ומחבר שותף של הספר “Striking Kosher Gold”

מומלץ עבורך

כתיבת תגובה