מול גידול המפלגות החרדיות: החרדים שינוי סדרי עדיפויות?

מחקר חדש של פרופ' דן בן דוד, הטוען שמספר הקולות הכולל של המפלגות החרדיות שגדל יותר מפי שלושה מאז שנות השבעים, גרם להסטת תקציבים שהובילו לירידה של 45% במספר מיטות האשפוז לנפש מאז 1977, לירידה של 60% במספר חברי הסגל הבכיר באוניברסיטאות לנפש מאז 1973 ולהיווצרות מערכת חינוך בין הגרועות בעולם המפותח • האם אכן כך הם פני הדברים?

פרופסור דן בן דוד, עורך המחקר | צילום ארכיון: מרים אלסטר, פלאש 90

שימו לב לכותרת הבאה שעיטרה היום את 'כלכליסט' – "מחקר: התגברות כוחן של המפלגות החרדיות לאורך השנים הביאה לשינויים בסדר העדיפויות הלאומי".

בגוף הכתבה מובא מחקר חדש של פרופ' דן בן דוד, הטוען שמספר הקולות הכולל של המפלגות החרדיות שגדל יותר מפי שלושה מאז שנות השבעים, גרם להסטת תקציבים שהובילו לירידה של 45% במספר מיטות האשפוז לנפש מאז 1977, לירידה של 60% במספר חברי הסגל הבכיר באוניברסיטאות לנפש מאז 1973 ולהיווצרות מערכת חינוך בין הגרועות בעולם המפותח.

Box

אין בפנינו את המחקר המלא אולם הניסיון לעשות לינק בין התרבות טבעית של החרדים לבין כישלונה של המדינה בכל הקשור במערכת הבריאות או במוסדות ההשכלה הגבוהה – שלא לדבר על מערכת החינוך הממלכתית שפושטת רגל בכל הקשור לאלימות וסכינאות – מקומם.

נדגיש מראש, איננו חולקים על המחקר האקדמי ועל מסקנותיו, רק מביאים את הנתונים שכנגד, למען ירא הקהל וישפוט.

הכתב הוותיק והמוערך, צבי זרחיה, שמביא את הדברים, מצביע על כך ששיעורי ההצבעה בקרב החרדים הגיעו ל-80%, מספר הקולות שקיבלו המפלגות החרדיות השתווה ל-100% מכלל החרדים בגילים 18 ומעלה – מה שאומר לדעתו שמצביעים לא-חרדים רבים הצביעו למפלגות החרדיות.

כלומר, מצד אחד הוא מפנה אצבע מאשימה כנגד המפלגות החרדיות שבגללן הוסטו תקציבים מהדברים החשובים לכאורה, ומצד שני הוא מודה, כי 20% מכלל מצביעי המפלגות החרדיות הם חילונים או לא-חרדים שחושבים שהמפלגות החרדיות משרתות את כלל הציבור ולא רק את המצביעים המגזריים שלהן.

כותב השורות יצא לבדוק את נתוני תקציבי המדינה: האם באמת החרדים הסיטו תקציבים או שמא הדברים נעו על צירם והחרדים רק היו שם, מתרבים באיטיות, מקבלים פירורים גדולים יותר ופחות – אך עדיין פירורים. הנתונים שמצאנו – מרתקים.

והמשכיל בעת ההיא

בשנת 1999 תקציב ההשכלה הגבוהה הסתכם בכ-4.78 מיליארד ₪. כעבור 10 שנים בשנת 2009 קפץ התקציב לסכום של כ-6.45 מיליארד ₪. כלומר, זינוק של 35% בקירוב. כעבור 10 שנים נוספות הסכום כמעט מכפיל את עצמו ל-11.5 מיליארד ₪. הפעם מדובר בזינוק חד של קרוב ל-80% משנת 2009 ו-230% משנת 1999.

כך שאין צורך לפנות לאחור עד שנת 1973 בשביל להציב תהייה ולפיה, המסקנה העגומה של המחקר כי בגלל החרדים "חלקם היחסי של מספר אנשי הסגל הבכיר באוניברסיטאות המחקר מתוך האוכלוסיה, שעלה בקצב אקספוננציאלי בין 1948 ו-1973, ביצע סיבוב פרסה מאז ונמצא בנפילה חופשית שאינה מסתיימת" – אינה קשורה לחרדים כלל, אלא אך ורק ליכולת של מערכת ההשכלה הגבוהה. זו, אגב, מקבלת סכומי עתק בכל שנה, במטרה להצמיח מתוכה אנשי אקדמיה נוספים שיישארו ללמד בתוך האקדמיה ולא יברחו לעסקים או לחו"ל.

מיותר גם לציין שמתוך שיטפון המיליארדים שמציפים את ההשכלה הגבוהה בעשרות השנים האחרונות, מופנים לחרדים שקלים עלובים ובודדים.

שינויים במאזן או חינוך כושל?

ועוד סעיף שלא ניתן להותיר ללא בחינה. תקציב משרד החינוך בשנת 2000 עמד על 21 מיליארד ₪ (מתוכם הועבר כחצי מיליארד לתרבות וספורט עקב פיצול המשרד והעברת חלקים אלו למשרד המדע). עשר שנים לאחר מכן, הצעת התקציב של משרד החינוך לשנות הכספים 2009-2010 עמדו על 30.3 מיליארד ₪ לשנת 2009, ו-32.4 מיליארד ₪ לשנת 2010. ואילו בשנה הנוכחית עומד התקציב על 59.57 מיליארד ₪. כמעט פי שלושה מהתקציב של לפני כ-20 שנה.

Inner

אז אם אחרי כל תוספות התקציב לחינוך ויחד עם כל תוכניות 'אופק', 'אופק חדש' ו'עוז לתמורה' ועוד ועוד  – עדיין על פי המחקר, "בתי הספר בישראל הם מהגרועים בעולם המפותח. הציונים הממוצעים במתמטיקה, מדע וקריאה במבחנים הבינלאומיים מציבים את המדינה מתחת לכל 25 המדינות המפותחות הרלוונטיות מלבד אחת" – מדובר בפשיטת רגל קולוסאלית למערכת החינוך בישראל, אך אין לכך כל קשר למסקנת המחקר של פרופ' בן-דוד: "השינויים במאזן הכח הפוליטי תגברו את התפנית בעדיפויות הלאומיות שהחלו אחרי מלחמת ששת הימים ב-1967 והתעצמו מאז בחירות 1977".

לטעמי, מדובר ביריית חץ לעבר המגזר החרדי תוך כדי סימון צלב המטרה עליו כמי שסוחט את הקופה הציבורית. שוב אדגיש, המחקר לא היה לפניי, אך נאמן עלי צבי זרחיה שלא עשה את מלאכתו רמייה.

החרדים אשמים בפקקים?

בהמשך הכתבה מביא זרחיה מסקנות נוספות מהמחקר, ולפיהן "מספר מיטות האשפוז לנפש, שהיה יחסית יציב מ-1948 עד 1977, נפל מאז ב-45%. שיעורי התפוסה בבתי החולים הישראלים היום הם הגבוהים ב-OECD". לא נטרח כמובן לספר עד כמה נכשלו ממשלות ישראל לאורך השנים בהקמת בתי חולים נוספים, בזמן שבישראל פועלים שני בתי חולים חרדיים, 'מעייני הישועה' ו'לניאדו', כשבית החולים החדש היחיד שנבנה בישראל (אסותא-אשדוד) בשנים האחרונות, בא אחרי הקזת דם של ח"כ יעקב ליצמן מיהדות התורה. ובואו לא נדבר רגע על פעילותו הרבה לתוספת מיטות לבתי החולים בישראל.

גם טענת המחקר על בעיות התחבורה בישראל לא קשורה כלל, לפחות לעניות דעתנו, לחרדים. לטענתו, "מספר כלי הרכב לקילומטר כביש בישראל היה זהה לממוצע של מדינות אירופה הקטנות ב-1970. מאז, הצפיפות על כבישי הארץ גדלה ב-502% והגיעה לפי שלושה מהממוצע של מדינות אירופה הקטנות – למרות שמספר כלי הרכב לנפש בישראל נמוך ב-40% מהממוצע במדינות האירופאיות". הצפיפות בכבישים נובעת מהסטת המיסים על הדלק והרכבים לתחומים אחרים, לא בגלל "הסטת תקציבים שנובעים מהגידול במגזר החרדי".

מחקרים רבים שנערכו טענו כבר מזמן, שלו היו מפנים את כל מסי הדלק והרכב לכבישי הארץ היינו רואים שינויים מהירים יותר. המצב כיום הוא, שבגלל הריבית הנמוכה בבנקים, המימון על הרכבים נעשה בקלות יתר וייבוא כלי הרכב תופח בממדים מבהילים.

אחד מול אחד

ועוד מילה אחת. 'ביזנעס' הוא אתר כלכלי ולא פוליטי ולכן בבימה זו לא אתייחס בפרוטרוט לטענת הכתבה, לפיה "למעשה, המפלגות החרדיות הפכו לממליכי המלכים בישראל מאז 1977. החיבור עימן הוא זה שמאפשר לאחד מהגושים המרכזיים לשלוט במדינה". כשבהמשך הכתבה מציין הכתב (או מצטט מהמחקר) שבשנת 1973, כשהחרדים לא היו חלק מהקואליציה, הם זכו ל-3.7% מכלל הקולות. אולם שיעור זה גדל ל-11.7% מכלל קולות המצביעים בבחירות השנה.

רק נזכיר, שבשנת 1973 אוכלוסיית המדינה עמדה על 3,338,000 תושבים (וכתשעה מיליון ב-2019). מאז, נוצרה 'תחרות' בין המגזרים: כך שבעוד שהמגזר החרדי התברך בגידול טבעי, המגזר הכללי הביא לכאן באינטנסיביות עוד ועוד עולים מכל העולם (בהם כמיליון עולים מחבר העמים) בניסיון ליצור מאזן דמוגרפי בישראל הנוטה לטובתו. ניתן רק לחשוב מה היה קורה אילו היו מתמודדים המגזרים אחד מול אחד בריבוי טבעי בלבד.

Inner

כתיבת תגובה