מורה מבוכים || החילוני שמלמד להבקיע ‘מאה שערים’

עופר נחשון, יזם ומומחה לאסטרטגיה עסקית ולעשיית עסקים עם הציבור החרדי מגדיר את עצמו “חילוני – אבל עם יראת שמים” • הוא בוגר ישיבות חרדיות, שירת חמש שנים שירות בטחוני קרבי, בעל תואר שני בפילוסופיה מהאוניברסיטה העברית, אבל את דרכו בעולם הייעוץ האסטרטגי בחר להמיר לייעוד שלו: חיבור עסקי בין החברה החרדית לחברה הכללית • והיית אח מצליח 

עופר נחשון והרב יעקב גורביץ מבקיעים שער | באדיבות המצלם

לפגוש את עופר נחשון ביישוב צור הדסה שבמרומי הרי יהודה – זה כמעט כמו לפגוש בתמונת מראה של העיר ביתר עילית הסמוכה. הוא חילוני שמדבר ב’חרדית’, בקי במושגים החסידיים, הליטאיים או הספרדיים הפנימיים ביותר ויודע ליהנות מאמירות אידישאיות חותכות. כמובן שלא פחות טוב מכל הוא דובר ‘ישראלית’ ו’חילונית’, שאם לא כן, לא הייתה פרנסתו מצויה אלא כחרדי מצוי.

עופר נחשון, אם טרם הכרתם, הוא סוג של מתווך, גשר, או בעגה החרדית: שדכן. איש של שני העולמות, שמתנדנד בטיש או צועד להדלקת נר חנוכה אצל רבי בירושלים, ויודע גם לצאת עם המשפחה להצגה. בבוקר הוא לומד שיעור תורה יומי עם חסיד בעלזא, יוצא ללאנצ’ עם אנשי שיווק חילוניים – ביניהם מהבכירים ביותר במשק. את השבוע העמוס שלו, הגדוש בייעוץ אסטרטגי לחברות משני צדי העולם הרוחני בישראל – שחולקות את אותו מרחב עסקי – הוא יקנח בארוחת ‘ליל שישי’ ארוכה, ובדיונים על צלחת טשולנט מהבילה עם ידידים חרדיים. אם אתם מפרשים את ‘ליל שישי’ כארוחת שישי בלילה (ליל שבת – בעגה החרדית/דתית) ולא קלטתם שמדובר על חמישי בלילה, פספסתם. ואולי בעצם, בדיוק בשבילכם, יצר עופר את הספר שלו.

250/200 סייד בר + קובייה בכתבה

תחת הכותרת המרשימה: “להבקיע מאה שערים – איך לעשות עסקים עם הציבור החרדי”, מנסה עופר נחשון (49) ‘להבקיע’ את חומת הסטריאוטיפים, ולהקנות לחילוניים את הידע ואת הכלים הבסיסיים להתקשרות עסקית פרודוקטיבית ולאורך זמן עם הציבור החרדי. הספר מאפשר הצצה מיוחדת אל עולמו התרבותי, מבנהו החברתי ותפיסת עולמו של המגזר הגלוי, המושמץ אך הנעלם כל כך מעיניו של איש העסקים החילוני המצוי.

מה הביא אותך לרשום את תובנותיך מהשנים האחרונות על דפי ספר?

“הציבור החרדי מונה בישראל כמיליון נפשות, ומגלגל כ-12 מיליארד שקל בשנה. ההיכרות שלי עם המגזר לא החלה היום, ונגיע בהמשך לשורשיי ההיסטוריים. אבל בתכל’ס, אני מגלה יום יום חברה תוססת ומשתנה, שהשפעתה על כלל החברה הישראלית ועל כלכלתה הולכת ומתעצמת – והיא עוד לא אמרה את המילה האחרונה.

“כשניסיתי לתווך בין אנשי עסקים חילונים לחרדים ולהיפך – גיליתי שלא ברור לגמרי לשני הצדדים שכל מגזר מורכב מקבוצות רבות, מעין תת מגזר, וסגנון הגישה אמור להיות שונה לחלוטין. החילונים רואים את המגזר החרדי כמקשה אחת, והם לא מבחינים שכל קבוצה הינה בעלת מאפיינים ייחודיים, ושלמרות בסיסן האידיאולוגי המשותף של הקבוצות, הן בעלות השקפות עולם שונות. כיום, לאחר שנים של ניסיון ועבודה צפופה עם המגזר העסקי בישראל מול המגזר החרדי כלקוחות קצה או כיעדים עסקיים לשותפויות, אין לי ספק כי כדי להצליח עסקית עם קהל היעד, יש לדעת כיצד לפנות לכל קבוצה באופן הייחודי עבורה. לזהות את צרכיה המיוחדים ולתת להם מענה. זה רק נראה משימה סבוכה. אך כשמגלים שהיא אפשרית, המשוכה הופכת סבוכה פחות ואפשר גם ליהנות מהדרך”.

עופר עם אלעזר אברמוביץ, מנהל המדיה והמיתוג בחברה שבבעלות נחשון | באדיבות המצלם

הבטחת מעט היסטוריה. מאין ההיכרות הראשונית עם המגזר?

“באתי ממשפחה דתית לאומית, אבי שיחי’ היה פרופסור לפסיכולוגיה בבר אילן, ואימי ע”ה הייתה מורה. בגיל 15 התדפקתי על דלתה של ישיבת איתרי, והמשגיח, הרה”ג ר’ משה קלירס זצ”ל הסכים לקבל אותי לישיבה. כעבור שנתיים בישיבה, למדתי שנה אחת ב’נר ישראל’ בטורונטו, וכשחזרתי למדתי בעטר’ס (עטרת ישראל) ובפרשבורג.

“בגיל 19 וחצי התגייסתי, ושירתתי שירות קרבי במשך 5 שנים. לאחר שנות השירות למדתי פילוסופיה, פילוסופיה יהודית, מדעי הדתות והיסטוריה באוניברסיטה העברית במשך 15 שנה”.”בגיל 42 יצאתי לעולם העסקים. הייתי יועץ בחברה ליעוץ אסטרטגי בתל אביב במשך שנה, ואחר כך הקמתי חברה שייעודה הוא חיבור, בעיקר עסקי, בין החברה החרדית לכללית”.

“הקמנו גם כמה פרויקטים יזמיים בתוך החברה החרדית. הקמת החברה אפשרה לי להמשיך את הקשר הכה אהוב עליי עם החברה החרדית, וגם לפעול בתוך שוק שהחילונים לא מכירים בפוטנציאל העסקי שלו, ובטח שלא יודעים לפעול בו”.

“יש לנו לקוחות מכל גווני הקשת, ‘סוויס סיסטם’; חברת הביטוח של התנועה הקיבוצית (באמצעות משקי טנא, סוכנות הביטוח של חברת הביטוח); חברת הנדל”ן גולדנפלייס בע”מ ועוד, ומלבד זאת סייענו לכמה חברות בתוך החברה החרדית לפרוץ את דרכן אל החברה הכללית”.

בספר הוא מספר כי “בעבר הייתי חבר בקבוצת נטוורקינג חרדית. התייחסו אליי כאל ‘אחד מהחבר’ה’, העבירו אליי הפניות עסקיות, וכמה מהם נעשו לקוחותיי, וחלקם אפילו שותפיי. זו הייתה מבחינתי חוויה מועילה ומהנה, ועד היום אני עדיין קוטף את פירותיה”.

אפיון דמויות ממוקד

אני מעלעל בספר והמשפטים צדים את עיני. מאוחר יותר, אמצא את עצמי קורא אותו ברציפות. הכי אהבתי את המשפט שבו הוא מסביר כי “כל דרך עסקית היא סבוכה, אך הדרך לעשיית עסקים עם חברה זו סבוכה שבעתיים ומלאת פרטים וחתחתים, אך הגמול הצפוי בסוף שווה את כל הצעידה”.

או: “מי שישכיל להתנהל עם המגזר הזה באופן נכון ומכבד, יגלה חברה מרתקת, המשלבת ישן עם חדש, ומצטיינת בערבות הדדית, בקהילתיות ובמאפיינים יחודיים הנובעים מהשקפת עולמה”, כותב נחשון.

ועוד ציטטה: “אני תמיד ממליץ ללקוחותיי שרוצים לחדור לציבור החרדי וליצור בו מוניטין, או לקדם את המותג שלהם: התחילו מן הפלג החסידי. הוא עשיר יותר מן הפלג הליטאי, מלוכד יותר ממנו, וחרף שמרנותו וקנאותו בענייני דת והלכה, הוא פתוח יותר ליוזמות חדשות. הוא מעין ‘תעודת כשרות’ ומורה דרך למגזר כולו. זו עצת זהב!”. כשהתובנה הזו נכתבה, אני מעיר לנחשון, הפלג הירושלמי עוד לא היה קיים, כנראה… הוא מחייך בזיק של הבנה, אבל זר יתקשה להבין את המשמעות. כמו התקשורת שמכנה שוב ושוב את החברה החרדית כולה, “העדה החרדית”.

“בניגוד למקובל לחשוב בחברה החילונית, יש כסף רב במגזר החרדי”, כותב נחשון. “בשל גודל המשפחה במגזר החרדי, ולנוכח צרכיה המיוחדים, לא תמיד המחיר הזול הוא הגורם המשמעותי ביותר בעת הרכישה של מוצרי חשמל, עגלות לתינוקות, בגדים שאפשר להעביר בין הילדים וריהוט. אנשי המגזר מעדיפים לרכוש בקטגוריות אלה את המוצרים האיכותיים ביותר, שיחזיקו מעמד במשך הזמן הרב ביותר, חרף מחירם היקר”. למעשה, הקטע הזה סותר חלקים שונים בספר, שאקרא בהמשך. שהרי אם החנויות ה’זולות’ קיימות ועומדות כנראה יש דרישה גם למוצרים זולים יותר. כשאני שואל אותו על כך, נחשון מסביר לי כי “בספר מובהר שישנם סוגים שונים של צריכה. בתחומים מסוימים, כמו בכל הקשור למשל לריהוט תינוקות, עגלות ומשחקי ילדים, יעדיפו את היקר והאיכותי, מאחר שהמוצר עובר מאח לאח. אולם במוצרים שבהם הבלאי ממילא גבוה, מזון וביגוד (למעט בגדי שבת) יעדיפו דווקא את הזול”.

לפצח את סוד הקנייה החרדי. מאה שערים – גאולה | צילום: פלאש 90

“אני תמה שוב ושוב למראה רשת אופנה ידועה הממוקמת בלב אזור קניות חרדי בירושלים, שלא השכילה להתאים את מרכולתה לקהל היעד, ובמקום זאת היא מוכרת ג’ינסים, מכנסיים קצרים וחולצות ‘טי’ כפי שהיא עושה בחנויותיה במרכז הארץ. נסתרות דרכי השם”. מסתבר, שזו רשת שלא התייעצה עם נחשון – או כל יועץ חרדי אחר – קודם לכן.

כשהוא מייעץ בנושא הפרסום, טוען נחשון כי “לרוב, יחס הרווח-תועלת בפרסום ברדיו הוא טוב, אך, כמובן, יש לדייק בשעות הפרסום ובמסריו. לרוב הפרסום ברדיו החרדי הוא פשטני יותר מאשר בחברה הכללית, ולא מהוקצע דיו. זהו פתח להתבלטות לחברות מקצועיות השואפות לחדור למגזר”.

עם זאת הוא מציין כי “עיתון ‘המודיע’, השייך לחסידות גור, נמצא בעימות עם עיתון ‘המבשר’ של ח”כ מאיר פורוש”. פספוס קל, העימות הגלוי הסתיים מזמן. זה גם סותר את ההמשך בו נכתב כי “פורוש הוא חסיד גור ומייצג את ‘אגודת ישראל’ (‘שלומי אמונים’)”. פרוש אינו חסיד גור, לפחות לא ב-25 השנים האחרונות.

“כמו כן יש, מגזינים פופולריים כגון ‘משפחה’, שהוא מגזין לייף סטייל למשפחה החרדית”. כאן פספס נחשון את ‘בקהילה’ המתחרה, בעוד שאת ‘זמן’ (שהופעתו אינה סדירה לאחרונה) הוא מזכיר, אך לא מתייחס לעובדה שזהו עיתון המיועד לדור הצעיר בלבד. נחשון גם מקדיש מילים רבות למלחמה הצדדית יחסית בין ‘יתד נאמן’ ל’הפלס’, אך לא מתייחס לפופולריות של עיתון ‘משפחה’ – שנקרא בכל החוגים כולל בחסידות גור, למשל שהקורא עשוי להתרשם שהוא קורא רק ‘המודיע’.

והנה עוד ציטטה: “חסידויות מסוימות הקימו מפעלי חסד הבנויים על תרומותיהם של בני הקהילה בתחומים המעניינים אותן במיוחד, והם מיועדים לכלל הציבור, היהודי ושאינו יהודי. מדהים!”. כאן הסכמתי עם כל מילה, אבל עם הציטטה הבאה ממש לא: “גם בהשקעות מוגדר חֶצייה של ההשקעה כפיקדון, ומותר למשקיע לבקש חזרה את פיקדונו, או לחלוק ברווחים שפיקדון זה יצר. כמובן שעם הזמן הלך היתר העיסקא והשתכלל, והיום הוא הפקיע הלכה למעשה את איסור הריבית”. כשאני מעיר לנחשון כי הקביעה שהאיסור הופקע אינה נכונה הוא ממדגיש שהתייעץ בנושא עם סמכות הלכתית, וכי רק ביקש לבאר לאוזן החילונית מהו העיקרון ההלכתי בו פועל היתר העסקא, ולא כיצד הוא מתממש בפועל.

שער הספר להבקיע מאה שערים

מביט למציאות בעיניים

“גם בעניין הדיור”, כותב נחשון, “הולך ומתהווה שינוי משמעותי: אם עד היום היו ההורים קונים את הבית לילדיהם, לאט לאט הולך ונופל עול רכישת הבית על כתפי הזוג הצעיר לבדו (עם עזרה צנועה מההורים). עובדה זו הרחיבה באופן משמעותי את היקף נטילת ההלוואות לצורך גיוס ההון הראשוני למשכנתא  (יש כמה עסקים בבעלות חרדית שזהו עיסוקם), אשר מאלץ את הצעירים לעבוד בכדי שיוכלו להחזיר אותה”.

“אכן, צעירים רבים מתחילים את חייהם העצמאיים בחובות כבדים! כתולדה מכך (ומהעדר חינוך כלכלי), מתקשים זוגות צעירים רבים בניהול משק בית בצורה כלכלית נבונה. כמענה לכך הוקמו ארגונים חרדיים המלמדים אחזקת משק-בית (כגון, ‘מסילה’), ונוסדו גמ”חים המסייעים למשפחות לצאת מהמשבר הכלכלי שאליו נקלעו. למרבה הצער, אין זה נדיר למצוא בתי אב הנאלצים למכור את דירותיהם בכדי להשיב את ההלוואות שלקחו לשם רכישתן, או לשם רכישת דירות לצאצאיהם”. כל מילה פנינה.

לא אהבתי: “נשות העסקים במגזר תמיד מחפשות קשר נוסף עם נשות עסקים אחרות, ומגוון האפשרויות שלהן מצומצם יחסית, כך שקבוצות נטוורקינג מספקות להן פתרון מעולה להרחבת המעגל העסקי; מה גם שהמפגשים מהווים תירוץ מצוין לצאת בערב ולהשאיר את הטיפול במשק הבית בידי בעליהן”. טוב, לא אהבתי בגלל הסיומת. בכל זאת, למי בא להיות בייביסיטר?

עופר נחשון | באדיבות המצלם

עוד כמה ציטטות? הנה:

לפזול החוצה: “אנשי העסקים החרדים תמיד צמאים ללמידה נוספת, וההרצאות המוערכות ביותר הן של אורחים חילונים החושפים את עולם העסקים ‘שבחוץ’.”

שיווי משקל: “גם חילונים, המכבדים את הקודים החברתיים של החרדים יתקבלו בברכה בקבוצות נטוורקינג חרדיות, כל עוד מספרם איננו משנה את אופייה של הקבוצה. בדומה, יותר ויותר חרדים מצטרפים היום לקבוצות נטוורקינג חילוניות”.

Inner article

טרנספר: “בהינתן תנאים מתאימים והסכמים עם קהילה, אפשר לשנע קהילה שלמה”.

מאכערים – סיפור של הצלחה: “נקודה חשובה נוספת בבנייה בקרקעות פרטיות, המקובלת בירושלים ובבני ברק בלבד, היא האפשרות להיעזר בעסקנים חרדים שיש להם יכולת להשביח את הקרקע באמצעות שינוי בתב”ע (תוכנית בניין ארצית – תב”א, תוכנית בניין עירונית – תב”ע). לעסקנים אלה יש מהלכים ברשויות המקומיות, המאפשרים להם להגדיל את שטח הבנייה. למשל, פרויקט ידוע באזור מרכזי בירושלים, שהקים יזם חרדי, הצליח – לאחר רכישת הקרקע – להשיג אישור להוספת שתי קומות ושלושה בניינים! יזמים אלה נכנסים לרוב כשותפים, ונותנים גם מכספם בעבור שותפותם. יש לפנות אליהם רק לאחר רכישת הקרקע, אחרת הם עלולים להשתלט על הפרויקט. זהו טיפ זהב!”.

הפרקטיקה חשובה: “האשה החרדית מבשלת הרבה, לנפשות מרובות, ולכן בעת בניית הבית ועיצובו, נודעת משמעות מיוחדת למטבח ולגודלו, ולמידת הפרקטיות שלו. בעת רכישת מטבח במשפחה חרדית, תמיד תהיה עדיפות לפרקטיקה על פני אסתטיקה, מה שאין כן תמיד בחברה הכללית”.

רדיו טלפוני: “גם בטלפונים בעלי ההכשר החמור ביותר, דוגמת אלה החסומים לרדיו, אפשר לחייג לקווי ‘נייעס’. קווי נייעס הם פורטל רדיופוני המאפשר האזנה לערוצי רדיו, לתוכניות אקטואליה, לפורומים ולחדשות של המגזר החרדי”. הקביעה הייתה נכונה בעבר, כיום התופעה הצטמצמה מאוד, עקב הוראות וועדת הרבנים.

איכות עולה על המחיר: “יש חרדים רבים שהפרוטה מצויה בכיסם, והם אינם מהססים להוציא אותה על מוצרים איכותיים. לכן, בית עסק שיקפיד על המשולש: נוחות להורים, אוכל בהכשר מהודר ובית כנסת, יפקוד אותו קהל חרדי רב – בלי קשר לעלות המוצרים שהוא מוכר”.

עניין של סמנטיקה: “המונח ‘ועד’ אופייני לפלג החסידי, כאשר לכל נושא יש ועד המטפל בו. למשל, ועד לענייני חתונות, ועד לענייני בריאות, וכדומה. לכן כאשר מעוניינים בעסקים עם אנשי חסידות מסוימת יש לפנות למנהל הוועד הרלוונטי. בעסקה מאוד משמעותית יש לפנות ישירות למנהל המוסדות”.

טיים איז איזי: “בחברה החרדית יש לזמן משמעות שונה בתכלית. למשל, איחור של עד חצי שעה עוד מתקבל בסלחנות. פעמים רבות נקבעות פגישות מרגע לרגע ובאותה מידה הן מתבטלות או נדחות רגע לפני מועדן – ואף רגע לאחר מועדן. מי שרוצה לעבוד עם הציבור, חייב להצטייד במנה גדושה של סבלנות (!)”. כמה כואב – ככה נכון.

עניין של השתדלות: “היום יש הלך רוח במגזר שנשען על עקרון ההשתדלות לשם עשייה מזערית, או עשייה שאינה ‘מתאמצת’ מספיק. כך שפעמים רבות העשייה מלווה בלאות, שכן בין כה וכה מה שנגזר הוא מה שיהיה. בהמשך להלך רוח זה, פעמים רבות לא נעשה תחקיר מעמיק על כשלונות (שהרי הם נקבעו מראש), ואין הפקת לקחים מספקת. כמובן, יש להלך רוח זה גם צד חיובי של השלמה עם מצב קשה, ויכולת עמידה איתנה מול כישלונות. אין להקל בכך ראש!”.

נחשון ואברמוביץ עם מומחה לטכנולוגיה רפואית מסין שעימו שיתפו פעולה | צילום: באדיבות המצלם

עופר, כתבת בספר שהזרם החסידי מונה כיום כ-300 אלף נפש. מהיכן נשאב נתון זה?

“נתון זה לקוח מדו”ח שפרסם מרכז טאוב למדיניות ציבורית ב-2018. שם נכתב שהחסידים מונים 29.7 אחוז מכלל החרדים, שהיו אז מעט פחות ממיליון נפש”.

 אתה כותב בספר, “חשוב! רצוי להביא ליריד לקוחות חילונים, אפילו סמויים, אך יש להקפיד שלא יבואו בלבוש פרובוקטיבי. הדבר ישפר במידה משמעותית את הצלחתו של היריד”. איך הגעת למסקנה הזו?

“מניסיוננו, ראינו תופעה שצריך לתת עליה את הדעת: פעמים רבות חרדים סבורים שמוכרים להם מוצרים באיכות נמוכה יותר, ומסיבה זו, חשוב לחלקם לדעת שהמוצר שהם רוכשים “מספיק טוב” גם לחילונים. מסיבה זו אני סבור, שגם ביריד שמטרתו היא מכירה, ישנה תועלת בנראות שהמוצרים הנמכרים ביריד טובים באיכותם לכלל הציבור. ארחיב מעט: האוכלוסייה החרדית היא קבוצת מיעוט בישראל, טיבעה של קבוצת מיעוט הוא להיות קצת יותר מתגוננת ולבחון עצמה מול החברה הכללית. כך גם כאן – למרות שאין הצדקה אובייקטיבית לדבר”.

הסברה בשפה הנכונה

איך היית מבצע הסברה לחילונים בימים אלה?

“היום, בעקבות משבר הקורונה, הציבור החרדי סובל מדימוי נמוך מאוד בקרב החברה החילונית. זהו שפל שאני לא זוכר כמוהו. הדברים מגיעים עד כדי כך שישנם עסקים שלמרות התועלת הכלכלית, לא מעוניינים לעשות עסקים עם הציבור החרדי בגלל הטינה. זה מצער מאוד, ולדעתי אפשר לחולל שינוי.

“ראשית, צריך להבין: מה גורם לחילונים להרגיש כך? הבסיס לכך הוא כמובן שחילונים לא מכירים כלל את עולם הערכים החרדי! מה שמוביל לדברים הבאים: א. תמיד קל להאשים את השונה. ב. מרגישים שהחרדים לא מוכנים לשאת בנטל הקולקטיבי של המגפה. ג. זה יושב על תחושות נוספות שקיימות בחברה הכללית שהחרדים באופן מסורתי לא נושאים בנטל באופן שווה”.

ואיך מתקנים זאת?

“את הדברים הללו צריך לתקוף באופנים הבאים: א. לא להתחנף. החברה החרדית עומדת על אדנים יצוקים והיא אינה צריכה להחניף או להתבייש בהם. חנופה – מרחיקה, לא מקרבת. “לא לפניו חנף יבוא”, כמו שאמר איוב. ב. צריך להבין שהחילוני רואה את הציבור החרדי כמקשה אחת, ולא מעניין אותו לדעת שבגור ובקרלין מקפידים/הקפידו בהתחלה מאוד. יתרה מזו, אפילו אם תרד בת קול מהשמים ותגיד שהחרדים מקפידים יותר על ההנחיות מכל הציבור, זה עדיין לא יעניין אף אחד.

“צריך לנקוט כאן בגישה שונה לחלוטין: 1. לשווק את הציבור החרדי כחברה שכולה מבוססת על הקרבה למען הכלל. לומדים למען הכלל, מתפללים למען הכלל, וכל הפעולות הללו שהחילונים לא מבינים את משמעותם – החרדי פועל בהם ממקום של דאגה לכלל הציבור. 2. לכל אדם יש סבא, סבא רבה או דוד שהוא חרדי. צריך לחבר למקום הרגשי הזה.  3. זה מאוד חשוב! במקום להתעסק נקודתית בקורונה, ההסברה צריכה להיות על עולם הערכים החרדי (בלי ניסיונות להחזיר בתשובה), על הצגתו, הבהרתו והרציונל שבו. זה הבסיס לבסיס”.

איך היית מסביר את מה שקורה עכשיו עם בעלזא, לחילונים?

“אחזור על מה שציינתי קודם. רוב החילונים רואים את החברה החרדית כמקשה אחת ולא מעניין אותם לדעת בכלל את כל המורכבות שבתוכה. לכן לא הייתי עוסק בהסברה נקודתית דווקא על בעלזא, אלא שוב מתמקד בהעברת מסרים של מהו עולם הערכים החרדי, ולהסביר שהשיקול כאן היה דווקא מתוך דאגה לכלל. דאגה שמקבלת ביטוי שונה בגלל עולם הערכים השונה.

עופר נחשון והרב יעקב גורביץ בוועידת ‘דה מרקר’ על החברה החרדית | באדיבות המצלם

“וזה המקום להדגיש. ההליך צריך להיות הסברתי – לא מטיף. העובדה שתמיד הליך הסברה מעין זה לווה בהטפה הוא הסיבה לכישלונם”.

וכך גם היית מסביר את מיעוט המתגייסים לצה”ל מהמגזר החרדי, את הקצבאות לכוללי האברכים?

“שוב, הכל חוזר לאותו הבסיס. החילוני לא מבין מה המשמעות של לימוד התורה עבור החרדי. ושלמעשה זו הקרבה עצומה מצדו “למות באהלה של תורה” ולגזור על עצמו לחיות חיי עוני ודוחק. הוא עושה זאת למען הכלל! הוא למעשה “מרטיר” (- קדוש מעונה .י”פ) חי! את זה צריך להסביר. בלי להתנצל ובלי לגמגם. בעולם הערכים החילוני מה שחשוב זו התוצאה והמצוינות, בעולם התורה מה שחשוב זו הדרך, הכוונה וההתמדה. החילונים לא מבינים זאת. והאמת – שלא באשמתם. מי טרח להסביר להם? תמיד התשובות הן ש’גם חרדים עובדים’, ‘יש גם שמתגייסים’, ‘לא כולם כך ולא כולם אחרת’. כאמור, את החילוני הממוצע כל זה לא באמת מעניין. אבל אם אפשר לחבר אותו למקום הרגשי שהעולם שהחרדי מייצג, שהוא למעשה חלק גם מהשורשים שלו, ולעזור לו להבין מה מניע את הציבור החרדי לפעול, רק אז ירד מסך הדמוניזציה.

“כמובן, שיש דרכים רבות ומגוונות לבצע את ההסברה הזו בפועל, אך זה כבר נושא לראיון אחר”.

מומלץ עבורך

תגובה אחת ל: "מורה מבוכים || החילוני שמלמד להבקיע ‘מאה שערים’"

  1. עיתון הדרך נשכח מעיני הכתב אע”פ שהוא משפיע מאוד

כתיבת תגובה