מבחן רכב: מיניוואן חשמלי נולד – MIFA 9

צילומים: יבואן

גם אתם בטח שמעתם שיש מהפיכה חשמלית שעוברת על העולם, וגם בישראל.

בשנה הקודמת אחד מכל ארבע רכבים חדשים שעלה על הכביש היה חשמלי, רק ש.. משום מה, בעלי הסיינה והקרניבל לא שמעו על זה, ודווקא אלו – רכבים שצריכת הדלק שלהם גבוהה מהממוצע. אבל עכשיו זה קורה, סוף סוף יש מיניוואן חשמלי, שהגיע אלינו וקוראים לו מיפה. ממש יפה…

תעודת זהות
מיפה 7 ומיפה 9 מיוצרים בסין ע"י סאיק מוטור או SAIC Motor – תאגיד רב לאומי ואחד מיצרני הרכב הגדולים בעולם, כמקובל בסין הוא מייצר מספר מותגים כמו MG שנמכר בישראל כמעט עשור ו- Maxus שמביא לישראל שני מיניוואנים ומספר רכבים מסחריים

מקסוס לא חדשה בישראל, היה כאן ייבוא של המקסוס איוניק 5 ו-6 עם הסוללה הקטנה ובמחיר לא ממש אטרקטיבי, והוא לא ממש הצליח….

בתחילת שנה האזרחית, נחתו בישראל המיפה 7 והמיפה 9. שני מיניוואנים בגודל מלא, ובמחירים שפויים, מה שמילא את אולם התצוגה במאות ואולי גם אלפי לקוחות פוטנציאליים.

תקדים מעניין נוצר בשוק הרכב הישראלי, לאחר שלראשונה ישנם שני זכיינים למותג אחד. UMI שמייבא לישראל בין השאר את שברולט ואיסוזו, והשני זה "אוטו חן" מקבוצת בליליוס. על פניו מדובר בדיוק באותם רכבים, רק ש"אוטו חן" מוכר את אותו הרכב במחיר נמוך מעט. אז תיאמנו נסיעת מבחן לתחילת השבוע, ויצאנו לדרך.

אולם התצוגה של אוטו חן בהרצליה נראה כמו ערב חג, כולם עמוסים, הטלפון לא מפסיק לצלצל וכולם מבקשים לתאם נסיעת מבחן. כל מי שמחזיק רכבי שבעה מקומות, יודע שמחיר הדלק יכול להגיע לאלפי שקלים בחודש. עד היום לא ממש הייתה אופציה אמיתית למיניוואן חשמלי ועכשיו כשיש, כולם רוצים לשמוע ולראות.

טיפ חשוב, אל תוותרו על נסיעת מבחן, גם אני, עד שלא נהגתי, לא ממש הצלחתי להבחין מה ההבדל בין המיפה 7 למיפה 9.

בפועל אלו שני רכבים שונים – בא נאמר שהמיפה 7 כמתחרה, הוא הכי קרוב לאאוטלנדר (והרבה יותר זול ממנו) והמיפה 9 נמצא בקטגוריה של הקיה קרניבל, טיוטה סיינה ודו'. אני העדפתי לפתוח את נסיעת המבחן עם ה-MIFA 9.

רישיון נהיגה, חתימה על טופס ויצאנו לחניה, הרושם הראשוני שהמיפה 9 ממש גדול ומרשים, המיפה 7 שחנה ליד רכב המבחן שלנו, נראה פתאום הרבה יותר קטן. הרכב בצבע אפור בטון והניקלים האלו יעשו לי כאב ראש ליד השטיבלעך, בירושלים. אף אחד לא יאמין שזה לא שלי.

נכנסים. כניסה והנעה ללא מפתח, הרכב לא ממש מזהה, אז אני מוציא את השלט והדלת נפתחת. הרושם מרשים ועשיר, חומרים רכים והעיצוב מודרני. כמקובל ברכבים חשמליים אין כמעט מתגים וזה אומר שהתפעול לא תמיד אינטואיטיבי.

ישנם שני מסכים שעולים עם פתיחת הדלתות, לוח מחוונים בגודל 7 ומסך מולטימדיה תומך עברית (משובשת מעט) ויש אנדרואיד אוטו ואפל קאר פליי. המושב לוקח מקום ראשון, נח כמו כורסא, רק שאין אוורור במושב והקיץ כבר כאן… הרכב חשמלי וגם כיוון המושבים חשמלי, רשימת האבזור גבוהה, כמו שני חלונות גג אחד מעל הנהג, והשני מעל הנוסעים. גם רשימת הבטיחות גבוהה, רק כמו ברכבים רבים ממוצא סיני הם קצת קומוניסטים. הפתרון הוא לנתק את חלקם לפני כל תחילת נסיעה, ואז להתמכר לשקט החשמלי.

כניסה לשורות מאחור
הדלתות חשמליות וחושפות שני שורות של מושבים, המרווח לרגליים כאן יאתגר מיניוואנים ותיקים, המושבים בצבע שחור ורק חדי עין ישימו לב שזה דמוי עור, יש כאן שלשה מושבים אמיתיים בכל שורה (יש גם אפשרות לצמד מושבי קפטן), פתחי מיזוג בתקרה גם לשורה השלישית, פאנל בקרה לשליטה על המיזוג והגג הנפתח, בקיצור עשיר כאן.

זה חדש! שורה שלישית מרווחת גם למבוגרים ממש גבוהים. אבל וכאן האבל הגדול, כניסה לשורה השלישית לא מאמץ את מה שעשו המתחרים וחבל. קשה לקפל את המושב כדי להיכנס, אבל אחרי שמצאתם את הדרך, הכניסה בסדר גמור והשורה הזו בשונה מכל רכב 7/8 מקומות מרווחת גם למבוגרים ממש גבוהים. אגב, יש משהו עם השטיח שנראה כאילו לא מתאים לרכב המבחן.

השורה השלישית נעה על מסילה ומאפשרת להגדיל את תא המטען על חשבון הנוסעים, אם בחרתם במקסימום מושב, תצליח להכניס עגלה מקופלת או מזוודה שטוחה, אם תזיזו את המסילה לקצה שלה תצליחו להכניס גם 15 ארגזים…זהו סידור שאני זוכר בסאניונג רודיוס ע"ה. אם תחפשו את תא המטען המקובל במיניוואנים אמריקאים ששקוע היטב ברצפה, עם קיפול המושבים ויצירת רצפת הטענה שטוחה, הוא לא קיים כמו הגלגל החילופי.

אחרי כ"כ הרבה מילים אפשר כבר להניע?
מערכת הנעה החשמלית היא בעלת סוללה גדולה של 90 קוט"ש והספק של 245 כ"ס, התאוצה זריזה 8.9 שניות למאה. אבל זה לא באמת מה שמשנה לנו. הדבר הכי חשוב, זה כמה ק"מ הרכב הזה יכול לנסוע בין הטעינות וגם כאן זה תלוי ממש בכם או ברגל של הנהג…

ביום הראשון של נסיעת המבחן, עם שמונה נוסעים, טמפרטורה של 30 מעלות בחוץ, מזגן שעובד בעוצמה, עליות לירושלים ומהירות נסיעה של כביש 6 (120 קמ"ש) לא הצלחתי להגיע ל-300 ק"מ עד שנעצרתי בעמדת טעינה מהירה, שהפעם גם הייתה ממש מהירה. (יש משהו שצריך לבדוק ולא הצלחתי, זה ההתעקשות של הרכב שאסגור את כל החלונות, אנעל את הרכב ורק אז תהיה טעינה. אני לא רוצה לחשוב שאני אמור לעמוד בחוץ בחום הזה מבלי יכולת לשבת במזגן בזמן טעינה…)

ביום השני עם טמפרטורה קצת יותר הגיונית רק עם שני נוסעים, עם מהירות ממוצעת של 95 קמ"ש המצב היה יותר טוב, בזמן שהלכתי להתפלל מנחה ב-"בית הלל", עמד לו מיפה 9 בצבע לבן. הנהג שלו מסתבר, גמע אלפי קילומטרים בזמן הקצר שהרכב ברשותו ומדווח על כמעט 400 ק"מ בין טעינות, שזה רבותי מספק בהחלט את רוב נהגי ישראל.

שורת המחיר

התרגלנו לזה שמחירם של רכבים חשמליים יקר יותר מהמתחרים לוגמי הבנזין וכאן יש משהו הפוך.

בעוד מחירה של קיה קרניבל מתחיל ב 290.000 ₪ עד 340.000 ₪, מחירה של טיוטה סיינה או הונדה יקר יותר, מחירו של מיפה 9 בקבוצת חן מתחיל ב-270.000 ש"ח, לפני אגרת רישוי ומחיר רכב המבחן עומד על 299.000 ש"ח וכך נראית תחילתה של מהפיכה רבותי!