מי דורש ועדת חקירה? האמת שמאחורי הקלעים || ראיון

ועדת אגרנט לחקירת מחדלי מלחמת יום הכיפורים, ב-1973 | צילום: יעקב סער, לע"מ

ההיסטוריה של ועדות החקירה בישראל מעלה תהיות רבות. מוועדת אגרנט שחקרה את מלחמת יום הכיפורים, דרך ועדות שונות שבדקו את פעילות השב"כ, ועד ועדת שמגר השנייה שחקרה את רצח ראש הממשלה יצחק רבין. בכל אחת מהן – אם רק מביטים לעומק – עולות שאלות קשות על אופן פעולתן ומסקנותיהן.

כדי להבין לעומק את המורכבות שמאחורי ועדות החקירה בישראל, שוחחנו עם רן שריר, ממחברי הספר "האיש שצעק סרק סרק", העוסק בפרשת רצח רבין והפעלתו של אבישי רביב. מחקרו המעמיק חושף תמונה מטרידה של האופן בו מתנהלות ועדות החקירה בישראל.

למעשה, שיחתנו מובילה למסקנה עגומה. בעוד הציבור מייחל לחקר האמת בכשל הגדול של אירועי שמחת תורה – ה-7 באוקטובר, ניסיון העבר מלמד כי הדרך לחשיפת האמת המלאה עוברת דווקא בהבנת המנגנונים שמונעים אותה. לדברי שריר, ועדת חקירה נוספת לא בהכרח תביא את התשובות המיוחלות, אך עצם העיסוק בשאלה כיצד האמת נקברת, עשוי להיות המפתח להבנת האתגרים האמיתיים העומדים בפני הדמוקרטיה הישראלית.

"אנו עדים לקריאה נרחבת המתגברת מאוד לאחרונה, להקמת ועדת חקירה ממלכתית לחקר אירועי ה-7 באוקטובר. הקריאה הזו מובנת לחלוטין, אין ספק שה-7 באוקטובר הוא היום השחור ביותר שארע אי פעם למדינת ישראל לכל אורך שנות קיומה, ואין פרשה המצדיקה יותר חקירה מעמיקה ובלתי מוטית", אומר שריר.

לדבריו, "ההיסטוריה של ישראל רצופה בהקמת ועדות חקירה שהגיעו למסקנות פסקניות והדיחו בכירים, אך לרוב נטפלו לדמויות שוליים, התעלמו מהאשמים העיקריים או ניקו אותם לחלוטין".

מלחמת יום הכיפורים והוועדה שחקרה אותה מהוות דוגמה מובהקת לאופן שבו ועדות חקירה עלולות להחטיא את מטרתן המקורית.

"ועדת אגרנט, שבדקה את מחדל מלחמת יום הכיפורים, ניקתה כמעט לחלוטין את הדרג המדיני והטילה את רוב האשמה על הדרג הצבאי ובראשו האלוף זעירא. כך גם נולד המושג 'הקונספציה' שאז, ואולי גם היום, נועד לטייח את מה שקרה באמת", אומר שריר.

היו עובדות שהוסתרו מהציבור בחקירת המלחמה?

"מחקרים לא מעטים על מלחמת יום הכיפורים טוענים כי הממשל האמריקאי לחץ על גולדה מאיר ועל משה דיין שלא להורות על מכה מקדימה נגד צבאות ערב, למרות ידיעתם על המתקפה המתקרבת", חושף שריר. "עד היום גרסה זו איננה הגרסה המקובלת, אך היסטוריונים רציניים דוגלים בה".

השב"כ וועדות החקירה

מערכת היחסים בין השב"כ לוועדות החקירה השונות מהווה פרק מיוחד בהיסטוריה של החקירות הממלכתיות בישראל. אבל לא מן הנמנע, לדברי שריר, שכאחד הארגונים החזקים בקהיליית המודיעין הישראלית, הוא ניסה ואולי אף הצליח להשפיע על תוצאות החקירה.

כמה ועדות חקירה עבר השב"כ לאורך השנים?

"הארגון שעבר הכי הרבה ועדות חקירה, רובן בשלום בשל הפעלת לחצים מצדו, היה השב"כ", אומר שריר. "השב"כ נבדק על ידי ועדת זורע שחקרה את פרשת קו 300, וועדת בלטמן שהוקמה בעקבות מסקנותיה השגויות של ועדת זורע, ועדת לנדוי לחקר עינויי נחקרים, ועדת שמגר הראשונה בעניין הטבח במערת המכפלה, וועדת שמגר השנייה לחקר רצח ראש הממשלה רבין".

מה קרה בפועל בוועדת זורע?

"בוועדת זורע, שחקרה את פרשת קו 300, הורו ראשי השב"כ לכל אנשי הארגון לשקר לוועדה", חושף שריר. "הוועדה הגיעה כמובן למסקנות שגויות לחלוטין – שלא ניקו את יצחק מרדכי, לימים אלוף חבר כנסת ושר, מהאחריות למותם של המחבלים".

כיצד התמודד השב"כ עם איום החקירה המחודשת?

"כאשר החקירה התחדשה והיועץ המשפטי לממשלה יצחק זמיר התעקש להעמיד לדין את אנשי השב"כ שהיו מעורבים בהמתת המחבלים, לא איבדו בשב"כ את קור הרוח", אומר שריר. "בכירים בארגון וביניהם יוסי גינוסר, נפגשו עם רבין, פרס ושמיר ועם הנשיא הרצוג האב, ואיימו כי אם אנשי הארגון יועמדו למשפט, הארגון ידאג לחשוף פרשות דומות שבהן ניתנה לו, ככל הנראה, הוראה להמית נחקרים ללא משפט".

רצח רבין: חקירה שלא הושלמה

אחד המקרים המורכבים ביותר בהיסטוריה של ועדות החקירה בישראל הוא ועדת שמגר השנייה, שחקרה את רצח ראש הממשלה יצחק רבין. שריר, שחקר את הפרשה באופן מעמיק בספרו "האיש שצעק סרק סרק", מציג תמונה מטרידה של חקירה שהותירה שאלות רבות ללא מענה.

עד כמה באמת נחקרה פרשת רצח רבין?

"גם פרשת רצח ראש הממשלה יצחק רבין לא נחקרה עד תום, שלא לומר – לא נחקרה כלל", אומר שריר. "במסגרת הספר נחשפנו לחלק נכבד מהעדויות שהובאו לוועדה ולאוספי החומר שלה – חומר שהותר לפרסום, אך הוסתר מהציבור על מדפים נידחים בגנזך המדינה".

יש דברים נסתרים מעיני הציבור, שגיליתם במהלך המחקר לספר?

"נדהמנו לגלות דמויות חשודות ששהו בזירת הרצח, שנראו כמו מסייעות או משתפות פעולה עם יגאל עמיר. דמויות אלה לא נחקרו כלל, ואיש לא העמיד אותן למשפט", אומר שריר. "שורה ארוכה של שאלות מפתח, לגבי פינויו של ראש הממשלה לבית החולים איכילוב נותרו בערפל גמור. לאבסורד הגיעה הוועדה בקביעת שעת הירי בראש הממשלה. על פי הוועדה רבין נורה בשעה 21:50. על פי השוטרים בזירה הוא נורה ב-21:30, ועל האנדרטה בכיכר, במחווה מפאיניקית וקומית משהו, החליט מישהו לקבוע כי הוא נורה ב-21:40…"

כאמור, בין ועדות החקירה הרבות של השב"כ, ועדת שמגר השנייה, שחקרה את רצח רבין, מהווה דוגמה מובהקת לאופן שבו מוסתרת האמת מהציבור.

מי פיקח על הוועדה?

"חברי הוועדה כולם היו מקורבים למשפחת רבין המנוח", מגלה שריר. "על ישיבותיה פיקח היועץ המשפטי לממשלה, מיכאל בן יאיר, שכונה 'היועץ המשפחתי', משום שמונה, כך נטען, חרף ניסיונו המועט, ובשל קשריו המשפחתיים עם חתנו של רבין".

מה חשפתם במהלך המחקר?

"במסגרת הספר נדהמנו לגלות דמויות חשודות ששהו בזירת הרצח, שנראו כמו מסייעות או משתפות פעולה עם יגאל עמיר. דמויות אלה לא נחקרו כלל ואיש לא העמיד אותן למשפט".

ומה היה תפקידו של השב"כ?

"רק לאחר הרצח התברר כי אי"ל ורביב הופעלו על ידי השב"כ, במצוות ראש הממשלה רבין עצמו, ותחת פיקודם של שני ראשי השב"כ, פרי וגילון", חושף שריר. "להפעלתו חסרת התקדים הייתה גם שותפת סוד מפתיעה, נשיאת ביהמ"ש העליון בדימוס דורית בייניש, אז פרקליטת המדינה".

כמעט שלושים שנה חלפו, והפרשה עדיין מהדהדת…

"כפי שהופיע ב'המגזין 14' של ערוץ 14, בעקבות קריאת הספר 'האיש שצעק סרק סרק', שמעון ריקלין החל לצלם סרט תיעודי על פרשת רצח רבין, סרט שעתיד להיות מוקרן בשבועות הקרובים בערוץ 14. שם הסרט 'השב"כ ידע'. לא צפיתי בו עדיין, אך מהכותרת ברור מאוד מהו הקו הביקורתי שלו", אומר שריר.

"לפני כחודשיים נודע לי שבמאי הסרט, שבין השאר גם צילם ראיון עימי בנושא, כמו גם עם אבישי רביב, נעצר במעצר מנהלי לחצי שנה – כלי שלא קיים בשום משטר דמוקרטי, המאפשר לעצור אזרח לחודשים, רק כדי למנוע ממנו לבצע פעולות, ומבלי צורך להציג בפני בית המשפט חשד אמיתי או מוכח".

בין האמת לוועדות החקירה

הקריאות להקמת ועדת חקירה ממלכתית ממשיכות להישמע שוב ושוב ברחבי המדינה. שיחתנו עם רן שריר, מי שצלל לעומקן של מסקנותיהן ואופן פעילותן של ועדות החקירה בישראל, מלמדת על מציאות מורכבת ומטרידה. ההיסטוריה מצביעה על דפוס מדאיג של הסתרת האמת והגנה על בעלי הכוח.

עד כמה ועדות חקירה בישראל מסוגלות לשרת את מטרתן המקורית – חשיפת האמת? ומעבר לכך, אפשר לתהות עוד יותר על מצב הדמוקרטיה הישראלית ועל כוחם של ארגונים חשאיים להשפיע על תהליכי חקירה וביקורת. או כפי שמסכם זאת שריר: "לצערי, מי שמסכן באמת את הדמוקרטיה בישראל הם ארגונים כמו השב"כ – בייחוד לאור המעצרים האחרונים שהוא עורך, בין השאר נגד במאי סרט תחקיר על מחדליו של השב"כ, ושני מסכנים, נגד ויועץ ראש הממשלה, שהדליפו מסמך לא ממש מסווג ומצאו את עצמם בצינוק ובבידוד עם פלנלית על העיניים במשך שבועיים שלושה – כמו מחבלי נוח'בה".