נחשף: שריפת המיליונים הגדולה בתחבורה הציבורית

לאחר לחצים רבים: משרד התחבורה מאפשר קבלת מידע על יעילותם של קווי האוטובוס בכל רחבי הארץ • ‘ביזנעס’ בחן את מפת הקווים בערים החרדיות וגילה: מאות נסיעות יוצאות ריקות או בשביל נוסע בודד • והסבסוד, על חשבוננו?

תחבורה ציבורית בירושלים | צילום אילוסטרציה: 'ביזנעס'

במדינת ישראל מסתובבים מידי יום מאות אוטובוסים ריקים מנוסעים שהמדינה משלמת ומסבסדת לשווא במאות מיליוני שקלים. מסקנה עצובה זו, עולה מתוך תחקיר ‘ביזנעס’ בעקבות פרסום מפורט של נתוני השימוש בתחבורה ציבורית המתפרסמים בזכות ארגון ‘בצלמו’.

לפני שנצלול לסיפור המלא שתוקע את המדינה אי שם בשנות ה-50, נגיש מעט נתונים לטעימה. בחודש דצמבר נרשמו במחשבי משרד התחבורה קרוב ל-46 מיליון תיקופים בכרטיס הרב קו. נתון זה הוא הקרוב ביותר לנתונים המלאים על תנועת הנוסעים, שכן הנתון אינו מביא בחשבון את הילדים שאינם משלמים עד גיל 5 וכן את התיקופים באפליקציות החדשות. אך בכל אופן הנתון משקף את מרבית השימושים בתחבורה הציבורית בארץ.

250/200 סייד בר + קובייה בכתבה

ביקשנו למקד את הזרקור במספר קווים שבחרנו באופן רנדומלי, זאת לאחר שהנתונים עברו סינון על ידינו, כך שיוצגו קווים עם מספר נוסעים נמוך.

קו 309 הנוסע מרמת ישי שבעמק יזרעאל לקיבוץ הַרְדּוּף בגליל התחתון. על פי בדיקת ‘ביזנעס’ קו זה מקיים כ-70 נסיעות חודשיות לשני הכיוונים יחד. מנתוני משרד התחבורה עולה כי בחודש דצמבר 2020 התבצעו בקו זה 394 תיקופים בלבד (!). כלומר, בכל מסלול של הקו נסעו בממוצע 5.5 אנשים בלבד. שימו לב קו זה עובר דרך היישובים סוועאד, עדי, אלון הגליל, חנתון ובצמתים מרכזיים נוספים, ובכל אופן תושבי הסביבה לא טרחו אפילו לברך את הנהג בבוקר טוב.

קריוקי בתחבורה הציבורית

אולי רק כדי לחדד את הדברים נרד לרזולוציה חדה יותר. בימי ראשון בקו 309 יש 11 נסיעות יומיות לשני הכיוונים, המפוזרות לאורך היום. בחרנו יום ראשון אקראי – 13.12.20. על פי נתוני משרד התחבורה ביום זה נרשמו בקו המדובר 14 תיקופים בלבד ב-9 נסיעות. כלומר בשתי נסיעות האוטובוס היה ריק לאורך כל המסלול. (בתיאוריה, הנהג יכל לשיר כל הדרך בקריוקי ואף אחד לא היה מפריע לו. ד”ש). בדיקה בגוגל מעלה כי מדובר במסלול שאורכו כ-36 ק”מ, עליו משלמת המדינה 12-15 שקל לכל ק”מ. עכשיו תעשו לבד את החשבון כמה כסף המדינה זורקת לפח בכל יום (תשובה: כ-5,000 שקל).

870/135 ליינר ארטקל

דוגמא נוספת ניתן לראות בקו 169 הנוסע מדיר אל חנא לחיפה. על פי בדיקת ‘ביזנעס’ מדובר בקו שמבצע סכום מכובד ביותר של כ-680 נסיעות בחודש. בנוסף, יש לקו זה כ-60 תחנות והוא עובר ביישובים: עראבה, סחנין, משגב, טמרה, שפרעם, כפר ביאליק, קריית אתא וצמתים מרכזיים לאורך המסלול. מקו כזה היינו מצפים לראות אלפי נסיעות בחודש. תתכוננו להתאכזב, על פי נתוני משרד התחבורה בחודש דצמבר כולו בוצעו 2,642 תיקופים בלבד בכרטיס הרב קו. פחות מ-4 נוסעים למסלול.

ועוד אחד אחרון בקצרה. קו 127 הנוסע מכרמיאל לסוג’ור, הציג על פי נתוני משרד התחבורה 224 תיקופים בלבד בחודש דצמבר. על פי הבדיקה שלנו, בקו זה יש כ-560 נסיעות חודשיות, מה שאומר שבכל מסלול נוסע פחות מחצי בן אדם או שעשרות אוטובוסים נוסעים בקו זה ללא נוסעים כלל כשהנהג משועמם לגמרי. מדובר בקו שנוסע רק 8.6 ק”מ והמדינה שילמה על קו זה כ-60,000 שקל, בזמן ש-224 היו אמורים לשלם כ-2,500 שקל לפני הנחות של ערך צבור, נוער, ותיק.

שריפת המיליונים הגדולה

עכשיו תשאלו גם אתם למה??? למה מדינת ישראל זורקת לפח מאות מיליוני שקלים בשנה על קווים שנוסעים ריקים מהכא להתם? על פי ארגון בצלמו העוסק בנושא, מדובר על 600 מיליון שקל שהמדינה שורפת מדי שנה בתוך מנועי הדיזל של האוטובוסים. את הפיח העולה משריפה זו נושמים כל אזרחי המדינה בלי לשים לב.

נוסעים בתחבורה ציבורית | צילום אילוסטרציה: יונתן סינדל, פלאש 90

בשנים האחרונות ארגון בצלמו מוביל את המאבק נגד קווי הרפאים שמוציאים כסף ציבורי רב שנזרק לפח. במטרה להעביר תקציב זה לתחבורה ציבורית הנדרשת במקומות אחרים או להחזרת הכסף לרשות הציבור. השבוע, לאחר מאבק ארוך הודיע משרד התחבורה שהוא יפרסם בפומבי ובשקיפות מלאה את נתוני התפוסה בתחבורה ציבורית בקביעות לפי יום, שעה וקו.

הפרסום נעשה אחרי עשרות בקשות מידע שהוגשו למשרד על ידי ארגון בצלמו וחשפו פעם אחר פעם התנהלות כושלת של תכנון הקווים. בהודעה שפורסמה מטעם הארגון לאחר ההודעה של משרד התחבורה נמסר, כי “ארגון בצלמו מבקש לברך את שרת התחבורה מירי רגב על הצעד החשוב של חשיפת נתוני השימוש בתחבורה הציבורית לפי יום שעה וקו.

אנו בטוחים כי צעד זה של חשיפת הנתונים באופן גלוי ושקוף לציבור יוביל לשיפור וייעול התחבורה הציבורית. דבר שיקל על הניידות של כל תושבי ישראל”.

מי שעולה על האוטובוס משתגע

מי שהדבר קרוב לליבו הוא יו”ר ארגון בצלמו יהודה פואה, שמספר ל’ביזנעס’ על השתלשלות האירועים. “לפני כשלוש שנים נסעתי באוטובוס בין צומת התשבי לחיפה. הנהג היה בודד וגלמוד ושאלתי אותו היכן כל הנוסעים. הוא הפתיע אותי בתשובה שלו. מתברר שכך הוא נוסע כל יום, הלוך ושוב ורק פעמים בודדות הוא לוחץ על הכפתור הפותח את הדלת. מרבית הנסיעות בקו עוברות עליו בשיממון מוחלט.

“קרה לי לא פעם שכאשר עליתי על אחד מהאוטובוסים הללו הנהג הבהיר לי ש’חבל לי על הזמן’ כי הוא עושה סיבובים כל כך ארוכים ש’כל מי שעולה על האוטובוס שלו משתגע’. מכאן יצאתי למסע לבדוק מדוע האוטובוסים נוסעים ומבזבזים כסף”.

פואה ביקש ממשרד התחבורה נתונים של השנים 2017-2018 על פי חופש המידע, אבל המשרד דחה אותו שוב ושוב. הוא הפציר ואיים ובקש והתחנן ולבסוף קיבל קובץ מסובך ביותר. פואה לא אמר נואש, אלא התיישב על הקובץ וניתח אותו לעומקו, התוצאה הייתה מדהימה ומפתיעה כאחד.

“מצאתי שבמדינת ישראל, בשנת 2017 היו 130 קווים שנסעו עם פחות מנוסע אחד בממוצע (!). 430 קווים שנסעו עם יותר מנוסע אחד ופחות מ-5 נוסעים בממוצע (!), ו-470 קווים שנסעו עם יותר מ-5 נוסעים אך פחות מעשרה נוסעים בממוצע”.

רק כדי לעודד אותנו הוא מוסיף, כי 910 קווים נסעו עם יותר מעשרה נוסעים אך פחות מ-20 נוסעים בממוצע. “על פי משרד התחבורה, ‘נוסע’ מחושב בנתונים אלה לא כמי שנסע בקו מקצה לקצה, אלא ככל שמישהו נסע בו קטע כלשהו, הוא מוגדר כנוסע בקו”.

לא נדיר למצוא קו העובר, לצורך הדוגמה, בחמישה יישובים קטנים עד שהוא מגיע לעיר הקרובה ובארבעת היישובים הראשונים איש אינו עולה עליו, כי הוא מסורבל וארוך. אם ביישוב האחרון עולים עליו ארבעה נוסעים בממוצע, עדיין נחשב הקו לצורך החישוב ככזה שנסעו בו ארבעה נוסעים בממוצע אף כי רוב הזמן האוטובוס נוסע ריק. מדובר בעשרות אלפי נסיעות שמדינת ישראל משלמת עליהם מאות מיליוני שקלים לריק. פואה שלח את הנתונים למשרד התחבורה ואף פרסם כתבה בכתב העת ‘השילוח’, ובאתר ‘ישראל היום’ עם הכתב אריאל ויטמן.

מוצר צריכה בסיסי

מה קורה בהמשך?

“בשנת 2019 שוב ביקשתי נתונים ושוב לקח חצי שנה עד שקיבלתי אותם, אולם דבר לא השתנה. אותם קווים המשיכו לנסוע ריקים ואין פוצה פה ומצפצף”. פואה מדגיש ל’ביזנעס’, כי פרסום הנתונים באופן סדיר בקובץ מסודר וקריא הוא “ניצחון ראשון בדרך לתחבורה שפויה במדינה ישראל. ככל שהנתונים יותר שקופים וככל שיש יותר התעניינות, כך תהיה יותר התייעלות בתחבורה הציבורית.  פרסום הנתונים הוא חידוש עצום שיוביל בהמשך להתייעלות גדולה”.

תטען מדינת ישראל שתחבורה ציבורית זה מוצר צריכה בסיסי וכמו שהמדינה מחויבת לספק מים חשמל וביוב לכל יישוב ולו הקטן ביותר, כך היא מחויבת לספק תחבורה ציבורית זמינה לכל היישובים מהצפון ועד לדרום?

“נכון”, מסכים פואה בשלב ראשון. “בשל כך, הקשר בין הצריכה בפועל לשירות הניתן ושאלת ה’עלות מול תועלת’ אינם רלוונטיים. לכאורה, המדינה צריכה לדאוג לנוסע בודד כשם שהיא דואגת למאה נוסעים. אך זוהי תפיסה סוציאליסטית שנכונה לשנות ה-50 ואינה מותאמת לשנת 2021”.

מדוע?

בתשובה, פואה פורס בפנינו את הנתונים הבאים: על פי נתוני הלמ”ס, בשנת 1963 רק אחוז אחד מהאוכלוסייה היה בעל רישיון נהיגה. לעומת זאת כיום, כמעט כל ישראלי שני אוחז ברישיון נהיגה. בקרב האוכלוסייה הפוטנציאלית, בני 17 ומעלה, 71% הם בעלי רישיון.

במקביל האמיר מספר כלי הרכב, ובמיוחד כלי הרכב הפרטיים. ב-1951 מספר כלי הרכב הפרטיים בארץ היה 34,103 בלבד. לעומת זאת ב-2017 היו בישראל כבר כ-2,857,000 כלי רכב פרטיים, גידול של כמעט פי 100 ב-66 שנים. נתון מפתיע עוד יותר הוא מספר הרכבים ביישובים הקטנים. על פי הלמ”ס, במועצות האזוריות (בהם ישנם יישובים קטנים רבים) יש 328 אלף מכוניות פרטיות ומיליון תושבים, כלומר מכונית אחת לכל 3.05 תושבים.

יהודה פואה | צילום: באדיבות המצלם

“התושבים ביישובים הקטנים בהם האוטובוסים באים ושבים ריקים, כלל אינם מסתמכים על התחבורה הציבורית. לכל משפחה יש לפחות שני רכבים בחניה, ובני הנוער יודעים לנסוע בטרמפים עם אפליקציות ופתרונות חדשניים, באופן הרבה יותר יעיל מהאוטובוס שעובר בעשרות תחנות עד לעיר הגדולה”.

מבדיקה שטחית שערך ‘ביזנעס’ נראה, כי גם במגזר הערבי לא ממש מסתמכים על התחבורה הציבורית בישובים הקטנים.

תחבורה ציבורית אאוט שיתופית אין

מהו הפתרון לדעתך?

“מדינת ישראל צריכה לשחרר את הנושא של תחבורה שיתופית ולקבוע כי תושבים הגרים בישובים עם פחות מ-2,000 תושבים נניח, יוכלו לקחת נוסעים בתשלום (כיום המדינה מתנגדת לנסיעות שיתופיות בשכר והדבר מותר לפי פרמטרים מחמירים מאוד. ד”ש). באופן כזה המדינה תעבור מתחבורה ציבורית סוציאליסטית ל’תחבורת המונים’. האוטובוסים והנהגים יופנו לערים הגדולות שם יש מחסור אמיתי באוטובוסים ויש עוד הרבה מקום להתייעל, ומאידך לתושבים בישובים הקטנים תהיה תחבורה זמינה ובעיקר יעילה, בלי זיהום אוויר מיותר ובלי שמדינת ישראל תצטרך להוציא ולו שקל אחד מיותר”.

זהו רעיון מצוין לכאורה, אבל נהגי המוניות מתנגדים בכל תוקף לתחבורה שיתופית, הם טוענים שהדבר הורס להם את הפרנסה הקשה בלאו הכי.

פואה לא מתבלבל לרגע. “הרעיון הזה לא אמור לפגוע כלל במוניות הפעילות רובן ככולן בתוך הערים, כמעט אין שימוש במוניות ביישובים מרוחקים. מסיבה זו, אם ההיתר לנסיעה שיתופית חופשית יינתן לפי קריטריון של יישוב מרוחק וקטן, הדבר לא יפריע לפרנסה של נהגי המוניות”.

רבים מהיישובים הקטנים ממוקמים ביהודה ושומרון, כיצד נפתור את בעיית הביטחון, בנוסף לבעיית הבטיחות?

הוא מודה כי קיים חשש ביטחוני במעבר לתחבורה שיתופית, אך טוען כי “במצב של היום ניתן לדרג באפליקציות השונות כל נהג וכל נסיעה, כך שנוסעים יוכלו להזהיר את הנוסעים האחרים, והבטיחות והביטחון יישמרו. מעבר לכך, בישובים הקטנים גם יש היכרות בדרך כלל בין תושבי הישוב וממילא החשש הביטחוני קטן”.

אז אתה בעצם מציע לנתק מאות יישובים מתחבורה ציבורית זמינה, מה יאמרו הארגונים החברתיים?

“ממש לא”, מזדעק פואה. “זאת אמירה פופוליסטית שאין מאחוריה כלום. המצב כיום הוא, שהתושבים לא צורכים את התחבורה הציבורית הזו, כך שאין כאן ניתוק כלל. אחרי שנים של זריקת כסף לפח, הגיע הזמן לעצור, לומר די ולהפנות את התחבורה להמונים. לקחת את הקווים שיש בהם  60-70 תיקופים לנסיעה ובמקום אוטובוס כל 7 דקות, ייצא אוטובוס כל 3 דקות. האוטובוסים לא חייבים להיות ‘מפוצצים’.

“בסקרים שעורכת עמותת אור ירוק עולה בבירור, שהסיבות שאנשים לא משאירים את הרכב בבית בערים הגדולות ונוסעים בתחבורה הציבורית, הן זמינות ונוחות. אם ייצא אוטובוס כל 3 דקות ויהיה בו מקום ברווח לשבת, הדבר ימשוך בעלי רכבים פרטיים לעבור לתחבורה הציבורית והגודש בכבישים יפחת”.

המגזר החרדי נוסע בהמוניו

כאן ראוי לעצור ולהבין, במדינת ישראל יש מגזר אחד שאינו מתבסס על הרכב הפרטי, אלא על התחבורה הציבורית. רמת המינוע במגזר החרדי נמוכה מאוד. גם לאחר העלייה שאנו רואים בשנים האחרונות, עדיין מדובר על מספרים נמוכים מאוד לעומת המגזר הכללי.

‘ביזנעס’ פילח עבורכם את נתוני התחבורה הציבורית הנוגעים לשימוש שעושה המגזר החרדי בתחבורה הציבורית. בין הערים המרכזיות במגזר החרדי ירושלים-בני ברק מחברים לא פחות מ-14 קווים חלקם פעילים רק בימי שישי ומוצאי שבתות: 400, 401, 402, 409, 411, 412, 413, 414, 421, 422, 423, 427, 428, 429. בחודש דצמבר 2020 בוצעו בכל הקווים הללו כ-267 אלף תיקופים.

העיר אשדוד מחוברת עם העיר בני ברק בארבעה קווים (322, 349, 350, 351) המציגים נתון של קרוב ל-100 אלף תיקופים בחודש. העיר בית שמש מחוברת לירושלים עם שלושה קווים חרדיים (417, 418, 419) המציגים נתון של כ-220 אלף תיקופים בחודש אחד (בעיר בית שמש פועל בנוסף קו פרטי לי-ם עם נסיעות רבות. ד”ש). ואילו ביתר עילית מחוברת עם ירושלים בלא פחות מ-19 קווים, על פי נתוני משרד התחבורה בקווים אלה התבצעו בחודש דצמבר קרוב ל-400 אלף תיקופים.

כך בלי להוסיף ילדים פחות מגיל 5 קיבלנו כמיליון נסיעות באשכולות אלה בלבד. עכשיו תוסיפו לנתון זה ילדים, נסיעות פנימיות בכל הערים החרדיות והמתחרדות וגם מאות קווים לכל היישובים החרדיים והמתחרדים בארץ ותקבלו נתון גבוה ביותר.

המגזר החרדי משתמש בתחבורה הציבורית הרבה יותר ממשקלו באוכלוסייה הכללית, אולם עדיין ההיצע לא עונה על הביקוש.

“המגזר החרדי הוא המגזר היחיד במדינה שהתחבורה הציבורית עבורו היא מוצר צריכה בסיסי. כאשר התפיסה במשרד התחבורה תהיה ‘שירות פר ביקוש’, לא יהיה דבר כזה אוטובוס מלא או ‘מפוצץ’, השירות יהיה זמין הרבה יותר. למגזר החרדי מגיע שירות טוב יותר”.

מה משרד התחבורה עונה בנידון?

“משרד התחבורה רוצה מאוד לעזור אבל הוא משרד בירוקרטי, מסורבל וכבד. בעבר (ישראל היום, 27.5.2018) טען משרד התחבורה כי הוא ‘מחויב לספק שירותי תחבורה ציבורית ראויים לכל יישוב בארץ, גם כאשר מדובר ביישובי פריפריה רחוקים עם מעט תושבים. עם זאת, המשרד מסיט קווים שבהם הביקוש נמוך, לטובת קווים מבוקשים יותר’. כיום הרשות לתחבורה ציבורית מתכוונת לפרסם נתונים על תיקופים ברב-קו באוטובוסים באופן סדיר בכל יום החל מחודש פברואר 2021. כך שמדובר בבשורה טובה מאוד שיכולה להביא שינויים רבים וטובים”.

Inner 620/130

מומלץ עבורך

4 תגובות ל: "נחשף: שריפת המיליונים הגדולה בתחבורה הציבורית"

  1. תמשיכו בכל הכח!
    רק ככה דברים ישתנו לטובה,
    תודה על שאתם מציפים את הבעיות הקשות
    במדינה בתקווה שמשהו ישתנה פה בקרוב,
    תודה רבה!

  2. המגזר החרדי
    סובל מאפליה מובנית
    והבעיה היא תכנון לקוי נגוע באיטרסים שונים!!!
    ראו את השינוי שנעשה בבני ברק במקום להוציא את האוטובוסים הבין עירוניים
    הוסיפו קוים האריכו מסלולים וסתמו את היציאה מהשומר
    בני ברק צריכה מסוף גדול בקוקה קולה לכל הבין עירוני
    ובתוך העיר להפעיל אוטבוס חשמלי ארוך נמוך ושטוח עם הרבה דלתות ומקום לעגלות בעלות נמוכה שיסע
    בתדירות גבוהה ב3 צירים
    1 רבי עקיבא חזון איש עזרא
    2קרית הרצוג אבוחצירה סוקולוב רבי עקיבא השומר
    3 אזור התעשיה בן גוריון מכון מור ז’בוטינסקי כהנמן עד המסוף

  3. אמרת כזה טוב צודק במאה אחוז אל תתייאש

  4. על כזו כמות של נוסעים צריך לשקול מקסימום וספה עם סירה

כתיבת תגובה