עלות השיגעון: כמה יעלו לנו בחירות חוזרות?

את התחשיב בנוגע לעלות הכוללת של המגזר העסקי, בשל יום השבתון, מפרסמת המחלקה למחקר כלכלי של התאחדות התעשיינים. בתחשיב מובאים גם השכירים שמימשו את זכותם להצביע וגם האנשים שלא הלכו להצביע. בנוסף, מוכנס לתחשיב עובדים זרים שאין להם כלל זכות הצבעה.

למי שלא מכיר את ההיסטוריה, נזכיר כי יום השבתון בבחירות לכנסת, קבוע בחוק יסוד הכנסת, מאז הבחירות בשנת 1949. (בבחירות המקומיות, יום השבתון הוכנס לראשונה, רק בשנת 2018 מתוך תקווה ששיעורי ההצבעה יעלו). אם ירצו בכנסת לשנות את חוק היסוד הלז, יצטרכו לגייס 61 ח"כים. דבר כמעט בלתי אפשרי, במקום שאין בו הסכמה כלל. מה גם, ששינוי החוק יביא לכאורה לירידה באחוז ההצבעה, דבר שיהיה טוב למגזר החרדי והדתי.

נזכיר כי ח"כ מיקי זוהר מהליכוד, הזדרז להניח על שולחן הכנסת הצעת חוק, לפיה ניתן יהיה לקיים את הבחירות לכנסת ה-23 בהליך מקוצר – בתוך 45 יום במקום 90 יום, בתוספת ביטול את יום השבתון, במטרה לחסוך למשק את העלויות הכבדות של מערכת הבחירות. ועדת הבחירות המרכזית טענה כי אין לה אפשרות לעשות זאת.

באתר ניוז 1 מצאנו סקירה על הנעשה בעולם: בקנדה הליך הבחירות לוקח 50 יום בסך-הכל, בבריטניה שתלך בעוד מספר שבועות למערכת בחירות שלישית, תוך שש שנים, ההליך לוקח בין 60-45 יום, באוסטרליה מערכת הבחירות נערכת תוך 58 יום (בכל המדינות הללו אין יום שבתון ביום הבחירות).

מיקי זוהר אינו היחיד בעסק. שר האוצר, משה כחלון, ניסה לקדם מהלך לביטול יום השבתון בבחירות הבאות, בתרחיש שלו, המשק יפעל כרגיל ביום הבחירות, הלימודים במוסדות החינוך יתקיימו עד השעה 12:00. הקלפיות יפתחו בשעה 14:00 במקום בשעה 7:00 וההצבעה תימשך עד חצות (מדגמים בחצות תוצאות אמת החל מ4-5 לפני בוקר). ואילו יו"ר כחול לבן הודיע בעבר, כי יפעל לקידום חקיקה, שתעניק יום שבתון בתשלום רק למי שהצביע בפועל (התוצאה: לאנשי "אסור להשתתף בבחירות הטמאות", וסתם מנצלי הקופה הציבורית ליום חופש ושופינג, לא יהיה יום שבתון).

כך או כך ננסה להידרש לשאלה, כמה זה עולה לנו?

הפרשן הפוליטי, יובל קרני בידיעות העריך את עלות הבחירות, עם כל הוצאות המשק והשבתון ב-3.8 מיליארד שקלים. פרשנים וכלכלנים אחרים הפליגו עד ל-5 מיליארד שקל וצפונה. נראה כי כל המגזים הרי זה משובח.

עלות הבחירות מורכבת מעלות הבחירות עצמן לקופת הציבורית, כ-600 מיליון שקלים; עלות יום שבתון למשק – 1.5 מיליארד שקלים כאמור לפי התאחדות התעשיינים; חוק מימון המפלגות כ-200 מיליון שקלים עבור כל המפלגות; השתתפות המדינה במימון חלקי בבחירות המקדימות – פריימריז,  במידה ויתקיימו, כ- 30 מיליון שקלים. שכר חודשי ל־120 חברי כנסת, כ־43 אלף שקל ברוטו בחודש (לא כולל תשלומים מוגדלים לראש הממשלה, יו"ר הכנסת ויו"ר האופוזיציה). הוי אומר, עוד כ-250 מיליון שקלים שינדדו מהקופה הציבורית היישר אל כיסי הח"כים שנמצאים בפגרת בחירות עמוקה.

ועדיין לא דיברנו על עלות יום השבתון למשק העומד על כ-5 מיליארד שקל המורכב מתחשיב פשוט של חלוקת התמ"ג (1.26 טריליון שקל) מול מספר ימי העבודה בשנה (249). כך גם אין בידינו לבדוק, מה הנזקים העקיפים לצמיחה ולתמ"ג מעצם קיום הבחירות והמצב הפוליטי המיטלטל והמטלטל. כך שלכל הדעות מדובר על ים של הוצאות, על חשבון האגו של ראשי המפלגות הגדולות.

נזכיר גם את הצד המרוויח מהבחירות. החלטה על בחירות נוספות מעלה את רמת האדרנלין בחברות לייצור וייבוא נייר, בתי דפוס, גרפיקאים, קמפיינרים, פרסומאים ומשרדי פרסום, ושורה ארוכה של נותני שירותים לתעשיית הבחירות, עד לאזרח הפשוט, המקבל שכר על יום השבתון, כשבמקביל הוא הולך להיות מזכיר ועדת קלפי, לדוגמה, ויצא עם רווח של כ-1,700 שקלים ליום עבודה.

יש עוד מי שמרוויח מהסיפור הזה. ביום הבחירות ערב פסח בשנה שעברה, הורגשה תנועת אשראי של כמעט 20% יותר מיום רגיל. איגוד לשכות המסחר הודיעו, כי להערכתם פדיון ענפי המסחר והשירותים ביום הבחירות, גבוה בממוצע בכ-5% מאשר ביום רגיל, והוא צפוי לעמוד על כ-970 מיליון שקלים. זאת מאחר ויום השבתון מנוצל לקניות, ולפעילויות תרבות במסגרת המשפחה.