ערעור: “מסרו את בית הכנסת של ההקדש במתנה לעירייה”

ערעור שהוגש לבית הדין הרבני הגדול בירושלים מבקש לסכל את החלטת בית הדין הרבני האזורי בתל אביב שאישר הסכם בין עיריית תל אביב לבין ראשי בית הכנסת הגדול בעיר • במסגרת ההסכם שהוסדר, העירייה תשפץ את מבנהו החיצוני של בית הכנסת ואת רחבתו החיצונית תמיר לשימושים אחרים • המערערים טוענים: העיריה תשתלט, הלכה למעשה, על נכסי ההקדש ותפר את רוח בית הכנסת באירועים שונים

בית הכנסת הגדול בתל אביב בשנותיו הראשונות | צילום זולטן קלוגרן, לע"מ

בית הכנסת הגדול בתל אביב שמשמש כמקום תפילה פעיל כמעט יחיד באזור רחוב אלנבי, שהפך למסחרי מאוד בשנים האחרונות, עומד לקראת שינוי בעלות מכריע. כך על פי טענת מספר מערערים, המיוצגים ע”י עו”ד דוד שוב. בין המערערים גם דמות תורנית-חסידית חשובה מאוד מתל אביב, הגאון רבי אברהם דירנפלד, רב חסידי בעלזא בעיר.

לפי דברי המערערים, למרות שבעשרות השנים האחרונות נעקרו מאזור בית הכנסת דמויות חרדיות ודתיות, הרי שבאחרונה יודע המקום פריחה עם הגעתם של בעלי תשובה לאזור, שיעורי תורה קבועים נמסרים בבית הכנסת ומתקיימים בו אף אירועים תרבותיים-יהודיים כפעם בפעם.

250/200 סייד בר + קובייה בכתבה

הכל החל מרצונה של עיריית תל אביב להפוך את השטחים הצמודים לבית הכנסת, השוכן באזור מסחרי מפותח, למקום אידיאלי, מבחינתה, לעריכת אירועים. קדמה לכך תכנית שימור עירונית שמונעת כל אפשרות בינוי מעל קומת בית הכנסת, שלא יוכל להתרחב (למשל לפתיחת ישיבה במקום, וכדומה). תכנית עירונית נוספת, לא מאפשרת את ניוד זכויות הבנייה של ביהכנ”ס ובעיקר, מפקיעה שטח של מעל דונם ששימש כחניה – שהכנסותיה נועדו לאחזקת בית הכנסת – ומייעדת אותו לקיום ירידים ציבוריים פתוחים.

בקצרה נאמר, שמדובר בהסכם שבמסגרתו עיריית תל אביב השיגה תרומה מקרן פטריק ולינה דרהי בסך של כ-20 מיליון שקלים לשיפוץ חיצוני של בית כנסת הגדול, העירייה (באמצעות קרן תל אביב) תוסיף עוד כ-20 מיליון או יותר (ראו להלן), ובתמורה תקבל  לרשותה רחבה ענקית של בית הכנסת בשטח של מעל דונם (!), לצורך בניית “כיכר ציבורית”, שבה תוכל לבצע אירועים וירידים.

אירועים אלו עשויים להתקיים, לדברי המערערים, תוך חילול שבת וביזוי קדשי ישראל, כשבנוסף, הם טוענים, היא קונה אחיזה לצמיתות בשליטה על בית הכנסת. לדברי המערערים, החצר שהעירייה מקבלת (כמו בית הכנסת עצמו, כמובן) היא הקדש שמקדישיו קבעו ש”לא ימכר ולא יגאל” לעולם וישמש רק למטרת בית כנסת. בעבר, שימשה החצר את בית הכנסת ובשנים האחרונות משמשת כחניה שהכנסותיה מחזיקות את בית הכנסת.

בית הכנסת לא שופץ מאז שנת 1969, ועל פי פרסום של גילי מלינצקי ב-TheMarker, הכנסות החניון לפני עידן הקורונה הגיעו לכ-240 אלף שקלים בשנה. לפי ההסדר שגובש, בית הכנסת יקבל אישור להקמת חזית מסחרית חדשה בכיוון הפונה לרחוב הר סיני, כשהכנסות דמי השכירות ינותבו לאחזקת בית הכנסת.

רק תפילות ואירועים

“מדובר בהקדש שהקדישו אנשים צדיקים לפני כמעט מאה שנה לטובת בית כנסת הגדול – לעיריית תל אביב. אין שום היתר הלכתי ושום סיבה לקחת רכוש הקדש ולהפוך אותו לכיכר ציבורית. מה שהכי מקומם זו ההגדרה בהסכם שבכיכר הציבורית הזאת ינהגו בהתאם ל”סטטוס קוו” שמשמעותו בתל אביב בכלל ובמקום הזה בפרט (שהפך לצערנו לאזור בילויים) חילול שבת המוני. כמו שכולנו יודעים, המונח “סטטוס קוו” בתל אביב הוא פשוט בדיחה עצובה”, אומר אחד המתפללים.

הוא מוסיף כי “העירייה משתלטת הלכה למעשה על ההקדש, מנהלת את השיפוץ, ממנה נאמן שאינו שומר מצוות להקדש בית הכנסת, שומרת לעצמה את הזכות לעשות שימוש מסחרי ברכוש ההקדש בלי להעביר לבית כנסת פרוטה, ואם כל זה לא מספיק, היא גם מונעת שימוש בבית הכנסת לצורך ישיבה או כולל כפי שהיה בעבר (ומתירה “תפילות” ו”ארועים” בלבד)”.

בנוסף, התכנית משנה את הגדרת ‘שימושי ביהכנ”ס’ ממצבו הקיים מאז יסודו. התכנית קובעת כי בית הכנסת ישמש רק לתפילות ועריכת טקסים, חתונות, בריתות ואירועים בעלי אופי דתי. חלק מן המתפללים (שיצוין מראש כי אינם כלולים בעמותת ביהכנ”ס, שהייתה חלק בלתי נפרד מן המהלך וההסדר עם העירייה) נבוכו כשנודע להם על התכנית, משום שלדבריהם, פרשנות משפטית רחבה יכולה להביא לכך שלא יהיה ניתן לקיים במקום בית מדרש ללימוד (שאינו תפילה), פעילויות שונות ברוח היהדות, כולל אברכים, ואפילו להוציא משימוש ארבעה חדרים שמשמשים למגורי חזני בית הכנסת וכיוצ”ב, המגיעים לשבתות, חגים וימים נוראים.

870/135 ליינר ארטקל

“בית הדין הנכבד יתבקש לקבל את הערעור, לבטל את החלטת בית הדין הרבני מכל וכל ולקבוע שהיא מנוגדת בתכלית הניגוד לשטר ההקדש ולרוחו, מנוגת להלכה ולדין היהודי, לוקה בחוסר סבירות קיצוני ודינה ביטול”.

בנימוקי הערעור מציינים המערערים כי “עניינו של ערעור זה בהחלטה תמוהה ביותר של בית הדין הרבני האזורי שמשמעותה מכירת חיסול של רכוש הקדש בית הכנסת הגדול בתל אביב והעברתו לידיים זרות, בניגוד גמור ומוחלט להוראות שטר ההקדש, תוך מתן הכשר פומבי לחילול קדושת המקום ותוך פגיעה תהומית באינטרסים היהודיים של תושבי תל אביב ומדינת ישראל בכלל”

“הפקעה של השטחים לצד בית הכנסת היא העברה מלאה לרשות העירייה. לא ברור מדוע בית הכנסת הגדול שונה מכל מרכז ציבורי אחר בעיר שמתנהל על ידי הקדש או עמותה”, טוענים המתפללים.

בתחקיר של גילי מלניצקי ב-TheMarker נכתב כי העירייה תישא במימון השיפוץ כש-20 מיליון היא תעביר לקרן תל אביב-יפו לפיתוח לטובת חלקה בשיפוץ החיצוני, ועוד 7.8 מיליון שקל שתשלם עבור רכישת וניוד זכויות הבנייה ממבנה בית הכנסת לטובת מגרש אחר, המוערכות ב-1,687 מ”ר. מדובר במחיר המגלם שווי נמוך מאוד למ”ר, של כ-4,600 שקל, שכן זהו ייעוד ציבורי ולא למסחר או למגורים. הסכם ניוד הוא מנגנון תמרוץ תכנוני המסייע ביישום תוכניות שימור למבנים שמתקשים לשאת בעלויות, מציינת מלניצקי.

כאמור, על פי ההסכם, גוייסו כ-20 מיליון נוספים לטובת השיפוץ, מקרן דרהי, ולפי הדיווח של מלניצקי, יתרת הסכום צפויה להגיע מתורמים נוספים שיגייס בית הכנסת, וישלימו עוד כ-13 מיליון שקל, או מקרן דרהי.

TheMarker חשף עוד, כי התב”ע שמתוקפה הוא אמור לצאת לפועל – טרם אושרה, וברקע יש מתנגדים למהלך מקרב חלק מציבור המתפללים בביהכנ”ס. “למרות זאת, ההסכם בין בית הכנסת לעירייה מכיל התחייבות של נאמני ההקדש להסיר את התנגדותם לתוכנית – הרי שהמתפללים צפויים להתנגד למהלך”, נאמר בתחקיר.

“אירועים ברוח ביהכנ”ס”

לפני פחות משנתיים פנה כותב השורות לעיריית תל אביב ונענה, כי “התכנית שמקודמת בימים אלה על ידי עיריית תל-אביב-יפו למתחם בית-הכנסת הגדול כוללת את שיפוץ מבנה בית הכנסת והפיכת כיכר בית הכנסת לכיכר עירונית עם זיקת הנאה לציבור, בה יותרו אירועי רחוב, ירידים מתחלפים, פעילות עירונית ועוד, כל זאת על מנת לשפר ולשדרג את תפקודו העירוני של המרחב הציבורי לטובת תושבי העיר.

“בניגוד לנטען, אין התכנית מוסיפה זכויות בניה ואינה פוגעת בזכויות הבניה הקיימות (כולל זכויות בנייה לניוד מתוקף תכנית השימור). ניוד הזכויות של בית הכנסת הגדול יעשה במסגרת תכנית נפרדת. העירייה עמלה על הסדרת הסוגיות הנכסיות והבעלויות במקום לצורך חתימת הסכם שיאפשר הזרמת כספים לבית הכנסת הגדול. במקביל, עוסקת העירייה בתכנון השיפוץ ומקדמת את אישור התב”ע שתאפשר את ביצוע השיפוץ בפועל.

“יודגש כי מטרת התכנית היא לייצר כיכר עירונית פתוחה לשימוש הציבור במקום החניון הקיים כיום, תוך כיבוד אופי בית הכנסת וסביבתו. התכנית קובעת שהפעילויות שיתקיימו בכיכר יהיו תוך כדי הקפדה על כך שאינם פוגעים באופי המקום”.

“אין שום הסבר מדוע יש להפקיע את רכוש בית הכנסת. ניתן לשנות את הייעוד לכיכר ציבורית ולהשאיר אותה בבעלות ההקדש. מלבד זאת, יריד בתל אביב אינו תואם את רוח בית כנסת, ולצערנו, כל קביעת מה תואם את רוחו ומה לא, לא תהיה בידי המתפללים אלא בידיים עירוניות”, אמר אחד המתפללים בתגובה לתגובה. “ובכלל מדוע השיפוץ רק חיצוני? למה לא לרענן את בית הכנסת מבפנים?”.

כאמור, העירייה שהייתה ערה לנושא הכנסות בית הכנסת מהחניה, הודיעה כי תאשר לביהכנ”ס ניהול מספר חנויות מסחריות ברחוב הר סיני, וכי אם דמי השכירות שיתקבלו לא יספיקו לאחזקת המקום, כמו לשיפוץ פנימי וכדומה, הצדדים “יעשו כל שביכולתם למצוא פתרון”.

נציין כי עוד קודם הערעור, מעיריית תל אביב נמסר ל’דה מרקר’, כי “לאור ההסכמות בין העירייה להקדש בית הכנסת, העירייה פועלת לקידום ואישור התב”ע שתאפשר את מימוש השיפוץ ושינוי ייעוד החצר לשטח ציבורי וכיכר ואת קידום תוכניות השיפוץ והשינויים הדרושים”.

כמו כן, בשם הקדש בית הכנסת הגדול מסר עו”ד ענר חפץ ממשרד יגאל ארנון ושות’ ל’דה מרקר’, כי “בין הצדדים התנהל משא ומתן ממושך וענייני, בליווי ופיקוח של מנהלת יחידת הפיקוח על ההקדשות בבתי הדין הרבניים עו”ד רחל שקרג’י ושמאי מטעם השמאי הממשלתי. בית הדין הרבני האזורי בתל אביב, בראשות ראב”ד הרב זבדיה כהן, קיים דיונים ארוכים ביחס להסכם, ואישר אותו פה אחד. מדובר בהסכם היסטורי שמבטיח את שיקום מבנה בית הכנסת הגדול והפיכתו לאחד המבנים היפים בישראל, כל זאת מבלי לפגוע בפעילות בית הכנסת ובאופי הסביבה, ותוך הבטחת מקורות הכנסה לפעילות בית הכנסת”.

עוד נמסר ל’דה מרקר’ מנשיא בית הכנסת הגדול, שלמה פיבקו, המשמש כמנכ”ל עמותת בית הכנסת הגדול, שאמר בתגובה לכתבה כי “עמותת בית הכנסת הגדול גאה להיות שותפה לפרויקט שיחזיר למקום את כבודו האבוד, כראש בתי הכנסת של תל-אביב יפו. העמותה מייצגת את כלל מתפללי בית הכנסת והובילה יחד עם המפקחת על ההקדשות ונאמני ההקדש את המשא ומתן הארוך שנמשך למעלה משנתיים, ושבסופו זכינו לברך על הסכם זה, השומר על זכויות בית הכנסת ועל צביונו הדתי והרוחני. מתפללי בית הכנסת היו שותפים במשך השנים לתוכנית המתגבשת, אשר אושרה פה אחד ע”י כל חברי העמותה, ובהם נציגי המתפללים. בניגוד לנכתב, בעלי המסעדות מסביב מכבדים את מתפללי בית הכנסת ואינם מפעילים מוסיקה בזמן התפילות. זאת ועוד, מסעדת פורט סעיד, הנמצאת בסמיכות לשערי בית הכנסת, סגורה בזמן קבלת שבת ותפילת שבת, ברוב שבתות השנה. חרף הצקצקנים הללו המדברים תחת מעטה האנונימיות, אנו נמשיך לפעול בדרכי נועם, לקרב לבבות ולפאר ולרומם היכל זה”.

מומלץ עבורך

כתיבת תגובה