פרשת הסלולר החרדי | תחקיר ‘ביזנעס’: לאן נעלמו המכשירים?

60 אלף מכשירי טלפון סלולרי כשרים היו אמורים להיות מחולקים לתלמידים החרדיים שאין יד הוריהם משגת, כדי שיוכלו ללמוד מרחוק • אבל זה לא קרה: אחרי סאגה משפטית ומריחת זמן מיותרת, נכנע משרד החינוך וקבע כי קרוב ל-40 אלף מכשירים יחולקו ללא מכרז לפי הצגת חשבוניות ע”י מנהלי המוסדות • בפועל, בדיקת ‘ביזנעס’ מגלה: המכשירים עד כה לא חולקו לתלמידים, ומשווקים מעידים: “קיבלנו הצעות ממנהלי מוסדות שביקשו לנצל את תקציב משרד החינוך כדי להתחלק בשלל תמורת חשבוניות פיקטיביות” • משרד החינוך: לא ידוע לנו על מקרים של חשבוניות פיקטיביות; יש בקרת סים ע”י חברת פרטנר ואין אפשרות להוציא שיחות אלא למרחבים הקוליים בלבד • ומדוע יצא החינוך העצמאי למכרז נפרד על למעלה מ-20 אלף מכשירים?

אנטנה סלולרית | צילום: shutterstock

בסיפור הבא יש את כל המוטיבים שיקפיצו לכם את לחץ הדם: מכרזים תמוהים, פיתולים משפטיים, מריחות זמן, וחצאי אמיתות. הכל מתחיל בתחילת משבר הקורונה. מאות אלפי ילדים נשלחים לביתם אחר כבוד והלמידה מרחוק הגדולה של כל הזמנים יוצאת לדרך. סגן השר מאיר פרוש מתלונן במשרד החינוך על כך שלא לכל התלמידים החרדים יש טלפונים ניידים להתחבר ללמידה מרחוק.

הוא ‘דופק על השולחן’ ומצליח לגייס במהירות מפתיעה אישור לרכישה של 60,000 מכשירים כשרים. המכרז יוצא לדרך במקביל לחגיגת הודעות בתקשורת על פועלו הרב של מאיר פרוש למען ילדי ישראל. כאן נוסיף כוכבית ראשונה: על פי דוח הלמ”ס מספר התלמידים בחינוך החרדי בשנת הלימודים תש”ף – 20/2019 עומד על כ-340 אלף. על פי דוח מבקר המדינה מחודש מאי 2020 בשנת התשע”ט למדו 446,000 תלמידים חרדים בכ-6,600 מוסדות חינוך. ברור ש-60 אלף מכשירים סלולריים לא מספיקים לכולם (ממוצע של 9 מכשירים לכל מוסד. ד”ש).

250/200 סייד בר + קובייה בכתבה

תביעה מיותרת

בפרק הבא של הסיפור פונה חברת פרטנר – זוכת מכרז חשכ”ל לטלפונים סלולריים – למשרד החינוך בטענה צודקת לכאורה: מכיוון שאנחנו זכינו במכרז החשכ”ל לספק מכשירים למדינה, ברור שהעסקה של המכשירים הסלולריים שייכת אליהם.

בחברת סלקום שומעים על כך, ונזעקים מרה. מה הקשר בין מכרז החשכ”ל לעובדי מדינה, לבין חלוקת טלפונים לאזרחים? מכתבים מנוסחים, עורכי הדין נכנסים לפעולה ומנהלי החברה מנסים להניח את ידם על חלקים מהמכרז. הם פונים לחשכ”ל בבקשה לצאת למכרז, אולם נתקלים במשיכת כתף. העתירה לבית המשפט מוגשת במהירות והיא מכילה נקודה מרכזית להוציא את מכשירי הסלולר החרדי למכרז. הם אפילו מסכימים מראש להתפשר: הקווים יישארו בידיים של פרטנר, ועל המכשירים יצא מכרז (האם החברות מרוויחות יותר על מכשירים ופחות על הקווים? ד”ש).

מאיר פרוש | צילום: הדס פרוש, פלאש 90

הזמן נמרח ונמרח כמנהג בית המשפט, הילדים ממשיכים ללמוד מרחוק כאשר ישנם בתים שהתור לטלפון ארוך מאוד. הזעקה העולה מהציבור כפולה, גם אין מספיק מכשירים וגם המכשירים הקיימים שוברים את התוכניות הקיימות והחשבוניות צומחות לכמה מאות שקלים. במקום שהמדינה תעזור להורים לממן את הטלפונים והדקות ותקדם את הנושא, בית המשפט גורר רגליים. בינתיים מתחילות התארגנויות של בתי ספר ועמותות בעזרה למשפחות באספקת מכשירים וקווים.

דחיות חוזרות ונשנות

ביום מן הימים מריחת הזמן מסתיימת. בית המשפט פוסק לחובת פרטנר, מאשר את טענת סלקום, ומחייב את פרטנר בהוצאות משפט. אלא שאם היה מצופה שהדברים יתחילו לרוץ והילד החרדי יקבל את הסלולרי הכשר לדבר עם המלמד שלו, הכל מתחיל להסתבך.

משרד החינוך יוצא למכרז על מכשירים. המכרז נדחה ללא כל סיבה הנראית לעין. הילדים חוזרים לבית ספר מגל ראשון, חוזרים הביתה בגל שני, חוזרים שוב לבית הספר, חוזרים שוב הביתה בגל השלישי אבל המכרז נדחה ונדחה. לפני פחות מחודש – כאשר בית הספר כבר קרובים להיפתח סופית – נסגר המכרז אולם לא יוצאת אף הודעה מי זכה במכרז הזה.

מעיון בדרישות הסף של המכרז עולה, כי ישנה דרישה למכשירים שתומכים שיחות בדור 4 , מסיבה פשוטה, האנטנות של דור שלוש ושתיים לא עומדות בעומס הקיים ויש צורך בחלוקת משאבים נכונה. כאן ישנה בעיה מהותית: הטכנולוגיה של דור 4 מתבססת על תוכנה מתקדמת שמסתדרת היטב עם המכשירים החכמים, אולם לא עם המכשירים הכשרים. כך מצטמצם מאוד מנעד המכשירים האפשריים (ידוע על שני מכשירים אפשריים, נכון למועד פרסום המכרז. ד”ש) מה שכמובן מייקר את עלויות הרכישה למדינה, גם בגלל תחרות נמוכה, וגם בגלל תשלום יתר על טכנולוגיה שכמעט ולא אפשרית כלל.

הבעיה העיקרית בדרישת סף זו, היא העובדה שקו כשר לא תומך בפונקציה של שיחות על גבי רשת דור 4. שיחות על גבי רשת דור 4 מכונות VOLTE, והטכנולוגיה לשיחות על גבי רשת זו מתבצעת בעצם בשיחה ‘אינטרנטית’. הסים הכשר, שכידוע איננו מחובר לאינטרנט, אינו יכול להתחבר לרשת דור 4 שכולה אינטרנטית, ובוודאי שלא יכול לבצע שיחות על גבי רשת זו. ואין מדובר רק על מגבלה שמגיעה מועדת הרבנים לענייני תקשורת. מדובר על מגבלה טכנולוגית שמפעילי חברות הסלולר עדיין לא הצליחו להתגבר עליה על מנת ליצור קו כשר יחד עם שיחות על גבי רשת דור 4, בעוד שהסים עצמו יישאר חסום לרשת האינטרנט. כאמור, באותה עת משרד החינוך מתעקש על מכשירים תומכים דור 4.

בינתיים, שולחת ועדת הרבנים לענייני תקשורת הודעה למשרד החינוך ולחברות התקשורת, בה היא מתרה על כך שהמכשירים הכשרים הקיימים עם טכנולוגיית דור 4 אינם מאושרים לשיווק יותר עקב בעיות כשרות. כלומר, מעבר לכך שמדובר בפיקציה, כי המכשיר לא באמת עובד בגלל מגבלה בסים הכשר, יש גם בעיות כשרות במכשירים המתקדמים.

בלי מכרז, ללא בקרה

הזמן ממשיך להימרח ולפתע מוציא משרד החינוך הודעות למוסדות, כי הם יכולים לרכוש באופן עצמאי מכשירים, להציג חשבונית ולקבל החזר הוצאות. האם בכך באה הישועה לילד החרדי? עדיין לא.

בתחילה מדובר על מכשירים דור 4 בלבד במחיר תקרה של 450 שקלים כולל מע”מ, בהמשך ובעקבות פניות של מנהלי המוסדות על כך שאין מכשירים מאושרים התומכים בדור 4, נוספת האפשרות לרכוש מכשירים דור 3 במחיר גג של 250 שקלים. שימו לב לפער של 200 שקלים של תשלום על טכנולוגיה שאיננה קיימת באמת. מעבר לכך, כשלא נרכש בפועל דור 4, אוטומטית זו ירידה לרמת מחיר של מכשירים פשוטים ולא איכותיים.

החגיגות החלו כשמשרד החינוך לא החיל חובת מכרז על המוסדות, וכך, הלכה למעשה, אין כל בקרה מה קורה על רכש המכשירים, אספקתם וחלוקתם. המשרד מעביר כספים למוסדות מול החשבוניות שהם מציגים לו, אך לא מבקש דיווח למי יועדו המכשירים שנרכשו. האם הילד משה כהן או יהודה לוי שיושב בבית ובקושי יש לו מה לאכול כי ההורים שלו בחל”ת, קיבל מכשיר אחד? התשובה היא ‘לא ידוע’.

בצעד מוזר מתעלם משרד החינוך מהפתח שנפרץ להתנהלות המוסדות, ומאפשר להם לעשות ככל העולה על רוחם, מבלי שיורה להם מה לעשות עם המכשירים. כך, מוסד שקיבל לדוגמא הקצבה של 100 מכשירים, יכול לעשות בו כטוב בעיניו – מאחר ואין תנאי סף מי זכאי למכשירים ואין כל בדיקה מצד הפילנתרופ, דהיינו משרד החינוך, האם המכשיר אכן הגיע לידי התלמיד שזקוק לו.

אין חלוקה

בשלב הבא, למערכת ‘ביזנעס’ מתחילות להגיע עדויות ותלונות מהורי תלמידים. מתעורר חשד שמא הסיבה לכך שבית הספר שלהם לא קיבל מכשירים היא לא מפני שהלימודים כבר החלו, אלא מפני שהחשבוניות הוגשו באופן כלשהו, אולי באופן בלתי כשר למשרד החינוך. כלומר: מישהו מהנהלות בתי הספר משך את הסחורות) אך אלה לא הגיעו לידי התלמידים.

870/135 ליינר ארטקל

במקביל, ובלי קשר לאמור לעיל על התנהלות מנהלי המוסדות, מתערב החינוך העצמאי בהליך הרכישה. מרכז החינוך העצמאי נוקט בצעד מעט תמוה: מעבר לעובדה שהוא מחייב את המוסדות לעבוד עם חברה אחת בתחום הלמידה מרחוק, הוא אף מודיע באופן חד משמעי לכלל המוסדות שתחתיו, כי אל להם לרכוש עצמאית את המכשירים, וכי החינוך העצמאי ינהל מכרז בעצמו עבורם.

כך יוצא החינוך העצמאי למכרז על 21,500 מכשירים כשרים, עם תנאי סף מוזרים שלא היו קיימים גם במכרז החשכ”ל. הפעם, מדובר במכרז העוסק רק במכשירים מדור 3, וכך שוב מתעכבת חלוקת מכשירי הסלולר לילדי ישראל בחלק מהמוסדות. אלא שהפעם זה קורה דווקא בחסות החינוך העצמאי.

כלומר, המוסדות שרכשו עצמאית (בהנחה שנהגו ביושר) כבר קיבלו את המכשירים ואת התשלום עבורם. אך מנגד, החינוך העצמאי האריך פעם אחר פעם את זמן ההגשה של המכרז. בשלב כלשהו נסגר המכרז, אך שוב איש אינו יודע: מי זכה במכרז? מה הם המחירים?

דבר אחד ברור. בינתיים, המכשירים לא חולקו לתלמידים. גם המוסדות שרכשו באופן עצמאי, לפי עדויות שקיבל ‘ביזנעס’, לפחות בחלקם טרם חילקו את המכשירים לתלמידים. שימו לב: לא בגלל שחזרו ללימודים אלא בגלל ענייני מכרז וכד’.

חלוקה פנימית

תפנית נוספת בפרשייה מעלה ריח חמוץ ודוחה, ואנו כותבים את הדברים בזהירות המתבקשת. בידי ‘ביזנעס’ יש עדויות מהימנות, כי מנהלי מוסדות פנו למשווקי סלולר, בהצעה: “תביאו לנו חשבונית על מכשירים, מבלי שאלה יסופקו בפועל, ואחר כך נתחלק בכסף שנקבל ממשרד החינוך”. במוסדות אחרים, כך טוענים, היו אנשי צוות שהתחדשו במכשירים כשרים חדשים על חשבון משלם המסים.

תגובת משרד החינוך:

משרד החינוך רואה חשיבות רבה במתן מכשירים ניידים לתלמידי החברה החרדית לצורך למידה מרחוק במרחבים הקוליים, בהתאם לצרכיהם. למכרז שפורסם לא הוגשו כלל הצעות, ולכן רכישת המכשירים בוצעה באמצעות העברת התקציב לבעלויות על בתי הספר, על מנת שהם יבצעו את רכש הטלפונים, להם זקוקים התלמידות והתלמידים.

רכישת המכשירים ואישור התשלום עבורם מותנה באישורה של חברת פרטנר, המספקת כרטיסי סים וחבילות תקשורת תואמות לצורך התחברות למרחבי הלמידה הקוליים. מהלך זה מהווה שכבת בקרה נוספת על רכש הטלפונים, המוגבלים להוצאת שיחות אל מרחבי הלמידה הקוליים בלבד. כמו כן, מתבצעת בקרה כספית באמצעות מנהל בקרה ואכיפה במשרד החינוך.

למשרד לא ידוע על מקרים של הוצאת חשבוניות ללא רכישת מכשירים בפועל.

תגובת מרכז החינוך העצמאי לא התקבלה עד למועד פרסום הכתבה.

מומלץ עבורך

5 תגובות ל: "פרשת הסלולר החרדי | תחקיר ‘ביזנעס’: לאן נעלמו המכשירים?"

  1. המשך של התנהלות המויסדס ..
    גזילת האש.

  2. ובסוף המכשירים נמכרים במכירות שכונתיות וקבוצתיות יחד עעם סלי מזון שבועיות
    תבדקו

  3. זאת ועוד
    משרד החינוך הקצה תקציבים נדיבים לתקשוב ביה”ס. מוסדות שקבלו אישור בחינוך העצמאי דרש שהרכישה תהיה רק על ידו. עד היום הזה לא הגיע ציוד לבתי הספר החרדיים!!!

  4. עובדות
    1. כל ת”ת שביקש קיבל מכשיר אחד ל 6 תלמידים יש הרבה ת”ת שלא רצו.
    2. המכשירים והסימים הגיעו לפני שבועים למוסדות אחרי הסגר כך שהם יושבים במגירה.
    3. כל המנהלים ברגע שיהיה סגר נוסף ח”ו יחלקו לתלמידים.

  5. אני נמצא עמוק בפנים ואולי זה לא נעים אבל אסור לעבור על זה בשתיקה

כתיבת תגובה