אחת מכל חמש משפחות ירדה משני מפרנסים לאחד

לפי מחקר חדש שמפרסם בנק ישראל עולה כי אחת מכל חמש משפחות בישראל נאלצת לחיות עם משכורת אחת בלבד כיוון שב-20% ממשקי הבית שבהם היו לפני המשבר שני שכירים, הפסיק לפחות אחד מהמפרנסים לעבוד • סך שעות העבודה לעובד ביולי השנה, ירד ב-5% מול התקופה המקבילה אשתקד

אבטלה | אילוסטרציה: Silatip, שאטרסטוק

מחקר חדש על משבר הקורונה ושוק העבודה בישראל שכתבו לאה אחדות (המרכז האקדמי רופין), רמסיס גרא, נעם זוסמן ושיר קמינצקי, יחד עם יותם ניר – שסייע בעיבודים הסטטיסטיים, מעלה נתונים מרתקים (הנכונים לסוף אוגוסט 2020). על פי עיבודים המבוססים על סקרי כוח אדם של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה, כי רק כ-84% מהשכירים שעבדו במגזר העסקי לפני המשבר עבדו ביולי השנה (לעומת כ-91% בתקופה המקבילה אשתקד).

מספר שעות העבודה בפועל למועסק ביולי 2020 היה דומה למספרן ביולי אשתקד, וסך שעות העבודה היה נמוך בכ-5% (ובמגזר העסקי ביותר מ-6%) בשל הירידה של מספר המועסקים.
מספר שעות העבודה השבועיות בפועל של השכירים במגזר העסקי שעבדו לפני המשבר במשרה חלקית גדל בממוצע ב-2–4 שעות, ואילו אצל אלו שעבדו לפני המשבר במשרה מלאה מספר שעות העבודה כמעט לא השתנה; ממצא זה, יחד עם צמצום גדול יותר של מספר המשרות החלקיות, עולה בקנה אחד עם תופעת מילוי מקומם של מי שעבודתם הופסקה בידי עמיתיהם שהושארו על כנם.

כך גם, בכ-20% ממשקי הבית שבהם היו לפני המשבר שני שכירים נגרע לפחות שכיר אחד (לעומת כ-12% בתקופה המקבילה אשתקד).

עוד פורסם, כי כ-30% מהבלתי מועסקים לפי ההגדרה המקובלת, הנעדרים זמנית מעבודתם בשל המשבר והמתייאשים מחיפוש עבודה (להלן לא-מועסקים) בעת היציאה מהסגר הראשון, בשלהי אפריל, נותרו במצב זה לפחות עד חודש יולי, ובקרב הצעירים והמשכילים השיעור היה גבוה יותר במידה משמעותית. שיעור השכירים שעבדו במגזר העסקי באפריל ואיבדו את עבודתם עד יולי עמד על כ-6%, בדומה לשיעורם בשנה שעברה, אך בקרב חרדים ובעלי ותק של פחות משנה במקום העבודה השיעור היה גבוה מזה של השנה שעברה.

כמו כן, בחודשים יוני-יולי הואץ המעבר של שכירים במגזר העסקי ושל הנעדרים זמנית מעבודתם בשל המשבר (רובם בחל"ת), למעמד של בלתי מועסקים או מתייאשים מחיפוש עבודה. ביולי הואטה החזרה לעבודה של מי שהיו לא-מועסקים באפריל.

בנוסף, שיעור השכירים שעבדו במגזר העסקי לפני המשבר והיו לא-מועסקים ביולי השנה היה גבוה משיעורם בתקופה המקבילה אשתקד בקרב צעירים ועובדים לאחר גיל פרישה, חרדים, המתגוררים במחוזות הדרום וירושלים וביו"ש, לא משכילים, אלו שאינם יכולים לעבוד מהבית, בעלי ותק נמוך במקום העבודה והמשתכרים שכר נמוך. ואולם ניתוח הנתונים ואמידתם מלמדים שלא היו הבדלים מובהקים סטטיסטית בסיכון להפוך ללא-מועסקים השנה, יחסית לאשתקד, לפי המאפיינים האישיים (לאחר פיקוח על המאפיינים והענף הכלכלי לפני המשבר); זאת למעט תושבי מחוזות הצפון וחיפה, שאצלם סיכון זה היה נמוך מאשר אצל תושבי גוש דן בכ-30%.

במקביל, ההכנסה משכר (ומדמי אבטלה) של משפחות שבהן לפחות אחד מבני הבית היה שכיר לפני המשבר ודורש עבודה ביולי פחתה בממוצע (ולפי תחשיב) בכ-20%.

כתיבת תגובה