טוסקנה זה כאן: חבית היין של ישראל • סיור בחבל יהודה

רשמי מסע יין באזור חבל יהודה טיול מפתיע בין כרמים ויקבים, אנשי אדמה, טרואר וגפנים למלוא העין • שלשה יקבים ומבשלה: סיפורו של חבל יהודה, שהפך למרכז גידול הענבים ומעוז היקבים והמבשלות בישראל

כרמים בחבל יהודה | צילומים: מוטי אבוביץ

האמרה הידועה "האוצר נמצא מתחת לתנור אצלך בבית" – קיבלה אצלנו משמעות מיוחדת כשיצאנו לחבל יהודה.

לגלות במרכזה של הארץ, במרחק נסיעה קצר מכל הערים הגדולות חבל ארץ נפלא, עשיר בהיסטוריה, מגוון בנופים מרהיבים ועם הרבה ידיים עובדות המייצרות יין בלמעלה משלושים יקבים. ההרגשה הייתה כמגלי ארץ חדשה.

אז קצת רקע, ומתחילים במסע…

חבל יהודה נחשב לטרואר מהמשובחים שבארצנו. בעלי יקבים המבקשים לקנות מענבי האזור מקבלים תשובה שלילית. גם במהלך הכנת הכתבה, שאלנו על כך והתשובה היא 'אין'.

חסידה על רקע נופי חבל יהודה

זהו האזור הראשון במדינות ישראל שזכה להכרה רשמית כאזור יין/אפלסיון בדומה למקומות שונים בעולם דוגמת בורדו שבצרפת ועוד. ההיסטוריה של המקום הינה עשירה ביותר. רבים מסיפורי התנ"ך המיוחדים כמו של דוד המלך ושמשון הגיבור התרחשו בו.

את המסע עשינו בשלושה יקבים ומבשלת בירה אחת וננסה להביא לכם את הרשמים המיוחדים ככל האפשר.

יקב צרעה – מפגש עם אוטוריטה

את היום התחלנו ב'יקב צרעה' (K)

בתוככי הקיבוץ במבנה גדול עם כניסה נעימה זכינו לקבלת פנים מרשימה. סדר וארגון מרכיבים חשובים ביקב ליוו אותנו לאורך כל הביקור.

בטרקלין האורחים המרשים קיבל אותנו אנדריי איש חביב השולט היטב בכל הפרטים הקטנים של היקב.

היקב הוקם על ידי רוני ג'יימס והינו מראשוני יקבי הבוטיק בארץ. דגש מיוחד ניתן ביקב על טרואר כמין צוואה של המייסד שעסק בכך רבות וזכה לכינוי מר טרואר.

כל ענבי היקב, ממש כולם, מגיעים מאותו כרם כשבעצם מדובר על 150 דונם של כרמים צמודים זה לזה ונמצאים במשולש בין הכביש המוביל למושב בית מאיר לדרך בורמה וכביש אחד. היקב מייצר מאה אלף בקבוקים והשאיפה לייצור המוני יותר לא נמצאת כאן. "אנחנו מעדיפים לתת סחורה קטנה ואיכותית", אומר אנדריי.

מרכז המבקרים של יקב צרעה

נפגשנו גם עם יינן היקב, ערן פיק, אוטוריטה של ממש. שני ייננים ישראלים מחזיקים בתואר Master of Wine – ערן פיק הוא אחד מהם. בעולם יש אותו לארבע מאות וששה-עשר ייננים בלבד. נראה שמאור הפנים שלו נותן פה השראה לכל הצוות.

שאלנו על תחרויות בהן הם משתתפים. אבל כנראה שאין להם צורך, כי מגזין 'דקנטר' הנחשב נותן להם ציונים של 90 נק' ויו ג'ונסון גם מפרגן להם בספרו, מה שנקרא: הבורח מהכבוד – הכבוד רודף אחריו…

טעימת היין הייתה חוויתית. יינות איכות בעלי רמה גבוהה. היקב מייצר שישה יינות בלבד, מתוכם טעמנו שלושה.

הקו של היקב הוא בציר מוקדם, בלנדים, בלי הרבה חבית, ואלכוהול בינוני. לא כטרנד עכשווי, זו הגישה הנהוגה ביקב מאז ומתמיד.

התחלנו עם 'הרי יהודה לבן'. ולפי ההקדמה חיכינו למשהו קליל מאוד. זה היה יין לבן קצת אחר, מרגישים מעט טאנינים והיין התיישן גם בחבית אלון צרפתי. יש בו משהו יפה, כבד, אבל אם מישהו לא הבין נכון, נדגיש שזה רק הופך אותו למיוחד. הרבה זמן שלא פגשתי בלבן מקורי ואיכותי כזה.

המחיר (110) – ברף הגבוה יותר של יינות לבנים.

המשכנו עם 'שורש אדום' מסדרת הביניים של היקב. כחלק מגישת היקב – לא המון חבית, בלנד כיף לשתייה, אלגנטי, סיומת בינונית. כאן אני כבר מתיימר להרגיש איך נראה יין שלא איחר בבציר ולא הגזים בחבית.

תמורה מלאה למחיר (150) ואף יותר.

כקינוח קיבלנו את 'אור', יין הקינוח שנמכר אך ורק ביקב, אבל חובבי הז'אנר מגיעים בעקבות האור ולא מוותרים עליו. פצצה חיובית של דבש בפה. זהירות: ממכר. המחיר לא עושה קל לכיס, 120 ש"ח לבקבוק של 375 מ"ל. היין מיוצר מענבים קפואים – שיטה שבודדים משתמשים בה. ויש לכך השפעה על המחיר משום ש כחמישים אחוז מהפרי נעלם בייצור…

כאן סיימנו עם יקב צרעה אבל נשארנו עם אפטר טייסט לכל היום.

חדר החביות ביקב צרעה

יפו – יקב משפחתי

את המסע אנו ממשיכים עם 'יקב יפו' (בית יוסף, K)

עשינו סיבוב של מאה ושמונים מעלות. אבל אין מה להתרגש: כל היום הוא כזה. יקב יפו, הוא יקב משפחתי במובן הפשוט של המילה.

סיפורו של היקב מתמקד במשה האב ובסטפן הבן. אבי המשפחה נישא בצרפת עם בת למשפחה מעולם היין. משה הציץ ונפגע… בהמשך עלתה המשפחה לארץ והתחילה לייצר בעיר יפו עד שהגיעו לכמות של 100,00 בקבוקים. משם עבר היקב לתל אביב ברמת החייל, והיום הם יושבים בחבל יהודה עם כרמים באזור והמון עבודה. כשהייצור עומד על כשישים אלף בקבוקים.

המיתוג מתחדש בשנה זו והתווית נותנת מבט נוסף על היקב. מחד, משהו אלגנטי עם תזכורת לתקופת יפו, ומאידך, שובבות המאפיינת את סטפן הבן, כיום היינן של היקב.

יינות יקב יפו. המיתוג החדש לצד המיתוג הישן

האירוח במקום הוא אישי. בחדר קטן הנך צופה בו זמנית מחלון אחד לחדר החביות ומהשני לאולם הייצור.

טעמנו רוזה (78 ש"ח) ומרלו (95 ש"ח) נהנינו מהתחושה הביתית והיינות המשובחים.

'מוני' – טעימות ליד המערה

ממשיכים. הרכב מעפיל בכביש 3835 ובמבט לאחור אנחנו מגלים מאחורינו עוד ועוד מרבדים של נוף. במעלה ההר מגיעים אל 'יקב מוני' (בית יוסף, מחזיקי הדת, K)

שם בסוכת הגפנים הצופה על כל  הנוף המדהים שעכשיו טיפסנו מקבל אותנו שכיב, הבן.

סוכת הגפנים של יקב מוני

בשנות השמונים, כך הוא מספר – הגיע אבי המשפחה מכפר מראר שבין כרמיאל לטבריה אל האזור. מתוך כוונה לאתר שטחים לחקלאות, משמצא את מבוקשו נטע במקום עצי גפן וזית. בתחילה נמכרה התוצרת ליקבים בסביבה ואז הם החלו לייצר יין בעצמם. הכרמים כיום, הם בהיקף של כאלף דונם ובהם כעשרים זנים  מוכרים יותר ופחות. מהם מייצרים מגוון רחב של יינות זניים ובלנד. חווית האירוח נוהגת בגישה שונה – טעימת יינות היא ללא כל תמורה. "תאמין לי", אומר לי שכיב, "רק הרווחנו מכך, אנשים מעריכים את זה".

ספריית היין של יקב מוני

היקב בינוני עד גדול ומייצר כשש מאות אלף בקבוקים, תוך השקעה רבה בייצור ובציוד.

אל הסיור מתלווה חיים, אחי, מ'אבוביץ חשמל', שמסב את תשומת ליבי למערכות חשמל חכם המבקרות את כל פעילות היקב. כל נפילת חשמל, שינוי בטמפרטורת מיכל ועוד משגרת התראה אוטומטית למכשיר החכם. המערכות מותקנות בידי חברות המתמחות בחשמל לעולם היין.

בטעימות: 'רוזה קאלדוק' – מודה, גם אני לא שמעתי על זן זה עד עתה… אבל אין מה לומר – רוזה נפלא, צבע סלמון בהיר, נעים מאוד לשתייה, מיוחד ברכות מה שנפלא במוני זה הנגישות במחיר (55 ש"ח) וזה לא היין היחיד. במחירים אלו יש ליקב מגוון גדול במחיר נגיש, כמו הקברנה רזרב שטעמנו. גם הוא, למרות שנחשב 'רזרב' – אות אזהרה לתג מחיר גבוה – נמכר במחיר נגיש (80 ש"ח). יין בצבע אדום ניכר עם גוף בינוני; היין אלגנטי, לא מכביד ולא טאניני מדי.

שיא החוויה ביקב היא ללא ספק מערת החביות. במערה החפורה מתוך מרכז המבקרים שוכנים חביות יין ליישון. אין צורך במערכות קירור המוכרות מחדרי החביות של היקבים, החלל כאן מקורר ונפלא. שולחנות ערוכים לאירוח אירועים. ובקצה המערה – חדש מתקופת הקורונה – בתוך בור מים לשעבר מאחורי גדר מסורגת  הוקמה ספריית היינות של היקב. אווירת יין מיוחדת שלא נמצא בכל מקום. המלצה שלנו – רוצים שעה או שתיים של חוויה העפילו אל יקב מוני, כוס רוזה משובח בסוכה בחוץ, רזרב איכותי במערה בפנים – והנה נהניתם.

המערה של יקב מוני

הבוטיק של 'מוסקו'

היום מסתיים עם מבשלת 'מוסקו' (בית יוסף)

אמיר הבעלים מוכר לרבים מהאירוח בליל שישי במבשלה. כרגע למרבה הצער הביקור אינו מתאפשר אבל אמיר מבטיח לנו שעוד חזון למועד ובגדול.

טעמנו שתי בירות: את מוסקו – Blonde הקיצית והפירותית ואת מוסקו – Red המתאימה לחובבי הבירות החזקות והכבדות.

אלו בירות בוטיק ובפירוש זה מורגש. מחירי הבירות נעים סביב ה 14 ש"ח. מדובר בחוויית מוצר אחרת. המבשלה מייצרת כעשרים אלף ליטר בירה בחודש. התהליך קפדני, חלק חשוב בייצור בירה הוא החיטוי – הבקבוקים עוברים במכונה מיוחדת חיטוי לפני המילוי.

הדוודים במבשלת מוסקו

בצד, שוכנים זו על גבי זו, חביות וויסקי. מדובר במוצר צעיר יותר, אבל כבר נודע בשם מזקקת ירושלמי. מדובר על אחד המקומות הבודדים בארץ שמייצרים וויסקי, ג'ין, רום ועוד מגוון משקאות אלכוהוליים.

אמיר איש מקסים, אגרונום בעברו, חי ונושם את המבשלה. מרבית היום הוא מעביר בין הדודים והמיכשור.

התוצאה – מדברת בעד עצמה.

 

נהניתם? רוצים גם להשתתף במסע שכזה?

תוכלו ליצור קשר ונתאים לכם סיור בהתאמה אישית שתקלע לטעמכם.

לתגובות ופניות:

[email protected]  

3 תגובות ל: "טוסקנה זה כאן: חבית היין של ישראל • סיור בחבל יהודה"

  1. יקבים באיכות וכשרות בינונית…
    מקווה שאם הזמן יצטרפו לתהליכי הפרסום והיח"צ הליגה הגבוהה יותר

  2. יקב מוני אירוח ברמה גבוהה!!!!
    יקב צרעה אין כשרות בית יוסף

  3. אכן טעות ליקב צרעה אין כשרות בית יוסף.
    הכתבה תוקנה.

    לא אכנס לעניין רמת האיכות או הכשרות
    אבל הכתבה נכתבה ללא כל תמורה הן מהמערכת והן מהיקבים
    תוך ניסיון להביא התרשמות אובייקטיבית מבלי לפגוע באיש .

כתיבת תגובה