אכול או היאכל

הרה"ר לצה"ל, הרב שלמה גורן תוקע בשופר ברחבת הכותל המשוחרר | צילום: לע"מ

האוקיינוס הוא מקום מסוכן. כל יצור שחי באוקיינוס יכול בכל רגע לצוד או להיות ניצוד. בדומה לחיות ביבשה, גם באוקיינוס מתבצע הציד בהפתעה, שכן הטרף ניצוד ברגע שההגנות שלו חלשות, והוא מרוכז בדבר אחר. אפילו אם הציד עצמו ממושך, המכה הראשונה כמעט תמיד ניחתת בהפתעה.

כך הדבר גם בין האומות. אומות הנלחמות זו בזו תמיד משתדלות להפתיע זו את זו במהלכיהן, ולתקוף בעיתוי לא צפוי, באופן לא צפוי, ובמקום לא צפוי. אחת ההפתעות היעילות ביותר היא מכת מנע. היא כה יעילה, מאחר שהאויב שקוע בהכנת התקפה ופחות בהגנה, מפני שהוא חושף את מערכיו בשל התקיפה המשמשת ובאה, ובעיקר מפני שהאוייב סבור שיריבו נמנע ממלחמה ואינו חפץ בה, והדבר משרה עליו שאננות מסויימת.

נבחן כמה דוגמאות:

במלחמת העולם השנייה הגרמנים ביצעו מספר מתקפות מנע מפתיעות, שסייעו להם בקרב. מבצע ברברוסה, פלישת גרמניה לרוסיה, הקדים לפי המחקרים האחרונים את פלישתו של צבא רוסיה לגרמניה בערך בשלושה שבועות. הרוסים תכננו לפלוש לחלק הגרמני של פולין, ריכזו כוחות, ועשו פעולות שמטרתן הייתה להכניס את הגרמנים לתחושה של שאננות. הגרמנים שזיהו זאת, הקדימו את הרוסים, ופלשו לרוסיה, למרות שהפלישה גרמה להם להילחם בשתי חזיתות במקביל, ובסופו של דבר היא שגרמה למפלתם (בדומה לטעותם במלחמת העולם הראשונה). הגרמנים הגיעו עד פאתי מוסקבה, ואלמלא טעויותיהם הפטאליות, היו יכולים לנצח את הרוסים.

דוגמה נוספת: לפני מלחמת ששת הימים הכריזו מדינות ערב על כוונתם לתקוף את מדינת ישראל הצעירה ולהשמידה. ישראל הייתה אמורה להיתקף מכל הכיוונים במקביל, ולהיכבש "באמצעות מקלות" – כדברי הרהב של הערבים באותה העת. למרות הססנותו הרבה של ראש ממשלת ישראל דאז, לוי אשכול, יצאה ישראל למתקפת פתע על מדינות ערב – דבר שהביא, בסופו של דבר, לניצחונה הגדול ביותר.

לעומת זאת, לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה הכריזו הגרמנים כל הזמן על כוונתם לכבוש את אירופה. הם חתרו לכך דיפלומטית, העלו את חזונם על כתב (למשל, בספרו של היטלר "מיין קאמפף"), החלו לבנות צבא אדיר בניגוד להסכם ורסאי, השתלטו בכוח על חבל הרוהר ולקחו אותו מידי הצרפתים, ועוד. חרף כל זאת, הבריטים והצרפתים ניהלו מגעים דיפלומטים עם הגרמנים, שבהם הם נסוגו בכל פעם עוד ועוד מעמדתם המקורית; הם מסרו לידי הגרמנים חבלי ארץ בצ'כיה והתעלמו מכיבושה המוחלט, ופעלו ככול כוחם להימנע ממלחמה. סופם של מהלכים אלה ידוע.

בדומה, לפני מלחמת יום כיפור עלו הרבה נורות אזהרה לגבי כוונתם של אויבינו מסביב. נערכו תרגילים לחציית תעלת סואץ, אויבינו התחמשו עד לשיניהם, ולא הסתירו את כוונתם לתקוף אותנו. במקרה זה לא התקבלה החלטה לפתוח במתקפת מנע, וישראל למעשה הופתעה מכך שאויבינו קיימו את הצהרותיהם. גם כאן הסוף ידוע.

ההחלטה לצאת למתקפת מנע דורשת אומץ לב ותעצומות נפש רבים. היא דורשת אמונה מוחלטת בצדקת הדרך, יכולת עמידה בפני העולם שיאשים את הפותח במתקפה כתוקפן (אחרי מלחמת ששת הימים סבלה ישראל מאמברגו נשק), ונכונות ליטול סיכון, שכן אין וודאות מוחלטת – במאת האחוזים שהאויב יממש את הצהרותיו. בטבע, בכדי לשרוד החיות יוצאות למתקפת מנע. לוויתן קטלן הורג את צאצאיו של לוויתנים גדולים ממנו כדי שלא יתחרו בו לכשיגדלו.

בדומה, אריה שליט הורג את צאצאי יריביו בכדי למנוע מהם יום אחד לסכן אותו. ישראל כרגע נמצאת בנקודה קריטית. האיראנים מאיימים בהשמדתנו, ומתרחשת נגדנו מלחמה בחזיתות רבות. אין אני יודע מה נעשה ומה מתוכנן להיעשות, אולם יש לשאול: האם יש למנהיגינו העוז הדרוש לעשות את ההכרחי להישרדותנו?

"אם בא להורגך השכם להורגו" (סנהדרין סב)

הכותב הוא מנכ"ל "מלאכת מחשבת, יזמות ואסטרטגיה", מחבר הספר "להבקיע מאה שערים", ומחבר שותף של הספר “Striking Kosher Gold”