אל על גילתה את הדיגיטל החרדי – והשיבה מלחמה

בחירתם של מובילי דעת הקהל במגזר למכור את נשמתם העיתונאית איננה הכותרת לגל הפוסטים והציוצים, אלא שיטת הפעולה של משרד הפרסום • באל על בנו על הפרינט ופעלו על בסיס מידע מוטעה, השטח המשיך לבעור – וכעת משיבים מלחמה • פרשנות

שילמה את מחיר הגלובליזציה החרדית. אל על | צילום: ויקיפדיה

'טיסת השבת' של אל על היא ללא ספק הכותרת שעשתה את השבוע במגזר החרדי, ואפילו במגזר הכללי. אילו רק היו מצמידים לכל פוסט, מאמר, דיון, כתבה והתכתבות בנושא תג הקבצה (האשטאג. פ"ר) היה זה ללא ספק תג ההקבצה הפופולרי ביותר במדינה.

'ביזנעס' מתרחב בניו-מדיה: מהיום, כל העדכונים – גם בוואטסאפ!

Box

הדיווחים על החרדים שינחתו למנוחת שבת באירופה, פיקוח הנפש שיביא לנחיתה שבתית, אלימות בטיסה, פייק ניוז, הסתה חמורה, תביעת ענק והתנצלות מתוקשרת – ללא ספק עשו את השבוע ורעננו את קטגוריית התעופה הפחות פופולרית באתרי החדשות החרדים.

אין זו הפעם הראשונה ששמה של חברת התעופה הישראלית מוזכרת בכתבות ובפוסטים מסיתים נגד החרדים, לא פעם תוך מתן רוח גבית מצד החברה, אך 'טיסת השבת' המדוברת הייתה שונה מבעבר.

את התפרצותה של הפרשה הנוכחית אפשר בהחלט לזקוף לידוענים ועיתונאים שנמנו בין הנוסעים, אבל זה ממש לא (רק) זה. אם לדייק, אל על פשוט הייתה 'קורבן' לגלובליזיציה החרדית וחדירת הדיגיטל למגזר.

בשנים האחרונות כולנו עדים למגמת שינוי טוטאלית בכל הנוגע לצריכה התקשורתית במגזר, עם התפשטות הצריכה הדיגיטלית והמקוונת ברחוב החרדי. "לצרכי פרנסה", כמובן.

גם אותו אברך כולל נטול הגישה לאינטרנט ניזון מהמידע המקוון, ללא ידיעתו. שכן אותו 'קו נייעס' ממנו הוא ניזון משדר את התכנים הנכתבים ומדווחים בתקשורת המקוונת במגזר.

משרדי הפרסום המגזריים, שרווחיהם תלויים בעיקר בעמלות הפרסום השונות הפנימו זה מכבר כי העדר העמלות בפרסום הדיגיטלי מאיים על קיומם ואלה שידרו מאז ומתמיד ללקוחותיהם כי "אין דיגיטל בציבור החרדי" וכי במידה ויפרוץ משבר תקשורתי הנוגע לחברה ביכולתם לשלוט על העיתונות המודפסת במגזר, שם הם "משכיבים" תקציבי עתק ובכוחם להנחית הוראה מלמעלה למזער נזקים.

הדוגמה הטובה לכך הוא משבר הסלמונלה בקורנפלקס של תלמה, שלמעט ידיעונת קטנטנה בעמוד פנימי לא זכתה לאזכור בעיתונות החרדית המודפסת. למעט 'הפלס' כמובן, שמנסיבות פוליטיות פנים-מגזריות נותר מחוץ לעוגת תקציב הפרסום של המשרד. שם אגב, הקדישו לפרשיה כותרת ראשית בעיתון יום שישי המופץ חינם ברבבות עותקים.

הפרינט מאבד שליטה. עיתונים חרדים | צילום: חיליק ברקוביץ

אל על, שמצד אחד נדרשת להגן על לקוחותיה החרדים המהווים אחוז גדול מלקוחותיה, ומאידך חלה עליה חובת ההוכחה ללקוחותיה החילונים שהיא לא "מכרה את נשמתה" לחרדים, פעלה מאז ומתמיד על בסיס הנחת העבודה שלמדה ממשרד הפרסום – שאין חרדים בדיגיטל.

די לערוך חיפוש גוגל מהיר כדי לגלות כי כמעט בכל פעם שדווח בתקשורת הכללית על תלונות הנוגעות לחרדים הגיבה אל על בתגובה שלא מתקבלת בעין יפה ברחוב החרדי, ולעיתים רבות גם באיום על תלונה למשטרה, כמו ב'טיסת השבת' המדוברת.

כך פתרה אל על בכל משבר את בעיית האופי החרדי שהודבק לה, מבלי להיפגע ברחוב החרדי. שכן החרדים ממילא לא ייחשפו לתגובתה מאחר ו"אין דיגיטל בציבור החרדי".

כווית המהפך

אלא שמה שבאל על שכחו לקחת בחשבון, היא העובדה שהגידול במספר החרדים הצורכים מידע באינטרנט לא גודל במספרים – אלא באחוזים.

על מנת לסבר את האוזן, ניקח קבוצה של 50 אברכים להמחשת התופעה. אם בחודש חשוון אשתקד היה רק לאחד מהם סמארטפון, אז בחודש כסליו היינו מוצאים ביניהם רק שתי סמארטפונים. אך אם באמתחתם של עשרה מהם היה סמארטפון בחודש חשוון, בחודש כסליו היינו מוצאים ביניהם לא פחות מחמש עשרה סמארטפונים.

באל על כנראה לא לקחו בחשבון כי הגידול בצריכה המקוונת הולכת ותופחת באחוזים וחשבו כי הגידול הוא מספרי בלבד וכי יידרשו שנים עד שהאינטרנט יפרוץ את חומות המגזר. ואם רק לפני חודש יכלו לפרסם תגובה אנטי חרדית כשמדובר היה בוויכוח סביב מקום ישיבה ליד אשה, מדוע לשנות מדיניות ב'טיסת השבת'?

אלא שגידול הצריכה באחוזים, כמו גם אפקט הבחירות שהביא הרבה נייעסנים לחפש כותרות במרשתת, שינה את משוואה הצריכה המקוונת במגזר – ואל על נכוותה קשות, בניגוד לכל תחזית במחלקת היח"צ שלה. המחיר כפי שכולכם יודעים, היה קשה מנשוא.

Inner

אפקט משמעותי נוסף שליווה את משבר 'טיסת השבת' הוא השינוי המשמעותי בעולם התקשורת הישראלית. אם עד לפני שנים אחדות כמעט ולא ראינו עיתונאים חרדים בכלי התקשורת הכלליים, כיום ניתן למנות שורה של עיתונאים חרדים המועסקים שם. אמנם לא די, אך אי אפשר להתעלם מהשוויון התעסוקתי של מגזרי המיעוטים שחדר אט אט גם לענף התקשורת.

כשהצורך ההסברתי היה נחוץ במשבר אל על הנוכחי, זינקו כולם אל מקלדותיהם והחלו לדווח על הצד השני של הסיפור – חוויותיהם של הנוסעים החרדים בטיסת 002 ובלוף האלימות שכלל לא הייתה.

משיבים מלחמה

"חבורת זבל". הציוץ הכועס של יחצ"ן אל על, רני רהב

יום יומיים עברו ובמשרד הפרסום החרדי גילו כי המשבר מסרב להיעלם וכמעט ואיבדו את עשתונותיהם. עד כדי כך הלחיצה הפרשיה את יחצנ"י אל על, שרני רהב כינה את העיתונאים בחשבון הטוויטר שלו "חבורת זבל". לא פחות.

משהפנימו היחצני"ם כי למשבר אחראי, במידה רבה, המהפך הדיגיטלי במגזר, שלפו האחרונים את נשק יום הדין שלהם והשיבו מלחמה – הפעם בדיגיטל.

זה התחיל בטורי דעה מפרגנים של ידוענים, ומשסיימו את סיבוב האמנים, סוכני הנסיעות ואנשי החסד, הם עברו לעיתונאים.

לפתע נראה היה כי פצחן (האקר. פ"ר) פרץ למכשירי העיתונאים ושורה של ציוצים ופוסטים נוטפי חנפנות לאל על פורסמו בזה אחר זה בחשבונותיהם של עיתונאים ועורכים בכירים במגזר.

הטקסטים הדומים לא בלבלו לרגע את חדי העין ובחשבון הטוויטר "דוסים" מיהרו לצייץ צילומי מסך משורה של ציוצים דומים. "אין ספק שיחצ"ני אל על עובדים שעות נוספות", נכתב בציוץ. "אבל לא יקרה כלום אם נוסחאות הפוסטים יהיו קצת יותר מגוונים. אנחנו יודעים שאתם חושבים שכולנו מטומטמים, אבל בכל זאת… (ואין בזה שום סתירה לפרגון שלנו לכל 'אוהדי אל על' החדשים, אם הם קיבלו לפחות תמורה הולמת למכירת חבריהם)".

המעילה באמון הציבור

כשבחרתי לכתוב בכותרת הביניים "מעילת באמון" כתבתי זאת לאחר שסיננתי שורה של תיאורים כואבים בהרבה. עדיין, לא מצאתי לנכון להיכנס לעימות חזיתי בעמיתי העיתונאים, שכן בסוף מתנקז הכל לכוורת תקשורתית אחת ויחידה.

אך מאידך, אי אפשר להתעלם מהמחלה הראויה לכל גינוי, שלא מעט עיתונאים חרדים נדבקו ממנה. בעוד חלקם לא מתביישים לשמש במקביל לתפקידם העיתונאי "דובר מטעם", החלק האחר מוכר את נשמתו העיתונאית תמורת הטבות ובצע כסף, ללא כל ציון או גילוי נאות.

לפי כללי האתיקה, העיתונאים הם משרתי הציבור, ובתור שכאלה עליהם לגלות אחריות רבה בכל צעד ושעל, כדי שלא למעול באמון שהציבור נותן בהם.

חובתם לשמור על דיוק ומהימנות במסירת המידע ועיתונאי המוסר מידע מתוך ידיעה ברורה שהמידע איננו נכון – מועל באמון. עיתונאי המעביר מידע מסולף במטרה לשרת צרכים פרטיים של אדם או של מוסד – מנצל לרעה את מקצועו ואת כוחו.

כללי האתיקה מדגישים את הגינות העיתונאי. פיתויים, סחיטות ואיומים הם דרכים בלתי כשרות, ואסור לעיתונאי להשתמש בהן להשגת מידע. באותה מידה אסור לעיתונאי לקבל מתנות מאנשים או ממוסדות שאתם הוא קשור בעבודתו, וזאת מחשש שהדבר עלול להטות את דעתו.

יושרו של עיתונאי עומד למבחן כל העת – הן בתוקף תפקידו כעיתונאי, הן בתוקף היותו אדם. התנהגות לא אתית, גם "מחוץ לשעות העבודה", עלולה לחסל את עתידו המקצועי.

האתיקה העיתונאית דורשת מן העיתונאי להיות אובייקטיבי. זוהי משימה קשה, משום שגם לעיתונאי יש דעות פוליטיות והעדפות אישיות. בכל מקרה חייב העיתונאי להימנע מניגוד אינטרסים בין עבודתו המקצועית לחייו הפרטיים. למשל: למבקרת אמנות אסור לפתוח גלריה לתמונות. לכתב כלכלי המסקר את הבורסה אסור לרכוש מניות הנסחרות בה, ולא בריא שעל החידושים בשוק המחשבים האישיים ידווח עיתונאי שאשתו או בנו מנהלים עסק למחשבים. כל האיסורים האלה נועדו למנוע מצב שבו עיתונאי יתפתה וינצל את הכוח שבידיו לקידום ענייניו האישיים, בכוונה ושלא בכוונה. אפשר לומר, כי בעניין הזה העיתונאי הוא סנדלר שחייב ללכת יחף.

אגב, בעבר אף פוטר כתב באחד העיתונים לאחר שהיה מעורב במעשה לא כשר. אמנם לאותו מעשה לא היה כל קשר לעבודתו של העיתונאי, אך למרות זאת פוטר מעבודתו בעיתון. הנימוק לפיטוריו היה העובדה, שעקב אותו מעשה נפגעה אמינותו של הכתב, והעיתון שוב לא היה יכול לסמוך עליו בעבודתו העיתונאית.

אז נכון שהעולם לא מושלם, וכמו כל תחום אחר הכפוף לתקנון אתיקה, גם בתחום העיתונות ישנם לא מעט סוררים. אך כשמשווים את העיתונאים המקצועיים לאלה הסוררים, באחוזים, בעוד בקרב העיתונאים שאינם חרדים אחוז הסוררים מזערי ושולי, בתקשורת החרדית הוא זועק לשמים.

ולמקרה שאתם, הקוראים, חושבים שבטור הזה תסתיים הסאגה – טעיתם, ובגדול. התופעה תמשיך כפי שקיימת, ובזה אשמים, במידה רבה, הקוראים וצרכני החדשות.

אם תתנו לעיתונאים, בכירים ככל שיהיו, להבין שאמינותם אפסית בעיניכם בגלל ציוץ, פוסט או כתבה אינטרסנטית, אין ספק שתצליחו לשנות את המגמה לטובה. עד אז, תיאלצו בעל כורכחם להיות מוזנים ב"פייק ניוז" עד אין סוף.

אז נכון שבעולם העיתונות אין המון כסף, ואם העיתונאי לא טאלנט שאחוזי הרייטינג והחשיפה של כלי התקשורת תלויים בו הוא ייאלץ להשתכר תמורת שכר מינימלי, אך כשנכנס לעבוד בתחום ידע אותו עיתונאי שזהו השכר שיקבל בתחום. רמת השכר הנמוכה לא מכשירה כל 'שוחד' עיתונאי כזה או אחר. עיתונאי הוא משרת ציבור וכך אמור להתנהג. ואם עיתונאי פלוני אכן מחפש להרוויח שכר כפול, הוא מוזמן אחר כבוד לעשות הסבה לתחום הפרסום והיח"צ שם יוכל להרוויח פי כמה. עד אז, טיפה כבוד לקורא הנאמן לא יזיק.

במבט לאחור, גם לתקשורת הכללית הייתה את התקופה שבמהלכה הרשו לעצמם עיתונאים לכתוב בעד ונגד בתקשורת המקוונת, מכל הבא ליד, מבלי להתחשב בקוראיהם הנאמנים. אך עם התממסדות התקשורת המקוונת הפכו גם הם לאחראים ונאמנים. רובם לפחות.

כעת רק נותר לקוות כי התממסדות התקשורת המקוונת במגזר החרדי תתרחש אף היא בהקדם ולא תארך שנים. עד אז, תאלצו אתם, הקוראים החרדים, להיות כלבי השמירה של הדמוקרטיה. שכן מה נעשה? העיתונאים האמונים על כך לא ממש מדווחים על שוחד שהוצע להם.

נ.ב. חשוב לציין כי בתקשורת החרדית ישנם עיתונאים מקצועיים ונאמנים רבים וחס וחלילה מלהכליל את כולם. הטור נכתב בלשון רבים וכוללני בכדי לא לפגוע בשמות ספציפיים.

Inner

תגובה אחת ל: "אל על גילתה את הדיגיטל החרדי – והשיבה מלחמה"

  1. וכמה שוחד קיבל הרב סורוצקין על הזגזוג?

כתיבת תגובה