ארנונה לא אחידה פוגעת בבעלי עסקים

הבחירות המוניציפליות בפתח והמתמודדים השונים מדברים על בעיות רבות, אך על הבעיה שמטרידה עסקים רבים בכל הארץ הס מלהזכיר: בישראל ישנן 255 רשויות מקומיות, מהן 76 עיריות ו- 179 מועצות אזוריות או מקומיות. לכל אחת מהרשויות ישנו צו ארנונה משלה. עו”ד נועה טלבי, בעלת משרד עו”ד טלבי ושות’ מציגה את הבעייתית שהשונות בין הצווים מעמיסה על בעלי העסקים

אופיין השונה של הרשויות משפיע על אופן ניסוח צו הארנונה. ישנם צווים מפורטים, ישנם מצומצמים. ישנם פשוטים, ישנם מורכבים. כל זאת כיד הדמיון היוצר של חברי מועצת הרשות. כמובן שחקיקת הצו כפופה לאישורי שרי הפנים והאוצר וגם לכללים הקבועים בחוק ההסדרים. אך איך בכך די כדי למנוע צווים המנוסחים באופן בלתי קריא, לא מובנים ואפילו מצחיקים, אם זה לא היה עצוב.

  1. לא ניתן לדעת מראש כמה תשלם בשנה הבאה

כל עיר או מועצה מחוקקת לעצמה את צו הארנונה שלה באמצעות מועצת העיר, כאשר ניתן להעלות או להפחית תעריפים בו אחרי קבלת אישור משרי הפנים והאוצר.

ono box

ההבדלים העצומים בין צווי הארנונה ברשויות השונות משפיעים בעיקר על המגזר העסקי. עקב ריבוי שיטות חיוב, עמימות בניסוחים, ושוני גדול בין סיווגי הארנונה בערים השונות, נוצרת אי וודאות לגבי הוצאה משמעותית וקבועה בעסק, שיכולה להכפיל עצמה במחי יד במעבר של עסק לבניין חדש הממוקם לא רחוק ממשכנו הישן, אולם שייך מוניציפלית לעיר אחרת.

נניח שיוסי, תושב תמים, העביר את המיקום של המפעל שלו מכפר סבא לרעננה. לא יותר מ- 5 דקות נסיעה. על אף שמדובר על אותו העסק בדיוק, עם אותה הפעילות ואותו שימוש בנכס, המפעל של יוסי יכול להיות מחוייב בארנונה באופן שונה לחלוטין, בצורה שתשפיע מהותית על סעיף ההוצאות הקבועות של העסק, ולעיתים אף בהפתעה ומבלי שצפה זאת.

  1. בין רשויות שונות יתכנו סתירות על אותו סעיף

לא קיימות הנחיות או כללים אחידים או כל דרישות שהם מהרשויות לעניין צורת ניסוח צוו הארנונה. חמור מכך, אין רציונל אחיד בין הצווים וכל רשות עושה כרצונה ועל פי הגיונה הפנימי, כאשר כתוצאה מכך ישנן סתירות ושיטות חיוב שונות לחלוטין בין הערים השונות.

למשל, תעשיית ההייטק, עליה גאוותה של מדינת ישראל, אושרה עקרונית כסוג עסק הזכאי להנחה משמעותית בארנונה. על מנת לסבר את האוזן מדובר בהנחה המגיעה בתל אביב לכ- 57% מתעריף מלא ורגיל של סיווג “משרדים” ברוב העיר. אולם היישום של ההנחה בצווי הארנונה של הרשויות השונות שונה לחלוטין מעיר לעיר.

בעוד בתל אביב מדובר בהגדרה צרה של “בתי-תוכנה, שעיסוקם העיקרי הוא ייצור תוכנה”, הגדרה שמיושמת בצמצום ומביאה למאות דחיות בשנה של עסקים המבקשים לקבלה, בחולון השכנה מוגדרת ההנחה ל”תעשייה עתירת ידע (הייטק)”, כאשר ברור שבהגדרה גמישה זו ניתן להכיר בעוד סוגי חברות הייטק שלא עוסקות בייצור תוכנה דווקא אלא עוסקות בענפי הייטק נוספים.

הרשויות אמנם מציעות תעריפי ארנונה מופחתים, למשל בסיווג בתי תוכנה, אך הדרך להשיגם אינה פשוטה כלל, מכיוון שההבנה לאיזה סיווג העסק שלי שייך אינה פשוטה וברורה, והגשת הבקשה לסיווג ארנונה מופחת מוגבלת בזמן, ונבדקת לא פעם בצורה דרקונית שמחייבת להגיע לערכאות המשך, בהן בעל העסק אינו יכול לייצג את עצמו אלא נדרש לייצוג על ידי עורך דין ארנונה על מנת לקבל את זכויותיו.

האם תיהיה ארנונה אחידה? shutterstock
  1. ניסוחים עמומים ומבלבלים

מעבר להגדרות השונות, קיימת בעיה נוספת והיא ניסוחים עמומים שמחייבים בעלי עסקים וחברות לפנות לאנשי מקצוע המומחים בתחום הארנונה, כגון עורכי דין, על מנת להבין את החיוב הצפוי בארנונה או לבקש הנחה המגיעה להם לשיטתם.

לדוגמה הגדרת שטח בנוי בצו הארנונה של באר יעקב: “שטח בנוי שאינו משמש למגורים פירושו כל השטח ברוטו בכל הקומות כולל מבני עזר סככות ויציעים, שעפ”י מדידות חוץ כולל הקרקע שעיקר שימושו עם הבניין כחצר, כגינה או לכל שימוש אחר, אך לא יותר מ- 50 מ”ר. השטח הבנוי למעשה יחוייב עפ”י התעריף לבניין, ויתרת שטח הקרקע תחויב לפי תעריף לקרקע עפ”י סעיף 8.1 (למעט סעיפים המחוייבים בתעריף מיוחד).”

מעבר לכך שמדובר בהגדרה בלתי מובנת לעין שאינה מומחית בפרשנויות צווי ארנונה, אם מחר יעבור העסק לעיר השכנה ראשון לציון, על אף שיהיה מדובר באותו עסק בדיוק, ייתכן ותעריף הארנונה שלו ישתנה כתוצאה מהגדרת שטח בנוי שונה בעיר השכנה.

עוד דוגמא? בבקשה: הפעם מצו הארנונה של עיריית תל אביב

הקורא הממוצע יידרש לקרוא משפט זה לפחות 3 פעמים על מנת להבין את החוקיות המסובכת שהצו מציג, וגם אז לא בטוח שיבין.

כל אחד מצווי הארנונה בנוי מנוסחאות ולוגיקה שונים לחלוטין, בלשון שלעיתים היא בלתי מובנת לקורא הסביר (ולמרבה הצער גם לקורא החכם) ומותירה אותו בערפל דווקא בשאלה בסיסית הנוגעת לכל תושב- כמה ארנונה אני צריך לשלם החודש?  

  1. הגודל כן קובע

אבסורד נוסף שנובע מהשוני בין 255 צווי הארנונה, היא העובדה שבכל עיר ישנה חוקיות שונה לחיוב בארנונה לעסקים גדולים לעומת קטנים. אם אתה עסק גדול, אתה תחוייב פחות בארנונה בערים פתח תקווה, מודיעין, בני ברק וכפר סבא. אבל בערים רמלה, באר יעקב ורחובות תחוייב בתעריף גבוה יותר על המטרים הנוספים, קרי, ככל שתחזיק בשטח גדול יותר חיוב הארנונה יעלה לכל מטר רבוע.

רובן המוחלט של הערים מחייבות בתעריף נמוך יותר למ”ר עסקים גדולים המחזיקים בשטחים נרחבים. בעלי עסקים קטנים (שבדרך כלל מחזיקים בשטחים של כמה מאות מטרים בודדים) מופלים לרעה וכורעים תחת נטל הארנונה כאשר עסקים גדולים זוכים להטבה שניתן לטעון נגדה שהיא בלתי מוצדקת, או לכל הפחות שאין נימוק משכנע להקלות במס דווקא לבעלי עסקים גדולים שלרוב מבוססים ועשירים יותר.  

הגיע הזמן להתקנת פורמט אחיד בארנונה

ההבדלים בין צווי הארנונה  מערימים קשיים מיותרים על עסקים בכלל ועל עסקים קטנים בפרט, ועל כן עולה הצורך בהתקנת כללים אחידים, פורמט אחיד, והגדרות לסיווגים אחידים בין רשויות.

 

 

הכותבת היא עו”ד נועה טלבי

עו”ד ארנונה בעלת התמחות בייצוג עסקים מול רשויות מקומיות

בעלת משרד עו”ד נועה טלבי ושות’.

side
inner

כתיבת תגובה