גם בעוד שבעים שנה הם יהיו כאן

בעוד שבעים שנה, הקנאים יהיו כאן כדי לירוק על מי שלא הולך בדרכם, חובשי הכיפות הסרוגות יהיו כאן כדי לקבל את היריקות, ובתווך, נהיה אנחנו, החרדים ה'רגילים', שסופגים את הרעל משני הכיוונים. מבט לימי הזיכרון והעצמאות בעין חרדית

גם בעוד 70 שנה הם יהיו כאן. צילום יונתן זנדל פלאש 90.

ביום הזיכרון לשואה ולגבורה כתבה אישה אחת, דתית לכאורה, טקסט שהפך לווירטואלי, והתגובה עליו לא ממש הגיעה מהמקומות הנכונים. עכשיו, ערב יום הזיכרון והעצמאות, התפניתי לקרוא אותו שוב. הנה הוא לפניכם:

"השנה בכיתי בצפירה, לא בכיתי בגלל זיכרון ששת המיליונים, לא בגלל הניצולים שנשארו מאחור, השנה בכיתי כי הייתי בבית שמש, בשכונה חרדית מאוד, בה אני עובדת בימי חמישי, מטפלת בנשים חרדיות, ועמדתי ברחוב בצפירה. לא בכיתי כי כולם סביבי המשיכו לנסוע, להלך כרגיל.

בכיתי כי חלף לידי נער, כבן 14, עצר והביט בי, בעודי עומדת, עיקם את פניו אמר: "איכס!" וירק לעברי. רק כי אני נראית שונה. כי אני אחרת ממנו. 70 שנה חלפו ואדם יורק עלי ברחוב כי אני שונה ממנו". סוף ציטוט.

אז אכן, הדמעות זולגות, אבל לא רק על השואה, אלא גם ואולי בעיקר על הקנאות המזויפת, והקוטביות הנוצרת ממנה גם מצד השני, שגורמת לאחד לתת לשני סנוקרת בעין (גם אם מטפורית בלבד, ולצערנו לא תמיד זה נותר בתחום המטפורה). שנאה והתנכרות בין שני צדדים שהיא רק כי הוא לא מתנהג כמו שחונכתי אני.

אבל צריך לזכור מהיכן נובעת הקנאות המקורית. כן, זו שנולדה בעקבות הציונות – וקודם לכן תנועת ההשכלה – שלקחה נתחים מהקהילות היהודיות השורשיות והעבירה אותן תהליך חילון איטי.

גם חובשי הכיפות הסרוגות יודעים היטב שהתהליך שעברו שינה אותם מהמראה המקורי של הרב קוק שחבש ספודיק או אפילו של רבנים מאוחרים יותר שהתהלכו בחליפה ובמגבעת – מוצר שאפילו בחתונות דתיות כבר כמעט בלתי נראה.

הקנאות נולדה, במקורה, כדי להגן על הנוער והדור הצעיר מפני תהליך הידרדרות שהיה יכול להיגמר בשמירה על הדת, ויכול היה להיגמר בחילון מוחלט. במסגרת הזו, כמו בכל מקום, היו ויהיו קיצונים שימשכו את המפה עד שתיקרע. או עד שיקרעו כמה לבבות בדרך.  

סביר מאוד, שגם בעוד שבעים שנה יהיו נערים שילמדו ב'חיידר' או בתלמוד-תורה, שאת רעיון העמידה בצפירה הגו גויים, ושיש בעמידה בצפירה משום איסור (לאו דאורייתא, ליתר דיוק) של 'הליכה בחוקות הגויים'.

אופן התגובה של אותו נער, שלא שומר את דעותיו לעצמו ויתירה מכך, בוחר להגיב כפי שמחנכים אותו בבית שמש ובמאה שערים להביע את עמדתו בכל פעם שמישהו נוהג באופן שונה ממנו – אינו קשור למדינה, לשואה, לזיכרון החללים או לאדם שעליו הוא בחר לפרוק את עמדותיו בצורה כה נבזית.

הוא שיקוף של לקיחת הקנאות המקורית לקיצוניות, שאינה מבדילה בין הלבנת פנים, לבין רצון לחנך את העולם כולו; בין פגיעה ברגשות של יחיד ושל ציבור, במחיר של השחרת פניו של הציבור החרדי כולו, תוך חילול השם – שדוחה מצוות רבות, של 'לא תעשה' ו'עשה' מהתורה.

ואחרי הכל, האם בעוד שבעים שנה, הם יהיו כאן, שלשת המגזרים: הסרוגים, הקנאים והחרדים שבתווך? לכאורה כן. אבל מי שככל הנראה כבר לא יהיה כאן, הוא הצד החילוני של המפה, שעלול לגלות כי הוא פשוט נעלם. התאדה, ירד לחו"ל. שאלת הגמרא האלמותית: "היכי דמי חילול השם", תקבל פנים אחרות וצורה אחרת.

התקווה והתפילה היא כי לפחות החרדים השפויים שבתווך, לא יישארו השעיר לעזאזל של כלל המגזרים.

9 תגובות ל: "גם בעוד שבעים שנה הם יהיו כאן"

  1. ודוד המלך ע"ה אומר בתהלים פרק קלט
    הֲלֽוֹא־מְשַׂנְאֶ֖יךָ ה' אֶשְׂנָ֑א וּ֝בִתְקוֹמְמֶ֗יךָ אֶתְקוֹטָֽט:
    (כב) תַּכְלִ֣ית שִׂנְאָ֣ה שְׂנֵאתִ֑ים לְ֝אוֹיְבִ֗ים הָ֣יוּ לִֽי:

    דמה לעצמך האיך היית מגיב למי שבז לאביך?, על אחת כמה וכמה לאבינו שבשמים, יוצר ובורא כל יציר אנוש ודורש לקיים תורתו ללא פשרות וויתורים

  2. הקנאות – יה חביבי – נולדה אצל פנחס !
    ולא כפי שמוצג במאמר.
    עיין ערך "קנאים פוגעים בו" !

  3. עוד שבעים שנה
    לא ישאר ציבור דל"י
    על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
    נכון ל2016
    40% מאלו שגדלו בבית דתי לאומי אינם שומרים שבת
    ועוד אחוז ניכר נחשב מסורתי פלוס
    לעומת זאת אחוז ניכר אינני זוכר כמה בעיקר מיו"ש מתחרד
    הציבור הדל" שילם את מחיר הפתיחות והנסיון הנואל להשתלב באקדמיה ובצבא על מחיר הדת נכשל
    כשלון מהדהד
    כך או כך יש 2 תהליכים מקבילים חילון ! או התחרדות ! הצורה הנוכחית של דת"ל שומרי מצוות תעלם

  4. קצת לאיזון
    גם הציבור החרדי עובר בזעיר אנפין תהליך דומה לאחר עשרות שנים של צמיחה
    ומסגרות שמורות , משהו משתנה מול עיננו וקשה לראות לאן זה יתפתח האינטרנט האקדמיה ומסלולי השירות לאומי והצבאי
    גרמו כבר לציבור גדול מכדי להתעלם של אלפי משפחות שלמעשה אפשר להגדיר כחילונים שומרי מצוות ומסורת בלבוש חרדי מלא
    רואים אות מגיעים לבית כנסת עם עיניים קרות ומזוגגות משהו ,כהים לכל דבר שבקדושה מנותקים רגשית, התפילה כבר למחצה לשליש ולפעמים גם זה לא
    מבלים בכל מקום וכו' אפשר להאריך ,

  5. כתבתי פעמיים את אותה תגובה, ומישהו פשוט "הקפיץ" לי את הכל פעמיים כדי שהכל יעלם.
    עכשיו מאוחר. מחר אנסה שוב. ואם זה תוכנן בכוונה, אז ממני אין מחילה כלל.

  6. בעוד שבעים שנה הסרוגים לא יהיו כאן.
    יהיו כאן חרדק"ים שיהפכו לסרוגים…

    הקנאות היא אמיתית ובוערת
    כשאישה מסתובבת ברחוב בחוסר צניעות היא בהחלט מגעילה
    וזכאית לכל יריקה שהיא.

  7. לעמוד בעת צפירה זה בהחלט חילול השם שאין כדוגמתו, אבל לתת יריקה, זה גם חילול השם, וגם גועל נפש, יהודי מחונך, לא מתנהג כך

  8. האשה הדתית בכה וכתבה טקסט!
    לפני כמה שנים, ביום השבת, חזרתי ברגל מבית החולים שערי צדק, כמובן עם שטריימל ובגדי שבת, ושני חילונים גדולים (לא קטנים בן 14), צחקו ממני וצעקו עלי "שאבעס", וירקו ממש עלי, ובהרחוב עברו כמה נשים דתיות והסתכלו עלי עם חיוך על פניהן, עד כאן הסיפור.
    לא בכיתי, ולא כתבתי טקסט, אדרבה הייתי בשמחה ובגאווה, כיון שידעתי שהאמת נמצא בידי.

  9. ‏‏כי אני לא דתי

    כשאני מחוץ לבני ברק אני מכבד ועומד בצפירה
    אבל בעירי לא יום אחד שאל אותי נהג למה אתה לא עומד? יש חוק?
    עניתי כי אני לא דתי!
    מה סתומרת?
    שאלתי אותו אתה מאמין שהתורה מאלוקים ?כן!
    בתורה יש חוק שצריך לשמור שבת אתה שומר? אהההה לא אני מאמין בלב בלה בלה בלה וכו'בקיצור אנ לא דתי!
    או קי אני לא דתי בחוקי ההבל שהעתקתם מהגויים!

כתיבת תגובה