בית המשפט קבע כי דירה שנרשמה על שם בת בשנות ה-90 שייכת בפועל להוריה | למרות הרישום הרשמי בטאבו, הוכח כי מדובר ב"נאמנות קונסטרוקטיבית" | בזכות הקלטות סתר וסתירות בעדות הבת, הוחזר הנכס לאם הקשישה
אהרון סוויסה 01.02.2026
שכונת כרם התימנים פסק דין דרמטי שניתן לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, מטלטל את כל מי שסבור שאפשר לסמוך בעיניים עצומות על ילדי המשפחה בענייני נדל"ן. הדירה מושא המריבה, הממוקמת בלב שכונת 'כרם התימנים' בתל אביב, נרכשה בשנת 1996 בסכום של כ־92 אלף דולר על ידי בני זוג, עולים חדשים מטג'יקיסטן. ההורים רכשו את הדירה מכספם, אך רשמו אותה על שם בתם הבגירה, בהסכמתה, במטרה להמשיך וליהנות מהטבות לעולים חדשים, כמי שאין בבעלותם דירה.
הסכסוך התפרץ לאחר שלושים שנה, כאשר האם הגיעה לגיל 86 ומצבה הבריאותי הידרדר. בני המשפחה טענו כי הבת מנעה מאמה לשוב לביתה וסירבה למסור את המפתחות. במסגרת המאבק המשפטי שהוביל עו"ד אברהם קורחוב, הוצגו הקלטות סתר שביצע אחד הנכדים. בשיחות אלו הטיחה האם בבתה כי הדירה הייתה שלה "מהיום הראשון", והבהירה לה כי רישום הדירה על שמה נעשה מתוך אמון ומתוך צורך טכני בלבד, ולא כביטוי להעברת בעלות אמיתית. בשיחה אחרת נשמעה הבת מודה כי היא רק "נתנה את השם", וכי בפועל הדירה נרכשה על ידי ההורים.
השופטת ענת הלר-כריש דחתה את טענות הבת כי מדובר בהאזנת סתר פסולה ומתחה ביקורת על גרסתה, שכן הבת לא ידעה למסור פרטים בסיסיים על עסקת הרכישה, בעוד שעל נכסיה האחרים ידעה לפרט במדויק. השופטת קבעה כי התקיימה "נאמנות קונסטרוקטיבית" – כלומר, למרות שאין מסמך נאמנות כלשהו שקובע שהרישום ע"ש הבת הוא רק בנאמנות עבור ההורים, הרי שבמקרה דנן הוכח כי הדירה נרכשה על ידי ההורים, וכי רישומה על שם הבת נעשה בנאמנות בלבד.
בסיום ההליך, נפסק כי זכויות הבעלות בדירה שייכות למחציתן לאם ולמחציתן ליורשי האב המנוח (בהם גם הבת). הבת חויבה בתשלום הוצאות משפט בסך 40 אלף שקל. פסק הדין מהווה תמרור אזהרה: רישום נכסים על שם ילדים למטרות שמירת הטבות או התחמקות ממס עלול להותיר הורים קשישים בלי קורת גג כאשר האמון המשפחתי נסדק.



