המלך בשדה: אלול בליובאוויטש

לאט ובשקט מצליחים חסידי חב"ד לרכוש ולשקם את ערש יסוד חצרם בעיירה ליובאוויטש שברוסיה • כאשר 'המלך בשדה' כפי שנהוג לומר שם, יצא מנדי ריזל לשפוך צקון לחשו ולראות את פלא השיקום והשחזור הגדול • בחזרתו הביא לנו ריזל בדרכים כתבה מצולמת לביזנעסופ"ש

מנדי ריזל 26.09.2019

העיירה הציורית עם בית הכנסת האורחים החדש

בשקט בשקט, עוברת העיירה ליובאוויטש שברוסיה מהפכה של ממש ובנייניה ההיסטוריים – המוזכרים ברטט בדברי ימי חב"ד – משוחזרים מחדש בעבודת נמלים: 'הזאל הגדול', 'בית הכנסת של העקידה', האוהל שעל ציון הרבניות ואפילו בית ההארחה. כל אלה מוקמים תוך כדי היצמדות לתיעודים ההיסטוריים ועם הנחיות והוראות מצד חברי בי"ד רבני חב"ד שליט"א על כל צעד ושעל.

הלבבות גאו החודש על גדותיו ברגע שעינינו – שלי ושל עמיתי העיתונאי ר' אריה ארליך – הבחינו בשילוט הדרכים הפשוט, שחור על גבי לבן, עם שמה של העיירה: 'ליובאוויטש'. ומשום שהגענו לליובאוויטש בט"ו אלול, יום התייסדות 'תומכי תמימים' בעיירה – למרות שאוחזים בעט אנו – לא ניתן להעביר במילים את התרגשותנו.

***

העיירה טובלת בירוק ובתי עץ ישנים פזורים בין מרחביה. עוד לפני חציית הגשר על נהר ברעזניא וחציית ה"גבול" אל ליובאוויטש פנימה, ניתן להבחין ב-2 בתי עץ חדשים, אחד מהם גדול ממדים, הניצבים על גדות הנהר – אל מול 'חצר רבותינו נשיאנו' (כך בעגה החב"דית המקובלת). מחוץ למבנים, המולה: אוטובוסים וכלי רכב פרטיים פורקים עוד ועוד חסידים שמגיעים בקבוצות מערים ברחבי רוסיה, כמו גם חסידים מעבר לים.

אם חשבנו להתלונן על הנסיעה הלא קלה שלנו – יותר מ-5 שעות בכבישים ממוסקבה הבירה – נאלמנו דום למשמע הנסיעה הארוכה בת 12 השעות שעברו על המתפללים אשר הגיעו הנה מפטרבורג, לדוגמא. מרביתם אינם בעלי חזות חסידית חיצונית. הם נמנים על הקהילות היהודיות שעליהן מנצחים שלוחי הרבי נשיא דורנו (גם כפי המקובל לומר כאן) וההתרגשות שלהם אדירה, כאילו מדובר בחסידים מבטן ומלידה. "נסענו כל הלילה והגענו רק בשעת בוקר מאוחרת, אבל מה לא עושים כדי להיות בט"ו אלול בליובאוויטש" אמר דוד, תושב ניז'ני נובגורוד, שנסע גם הוא עם כמה מחבריו במשך יותר מ-10 שעות כדי להגיע לעיירה. אח, אלול בליובאוויטש.

על המהפכה הגדולה וההתפתחות של ליובאוויטש המאפשרת למתפללים, שמספרם הולך וגדל משנה לשנה, להגיע וליהנות ממרק חם וצלחת 'קאשע' (תבשיל כוסמת), לצד התוועדויות ומניינים, מקומות לינה ודרכי גישה נאותים, אחראי הרב גבריאל גורדון, שמונה בידי אגודת חסידי חב"ד בראשות "הצדיק מלנינגרד" הרב יצחק קוגן וחברי בית דין רבני חב"ד הרבנים הגאונים הרב יצחק יהודא ירוסלבסקי, הרב אליהו יוחנן גוראריה והרב משה הבלין ובעידודו של הרה"ר והשליח הראשי לרוסיה הרב בערל לאזאר. הרב גורדון משמש למעשה האחראי על המקומות הקדושים ו…שליח חב"ד בליובאוויטש.

מידי שבוע הוא מיטלטל בדרכים, מגיע לליובאוויטש – שבה לא מתגורר מאז מלחמת העולם השנייה, אף לא יהודי אחד – ועוקב מקרוב אחר העבודות. זאת, במימונו של הנגיד הרב יוסף יצחק פופאק, בהשתדלותו של ר' מענדל'ה לוין מקראון הייטס ובסיועם של הארגונים 'גדר אבות' של הרב משה רובין ו'אוהלי צדיקים' של הרב ישראל מאיר גבאי.

בפעם הקודמת שהייתי בליובאוויטש, לפני 13 שנים, היו רחובותיה בוציים ולא סלולים. היום, המודרניזציה הגיעה לעיירה בדמות כבישי אספלט שנסללו בין רחובותיה ומקלים על הביקור בה.

זאת, בסיוע מושל מחוז סמולנסק – שאליה שייכת ליובאוויטש – מר אוסטרובסקי, שהוא בעל שורשים יהודיים ורואה צורך לסייע בשימור המורשת היהודית-חסידית.

***
כותב שורות אלו פרסם בעיתון כפר חב"ד לראשונה, בעזרת המפה הידועה של ליובאוויטש – מהתקופה שעדיין שימשה כמרכז חסידות חב"ד, את האתרים שהוקמו ואלו נמצאים בשלבי הקמה ברחבי העיירה.

להוציא יקר מזולל

ב'חצר רבותינו נשיאנו' נמצא כיום מבנה אחד, מרכזי, שהוקם בשנת תשס"א. המגרש שעליו הוקם המוזיאון, שמשמש גם בית כנסת וכמקום להתוועדויות, נרכש בהסכמתו ובעידודו של הרבי בידי הנדיב מר אליה סגל, בין השנים תשנ"ו-תש"ס.

בחצר הגדולה עמדו בעבר בתיהם של הרביים, לצד 'הזאל הגדול' (האולם המרכזי) של בניין ישיבת 'תומכי תמימים'. הזאל נבנה שנת תרל"ב בידי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע, על השטח שבו עמד בית הכנסת, שנשרף כמה פעמים וקודם לכן ביתו של כ"ק אדמו"ר הצמח צדק נ"ע. לימים – בשנת תרס"א – הפך המקום ל'זאל הגדול' של ישיבת 'תומכי תמימים' שממנו יצאה אורה.

לאחר שכ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע עזב את ליובאוויטש, בגלל מלחמת העולם הראשונה, בשנת תרע"ו, ולאחר שהישיבה עצמה עזבה את העיירה בתרע"ח, פלשו הרשויות לחצר והשתלטו על המבנים: הזאל הגדול הפך לתיאטרון העירוני וחדרו של הרבי הפך לאולם בית המשפט המקומי. שנה לאחר הסתלקות כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע "שלח ה' אש ממרום ונשרף הכול" (אגרות קודש כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע). על פי 'ליקוטי סיפורים', אמרה אשתו הרבנית שטערנא שרה ע"ה שהיא מרוצה מכך.

בשנת תרפ"ב בתום 6 שנים שבהן לא היה בעיירה, הגיע כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע מרוסטוב לליובאוויטש וכתב כי, "נבהלתי על המחזה השמם רחמנא ליצלן".

מהזאל הגדול לא נותר אפוא זכר. רק בשנים האחרונות הצליח הרב גורדון לרכוש בכסף מלא את מבנה בית הדואר ובתים פרטיים של נכרים, שהשתלטו על האדמה באזור שבו עמד.

בימים אלו, כפי שניתן לראות לראשונה, עמלים פועלים רבים על בניית הזאל הגדול והמחודש. אמנם אין בנמצא תמונה מהזאל, אך הוא נבנה על פי תיאוריו של כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע וכן תיאורים שהשתמרו מתלמידי התמימים מאותן שנים: 21.3 מטרים על 21.3 מטרים והוא התנשא לגובה של 13 מטרים. על פי העדויות, זה היה אחד המבנים היפים ביותר בליובאוויטש ובסביבתה.

נכון לעכשיו, הפועלים סיימו את שלב הנחת היסודות ובכוונת הרב גורדון לסיים את מלאכת הבנייה ההיסטורית עד ב' בניסן תש"פ. בהתוועדות שהתקיימה ב'חצר רבותינו נשיאנו', הודיע הרב גורדון, כי יפתח במגבית מיוחדת, במסגרתה ישתתפו כלל התמימים הלומדים היום או למדו בעבר בישיבות 'תומרי תמימים', בסך של 18 דולר כל אחד להקמת המבנה החדש – ושמם של התורמים יונצח במקום.

"הזאל החדש ייהפך לבית כנסת ובית מדרש פעיל וכל ישיבת תות"ל ('תומכי תמימים ליובאוויטש' בסלנג החב"די) ברחבי העולם תוכל להגיע למקום ולהשתמש בו להתוועדויות ולעריכת ימי עיון לתלמידי התמימים", לדבריו.

מפלסים דרך לחסידות

במשך שנים הייתה הדרך לבית העלמין בליובאוויטש – מקום מנוחתם של כ"ק אדמו"ר הצמח צדק נ"ע וכ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע – ידועה בבוציותה: בחורפים השלג נערם ובקיצים השבילים היו בוציים.

לפני כשנה השלים הרב גורדון סלילת שביל גישה וגשר מיוחד – מעל המעיין המקיף את בית החיים – מ'בית שניאורסון', שאותו קנו תלמידי התמימים במוסקבה בשנת תשמ"ט, כמתנה לרבי ועד לשער הכניסה לבית העלמין. המקום מסודר מעתה, גם למעבר לכיסאות גלגלים.

בית הקברות מגודר ובשנים האחרונות, בעבודה מאומצת מאוד ובהשקעה כספית אדירה, נחשפות עוד ועוד מצבות של אנשים, נשים וטף שהתגוררו בליובאוויטש ונטמנו בבית העלמין.

בין המצבות שנחשפו, התגלו כאלו של גדולי החסידים כמו ר' יששכר בער שכונה 'המגיד מליובאוויטש' ולימד את כ"ק אדמו"ר הזקן נ"ע בילדותו. למעשה, גילוי המצבה שפך אור על תאריך פטירתו של המגיד.

הציון

כאן יוקם בע"ה

חצר הרביים

חצר הרביים

הציון ובית הכנסת הסמוך לו

כן התגלתה מצבתו של רבי יקותיאל זלמן בן רבי בונים, נכד הרב הקדוש רבי לוי יצחק מברדיטשוב, שהתחתן עם מרת ביילא, נכדת האדמו"ר הזקן ב'חתונה הגדולה' בזלאבין.

בקרוב תיסלל בבית החיים גם דרך לכהנים, באישור הרבנים ובסיוע אנשי החברא קדישא בהר הזיתים בראשות הרב אלעזר גלבשטיין.

במקביל, הרב גורדון פעל מול השלטונות לניקוי הררי האשפה על בית העלמין העתיק של ליובאוויטש, ששימש את תושביה היהודים עוד לפני בואם של אדמו"רי חב"ד למקום. כיום מתנהל משא ומתן מול השלטונות על ההכרה במקום כבית עלמין יהודי עתיק, במטרה לרכוש את כל השטח ולגדרו.

מנשים באהל תבורך

לראשונה מאז אותר מקום מנוחתן של הרבניות בליובאוויטש – הרבנית סטערנא אשת אדמו"ר הזקן, הרבנית שיינא אשת אדמו"ר האמצעי והרבנית חיה מושקא אשת אדמו"ר הצמח צדק – בימים הקרובים תושלם בניית מבנה האהל על ציוניהן. על פי עדויות – כמו של הרב ישראל ג'ייקובסון בספרו 'זכרון לבני ישראל' במקום טמונות "שבע הרבניות הצדקניות הנמצאות באוהל שבשפולי אהלי האדמו"רים. הרבנית היחידה שטמונה בצמוד לאוהל האדמו"רים היא הרבנית רבקה, אשת הרבי המהר"ש".

בשטח שבו טמונות הרבניות הצדקניות אין מצבות. הרב גורדון מסביר ש"אחרי מלחמת העולם השנייה, כשהיה עוני גדול, המקומיים לקחו מצבות ליסודות הבתים שבנו, לאחר שבתים רבים נהרסו במלחמה. אנחנו כל הזמן מוצאים עוד ועוד מצבות יהודיות שמשמשות יסודות לבתים כאלה, בהשגחה פרטית בשבוע שעבר מצאנו 8 מצבות כאלה, בחצר בית לא הרחק מליובאוויטש. זו כנראה הסיבה שלא נותרו מצבות על ציוני הרבניות, אך הרב דוד נחשון – שקיבל ברכה מהרבי לגדר את מקום מנוחתן – איתר במקום ברזל, שככל הנראה תיחם את קבריהן.

לפני כמה חודשים, לאחר שהתקבל אישור הבי"ד והתחילו בבניית האוהל על מקום מנוחתן של הרבניות, איתרו את היסודות של אוהל הרבניות שהיה פה בעבר. אין יודעים מתי הוא נבנה, בידי מי ומתי נהרס. בכל מקרה, המטרה היא להפוך את המקום למכובד יותר לתפילה, אחרי בקשות רבות שהתקבלו מאלו שהגיעו להתפלל אצל הרבניות. ככל הנראה גם יוצבו מצבות בתוך המבנה.

הושיבו ישיבה על קברו

מי שפוקד בימים אלו את בית החיים בליובאוויטש, יכול להבחין היטב במבנה עץ גדול, שהוקם בסמוך לאוהל האדמו"רים.

בקיץ תרכ"ו, הוקם בית מדרש בסמוך לאוהל שהוקם על ציונו של כ"ק אדמו"ר הצמח צדק נ"ע, כמו בנייעזי'ן ובהאדיטש. במקום התקיימו תפילות מידי שבת וחג ושם גם התקיים 'מעמד העקידה' החב"די, כפי שסיפר הרבי בהתוועדות י"ב תמוז תש"כ: כאשר היה הרבי הריי"צ בן 15, לקחו אביו כ"ק הרש"ב נ"ע לבית הכנסת הזה, אחרי שטבל בנהר, פתח את ארון הקודש ואמר: "הנני מביא היום את בני לעקידה. בענין העקידה יש עוקד ונעקד. אברהם אבינו ע"ה עקד את יצחק בנו כדי שלא יהיה בו פסול ח"ו. ברצוני שהעקידה תהיה כפי הרצוי. הנני כורת ברית עמך. מהיום הנני מוסר לך את העבודה בעסקנות הכלל בעניינים גשמיים ובעניינים רוחניים," והיו דמעות זולגות מעיניו ופרץ בבכי.

בית הכנסת חרב עד היסוד בשריפה, ככל הנראה בתקופת מלחמת העולם השנייה. הרב גורדון מצא את רצפת העץ המפויחת מתחת לשכבת עפר ובימים הקרובים תושלם שחזור בנייתו של אותו בית כנסת היסטורי, על אותו מקום בדיוק שבו נבנה. "גילינו גם, בתוך ערימות העפר, שאריות של מנורות, מסמרים וצירים מבית הכנסת שבו הייתה פרשת העקידה", מספר הרב גורדון, "וברצפה החדשה הותרנו מקום שבו ניתן לראות חלקים מהרצפה של בית הכנסת שהיה במקום ונשרף, נניח שם רצפת זכוכית כדי שהבאים למקום יוכלו לראות במו עיניהם את הרצפה העתיקה. אנחנו עובדים במקום הזה כבר 4 שנים, ומתייעצים עם הרבנים על כל צעד ושעל. המטרה היא, בין היתר, שכהנים יוכלו להתפלל שם, בסמוך מאוד לאוהל הקדוש".

צריך גם קצת גשמיות

כאמור, מול 'חצר רבותינו נשיאנו', הושלמה לפני כמה חודשים בנייתו של בניין הכנסת אורחים ראשון בליובאוויטש ובעתיד ייבנו מבנים נוספים. כעת יכולים הפוקדים את ליובאוויטש, ללון במקום. בסמוך למבנה הכנסת האורחים הוכשר שביל גישה אל הנהר, למען הטובלים בו קודם כניסתם ל'ציונים'.

ליובאוויטש הייתה מלאה בעבר באכסניות, בהן התאכסנו תלמידי הישיבה והאורחים שבאו לאדמו"רי חב"ד, עד אשר "אין לך כמעט בית בליובאוויטש שאינו נהפך לאכסניא" (מתוך "חיים גראביצר" בתיאור תקופת חגי תשרי בזמן הצמח צדק).

אכן, הקמת בית ההארחה בליובאוויטש, כבר הגבירה את כמות הפוקדים את ליובאוויטש בתקופה האחרונה. המטרה היא לאפשר לכל קבוצה ומשפחה שחפצה להגיע לליובאוויטש, להתארח בעיירה ברמה גבוהה, עם אפשרות לנוח מההיטלטלות בדרכים הארוכות.

דומה שהמושג של "אלול בליובאוויטש" חוזר לימי תפארתו בזכותו של הרב גורדון.

(מקורות: מתוך הספר "ליובאוויטש, העיירה של חב"ד", יצא לאור בתשע"ז)

צילומים: מנדי ריזל