בית הדין קבע כי שלמה סיקסט קיפחה זכויות עובדים לאורך שנים, ובהן הפרשות לפנסיה, עמלות וימי בחירה | הפיצוי הראשוני נאמד בכ־4.68 מיליון שקל, והסכום הסופי ייקבע לאחר בדיקה פרטנית של זכויות העובדים.
אהרון סוויסה 31.08.2026
שלמה סיקסט Share | צילום: יח"צ בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל תובענה ייצוגית נגד חברת שלמה תחבורה (2007) בע"מ, המוכרת לציבור כשלמה סיקסט, וקבע כי החברה קיפחה לאורך שנים את זכויות עובדיה. לפי פסק הדין, בשלב זה נאמדים ההפרשים המגיעים לעובדים בכ־4.68 מיליון שקל, בתוספת הפרשי ריבית שקלית ממועד הגשת התובענה ועד התשלום בפועל. הסכום הסופי ייקבע לאחר בדיקה פרטנית של נתוני העובדים.
פסק הדין עוסק במספר הפרות שנקבעו ביחס לזכויות העובדים, ובהן הפרשות פנסיוניות בשיעורים חסרים, אי ביצוע הפרשות לפנסיה מתחילת ההעסקה, אי הכללת עמלות מכירה בשכר הקובע לפנסיה ואי הענקת יום בחירה שנתי בהתאם להסכם הענפי. בית הדין הורה על מינוי מומחה שיחשב את הסכומים המדויקים המגיעים לכל אחד מחברי הקבוצה, כאשר שכר המומחה ישולם על ידי החברה.
הסכום הכולל שנפסק בשלב זה מורכב מכ־1.52 מיליון שקל בגין הפרשי הפקדות לפנסיה בשנים 2011 עד 2013, כ־2.51 מיליון שקל בגין אי ביטוח עובדים מתחילת העסקתם וכ־646 אלף שקל בגין אי הענקת ימי בחירה. הסכומים אינם סופיים, בין היתר משום שקבוצת העובדים הרלוונטית לעילות הפנסיוניות הורחבה עד חודש יולי 2024.
ההליך החל בשנת 2018, כאשר שני עובדים לשעבר בחברה הגישו תובענות באמצעות עורכי הדין משה וקרט וליאת בן סימון נגר. אחת התובעות עבדה בחברה קרוב לעשר שנים וקיבלה שכר בסיס לצד עמלות מכירה, ואילו התובע השני הועסק כנהג במשך כחודשיים, לאחר שהגיע לעבודה כשברשותו קרן פנסיה פעילה. כבר בשנת 2023 אישר בית הדין את ניהול ההליך כתובענה ייצוגית.
במוקד ההליך עמדה השאלה האם ההסכם הקיבוצי הענפי חל על שלמה תחבורה ומחייב אותה. החברה טענה כי ההסדר הפנסיוני הענפי פקע או בוטל וכי היא פעלה בהתאם לצו ההרחבה הכללי לפנסיית חובה במשק. בית הדין דחה את הטענה וקבע כי ביטול הסכם קיבוצי מחייב הודעה בכתב לעובדים, וכי החברה לא הצביעה על הודעת ביטול כזו.
עוד קבע בית הדין כי עצם החלטת הממשלה לסגור את קרנות הפנסיה הוותיקות למצטרפים חדשים אינה מבטלת את חובות המעסיק כלפי העובדים מכוח ההסכם הקיבוצי. בהתאם לפסק הדין, ההסכם הענפי מחייב את שלמה תחבורה מכוח חברותה בלשכת המסחר תל אביב.
המשמעות היא שבכל חודש יש לבחון מהו ההסדר המיטיב ביותר עבור כל עובד, מתוך ההסכם הענפי, צו ההרחבה לפנסיית חובה או ההסכם האישי. בית הדין קבע כי החברה אינה רשאית לבחור מראש הסדר אחד שיחול לאורך כל תקופת העבודה, אלא עליה להעניק לעובד את הזכות המיטיבה ביותר בכל חודש בנפרד.
אחת הקביעות המרכזיות נגעה לעמלות המכירה. בית הדין קבע כי עמלות ששולמו לעובדי החברה במסגרת עבודתם מהוות חלק מהשכר הקובע לצורך הפקדות לפנסיה. מדובר בעמלות ששולמו, בין היתר, עבור השכרת רכבים, מכירת תוספות כגון כיסאות תינוק, מכשירי GPS, ביטוחים מקיפים, הוספת נהגים ומוצרים נלווים.
בפסק הדין צוין כי במקרה של אחת התובעות העמלות היוו רכיב משמעותי בשכר. באחד החודשים שנבדקו עמד שכר הבסיס שלה על 5,000 שקל, בעוד עמלות המכירה הסתכמו ב־5,133 שקל נוספים. כלומר, העמלות אף עלו באותו חודש על שכר הבסיס.
שלמה תחבורה טענה כי עמלות המכירה אינן חלק מהשכר לצורך הפרשות לפנסיה, אך בית הדין דחה את הטענה. לפי פסק הדין, במקרים שאליהם הפנתה החברה ההסכמים הגדירו את רכיבי השכר באופן שונה או כללו רשימה סגורה, בעוד שבהסכם הענפי הרלוונטי לשלמה סיקסט אין החרגה מפורשת של עמלות ואין רשימה סגורה של רכיבי השכר.
ביחס לעובד השני קבע בית הדין כי החברה הפרה את ההסדר הענפי כבר בחודש הראשון להעסקתו. החברה העלתה טענות הנוגעות להתנהלותו האישית ולנסיבות קליטתו לעבודה, אולם בית הדין קבע כי גם אילו היו מוכחות, לא היה בכך כדי לשלול את עילת התביעה האישית שלו.
סוגיה נוספת שבה קיבל בית הדין את טענות התובעים נגעה ליום הבחירה. לפי ההסכם הענפי, עובד זכאי ליום בחירה אחד בשנה מתוך רשימת ימים מוסכמת, מבלי שיום זה ייגרע ממכסת ימי החופשה שלו. בית הדין קבע כי שלמה סיקסט לא העניקה את הזכות כדין.
הקבוצה הזכאית לפיצוי כוללת עובדים שהועסקו בשלמה סיקסט מחודש פברואר 2011 ועד יולי 2024 בכל הנוגע לעילות הפנסיוניות. היא כוללת עובדים הזכאים להפרשים בשל שיעורי הפקדה חסרים בשנים 2011 עד 2013 וכן עובדים הזכאים להפרשים בשל אי ביטוח פנסיוני מתחילת העסקתם. ביחס לימי הבחירה הוגדרה קבוצה של עובדים שהועסקו בחברה מחודש פברואר 2011 ועד מועד הגשת הבקשה המקורית לאישור התובענה.
בית הדין קבע כי יש לבצע בדיקה פרטנית של זכאות העובדים לימי בחירה, שכן לא ניתן לקבוע באופן גורף מי קיבל יום בחירה, מי ניצל אותו ומי זכאי לפיצוי. החישוב הראשוני של רכיב זה נעשה לפי אומדן של 500 עובדים.
בנוסף לפיצוי לעובדים, נקבע כי באי כוח התובעים יקבלו שכר טרחה בשיעור של 25% בתוספת מע"מ מתוך הכספים שיחולקו לחברי הקבוצה, ואילו לתובעים המייצגים נפסק גמול כולל של 100 אלף שקל בגין טרחתם והסיכונים שנטלו בניהול ההליך.
בית הדין הורה כי כספי הפיצוי יופקדו בחשבון נאמנות ייעודי, ומינה מומחה שיבחן את נתוני העובדים ויחשב את הסכומים הסופיים. במקביל הציע בית הדין לצדדים לנסות להגיע להסדר פשרה מקיף שיסדיר את סוגיית כימות הזכויות. הצדדים נדרשו להגיש הודעה משותפת על התקדמות המגעים בתוך 60 ימים ממועד פסק הדין. אם לא תושג הסכמה, יימשך ההליך לחישוב פרטני של הסכומים שישולמו לעובדים.
