המחיר הכבד של לשון הרע גידוף והכפשה

האם קללות וגידופים בשעת כעס יכולים לעלות כדי לשון הרע? האם וויכוח קולני ופוגעני יכול להוות בסיס לתביעה משפטית מכוח חוק איסור לשון הרע? האם יש להבדיל בין גידופים שכיחים וכלליים לבין אמירות גזעניות? אלה הן השאלות עמן התמודד בית המשפט השלום בנצרת במסגרת פסק דין שניתן על ידו.

נוצרה גילדה של טוענים. עו"ד יוסף ויצמן

מדובר בתביעה שהוגשה על ידי עובד בחנות אופטיקה, בן מיעוטים המשתייך למגזר הערבי, כנגד בעליה של חנות אופטיקה הנמצאת מעבר לרחוב. התובע טען כי האירועים נשוא התביעה התרחשו ביום השואה. לדבריו, לאחר הישמע הצפירה, הנתבע נכנס לחנותו והחל להטיח בו האשמות קשות וקללות. ביניהם גידופים ואמירות פוגעניות וגזעניות הקשורות למוצאו הערבי, וביזוי המוצא והלאום הזה.

בכתב התביעה (ת"א 18006-05-15 נסייר נ' גבעתי) נטען כי בגין האמירות הפוגעניות התובע חש "מושפל, נכלם, מבויש, פניו חוורו, היה בהלם מוחלט מהמיוחס לו וקיווה כי האדמה תבלע אותו". התביעה הוגשה לפי הסכום המקסימלי האפשרי בסעיף 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע – 100,000 שקלים. כלומר, כפל פיצוי משום שהדברים, לטענת הנפגע, פורסמו "בזדון ובכוונה לפגוע בשמו הטוב ובמשלח ידו".

box

נכון, אמרתי דברים לא נעימים", הודה הנתבע בכתב ההגנה ובמשפט, "אך עשיתי זאת בשעת כעס, בעידנא דריתחא". הנתבע, דור שלישי לשואה, טען כי הוא אמר את הדברים לאחר שהתובע לא רק שלא עמד בצפירה אלא ישב וצחק לעומתו בקולניות. "כדור שלישי לשואה, לא יכולתי לשתוק", טען התובע, "לא רק שאין מקום להגיש כנגדי תביעה בגין לשון הרע, אלא שיש להגיש כתב אישום כנגד התובע בשל הכחשת שואה".

על קללות, גידופים ולשון הרע

חוק איסור לשון הרע, אשר מגדיר מהי לשון הרע, לא מתייחס באופן ספציפי לקללות או גידופים. עם זאת, מכיוון שפעמים רבות תביעות לשון הרע כוללות אמירות מסוג זה, הפסיקה לאורך השנים נדרשה לסוגיה.

חשוב לדעת כי מבחינת הפסיקה בישראל, לא כל הגידופים והקללות ראויים מיד להיחשב כלשון הרע. בית המשפט העליון פסק זה מכבר כי מכיוון שקללות וגידופים מהווים (לצערנו) חלק מן החיים החברתיים בישראל, הכרה גורפת בהם כ"לשון הרע" עלולה להביא להצפת בתי המשפט בתביעות אשר זו עילתן.

בית המשפט העליון אף קבע ש"ככל שהשימוש בגידופים שכיח יותר, כך נעשית פגיעתם לקשה פחות, עד כי אמירת גידופים מסוימים בנסיבות מסוימות לא תגרום עוד לפגיעה ממשית". כלומר, היות שקללות וגידופים אינם נדירים במחוזותינו, הפגיעה בגינם איננה בהכרח משמעותית. האדם הסביר יודע להבחין בין עיקר לתפל, ובין קללה או גידוף לבין הטחת האשמה עובדתית.

ההבדל בין קללה רגילה לגידוף לא שכיח

לאור ההלכה הפסוקה הנ"ל, בית המשפט קבע כי במקרה המדובר, "קללה רגילה ושגרתית" אינה מצדיקה פסיקת פיצויים כנגד הנתבע. עם זאת, דין אחר נמצא לגבי הביטוי הפוגעני והגזעני שנחשב ל"גידוף לא שכיח".

בית המשפט קבע כי אין ספק ש"גידוף לא שכיח" יכול להיכנס להגדרת לשון הרע. "וכינוי גזעני וביטוי מעליב ומשפיל באופן קיצוני", נכתב בפסק הדין, "אשר עלול בהחלט להפוך את מושא הכינוי למטרה לבוז לעג ושנאה, ביטוי השונה מכל הגידופים והקללות שהוכרו בפסיקה כחלק מחיי החברה, ביטוי שפרסומו בנוכחות קולגות ו/או למשמע שכנים בעבודה – שחלקם נמנה על המגזר היהודי, ובמיוחד ביום הזיכרון לשואה, יכול להפוך את התובע למטרה לבוז ולעג ואפילו לשנאה מצד השומע".

בכל הנוגע לנסיבות המקרה, בית המשפט קבע כי הנתבע לא הצליח להוכיח את טענתו שהתובע צחקק לעומתו באופן קולני בזמן הצפירה. בכך, התקבלה גרסתו של התובע לפיה הוא אמנם לא עמד בצפירה, אך מכיוון שהוא אדם שמתחשב ברגשות הזולת, הוא ישב באזור פנימי בחנות ולא התריס בפרהסיה.

עם זאת, בית המשפט קבע כי לא ניתן לייחס לנתבע "כוונה לפגוע", שכן ברור שדבריו נאמרו מתוך כעס רגעי וחולף. בסופו של היום, בית המשפט העמיד את סכום הפיצוי על סך של 15,000 שקלים (בתוספת הוצאות משפט).

 

הכותב עו"ד יוסף ויצמן המשנה לראש לשכת עורכי הדין מרצה באקדמיה ומומחה לדיני הוצאה לפועל.

side
inner

תגובה אחת ל: "המחיר הכבד של לשון הרע גידוף והכפשה"

  1. מרתק

כתיבת תגובה