התחדשות עירונית – תהליך חברתי עמוק

קרוב לעשרים שנה שתי השכנות לא שוחחו ביניהן בשל מריבה על חניה שאף אחד לא באמת השתמש בה… • ואיך תמ"א 38 סייעה לסיום הסאגה?

שומרים על החניה | צילום אילוסטרציה: נתי שוחט, פלאש 90

במסגרת עבודתי השוטפת, באחת מאסיפות דיירים ראשונית באפשרות לבחינת פרוייקט תמ"א 38.2, בבניין בו מתגוררות תשע משפחות נתקלתי בחילופי דברים קשים בין שתי שכנות.

הן לא אמרו ישירות אחת לשניה את דעתן, אך דאגו שזו תישמע בקול גדול ליד כלל השכנים כאשר עקיצות הדדיות וכמעט גידופים התעופפו באוויר, מה שגרם לאווירה מאוד לא נעימה.

הכיבוד הקל והשתיה הקרה שהבאתי לא סייעו לרוחות להירגע.

ביקשתי מכולם שקט מוחלט וחיפשתי מתנדב שיסביר לי את הדברים כהווייתם ללא פרשנות אישית. הממונה על ועד הבית סיפר, כי כשהבניין הוקם לפני קרוב ל-50 שנה, חסרו חניות ולכן לחלק מהשכנים אין חניה מוצמדת בטאבו.

באחד הימים, לפני כ-20 שנה (!!) הגיע אורח לבקר את אחת המשפחות, נכנה אותה כמשפחת ישראלי, לה אין חניה והוא החנה את רכבו בחניה של משפחת לוי (כנ"ל, שם בדוי).

אלא שבדיוק אז ירדה גברת לוי לרוקן את הפח וזיהתה רכב לא מוכר על החניה ששייכת לה. היא ביררה ומהר מאוד גילתה כי הגיע אורח נכבד למשפחת ישראלי.

בלא כל היסוס היא ניגשה לביתם, דפקה – וכשהדלת נפתחה נכנסה יחד עם הפח העמוס ושפכה את כל אשר על ליבה על אם המשפחה בנוכחות האורח החשוב.

אלא שמשפחת ישראלי החליטה, כי בשעתו – משפחת לוי שיחדה את הקבלן ולכן קיבלה את החניה הטובה ביותר. וכך החלה מריבה אשר לא הסתיימה עד ליום זה. כאשר אין קשר ישיר בין המשפחות, אפילו שלום חטוף לא נאמר בחדר המדרגות…

נדהמתי, במיוחד לאחר ששמעתי שכיום לשתי המשפחות אין רכב צמוד ואין להן כל צורך בחניה באופן יומיומי.

הודיתי לממונה על ועד הבית על דבריו, והודעתי לכלל הנוכחים כי עד שאין שלום בין שתי המשפחות הללו ובין כלל השכנים, אינני מקדמת שום מיזם בבניין.

"אין כלי מחזיק ברכה, אלא השלום" זוהי לא סיסמה מבחינתי אלא מציאות. זהו תהליך ארוך ולעיתים מתיש, ואני זקוקה לשילוב ידיים של כל השכנים! אם כבר עתה יתחילו מאבקי כוחות עדיף שלא להתחיל בתהליך שמראש נחרץ לכישלון. סיימתי את דברי, נטלתי את תיקי ועזבתי את בית ועד הבית, שם התארחנו לאסיפה.

ולמקרה נוסף…

ביום שני שעבר ניהלתי את מושב "התחדשות עירונית" בכנס "הזירה Live".

במושב השתתפו בעיקר אנשי נדל"ן העוסקים בתחום. כאשר נתנו את רשות הדיבור למשתתפים, ביקשה אחת הנשים לשאול שאלה שמציקה לה. היא לא אשת נדל"ן ולא עוסקת כלל בתחום. היא תיארה מקרה בו באזור מגוריה מתוכנן פינוי בינוי ו"מכריחים" את הדיירים לחתום על חוזים בלא שהם כמעט מבינים מה רשום בהם. היא היתה מבוהלת ומודאגת ובאה לכנס אך ורק על מנת לקבל סיוע ומענה. היא לא רוצה לעזוב את ביתה וחוששת מאוד מהבאות.

לא היתה לי האפשרות לסייע לה בפורום זה, אך החלפנו מספרים והבטחתי לה כי אנסה ככל שביכולתי לברר את המתרחש. ואכן, כבר התחלתי לבחון את הנושא עם הגורמים הרלוונטיים.

שני מקרים אילו הינם רק דוגמאות שוכיחו לי כמה בעצם "התחדשות עירונית" למסלוליה השונים, הם בעצם תהליך חברתי עמוק בו כולם חייבים להיות שותפים פעילים לעניין! המטרה היא בראש ובראשונה לגרום לכלל השותפים לצאת מורווחים מהעניין, אך לא פחות חשוב – מרוצים!

ואם תהיתם איך הסתיימה הסאגה שהחלה לפני 20 שנה? הבטחתי לכלל הדיירים שאחת הדרישות מהיזם שיבחר הינה חניה מוצמדת בטאבו לכל דייר.

כיום, השכנות שבו לשוחח, אמנם הן עדיין לא החברות הכי טובות, אך זה מתקדם בכיוון…

הן כבר ביקרו אחת את השניה וטעמו ממטעמי המטבחים העדתיים השונים.

הכותבת היא יועצת להתחדשות עירונית. לשאלות והערות: [email protected]

כתיבת תגובה