מי כאן שר הבריאות? || מחריד: כך ממשיכים הישראלים לעשן

דו"ח העישון של משרד הבריאות לשנת 2021 פורסם באיחור של למעלה מתשעה חודשים | שיעור המעשנים בישראל עדיין למעלה מ-20% ומספר זה לא פוחת, למרות הגידול באוכלוסיה | הוי אומר: מספר המעשנים גדל למרות ההשקעה האדירה במניעה ובהפסקת עישון | ומדוע בישראל לא מצליחים להוריד את אחוז המעשנים, ובמדינות אחרות כן? | שר הבריאות (יש אחד כזה?), לטיפולך הדחוף

מפסיקים לעשן | צילום: Brian A Jackson, שאטרסטוק

ערב חג הפורים בו רבים הם בני הנוער שמעזים לקחת את הסיגריה הראשונה, מתפרסם בתזמון מופלא ובאיחור ענק דוח העישון בישראל לשנת 2021.

הדוח הוגש לכנסת בהתאם לחוק חובת דיווח בדבר הנזקים הבריאותיים הנגרמים מעישון מוצרי טבק, במטרה להציג את תמונת המצב על מגפת העישון בישראל. הדוח נועד להעלות לסדר היום הציבורי את הנושא ולהדגיש את הצורך למאבק בתופעת העישון ובנזקיה הקשים. מהדוח עולה כי הישראלים הוציאו מעל 10 מיליארד שקלים על סיגריות רגילות בשנת 2021.

אך יש בו נתון נוסף, עיקרי ומדאיג במיוחד: למרות שהעישון הוא מהגורמים המובילים לתחלואה ולתמותה ומהווה גורם סיכון למחלות רבות, ולמרות שלמערכת הבריאות יש תפקיד מכריע ומתמשך במיגור תופעת העישון ומתן עזרה וסיוע לציבור המעשנים המעוניינים להיגמל מעישון – כאשר משרד הבריאות ממשיך כל העת בדיווח לציבור על "מאמציו למיגור תופעת העישון ולנסות למנוע ככל שניתן את החשיפה לכלל מוצרי העישון, בקרב כלל האוכלוסייה ובני הנוער בפרט" ובנוסף, "המשרד עובד עם השלטון המקומי על תוכניות למיגור ולמניעת העישון במרחב הציבורי יחד עם הרשויות המקומיות, זאת במסגרת התוכנית הלאומית 'אפשריבריא' – מספר המעשנים בישראל בעלייה, אחוז המעשנים שומר על רף של מעל 20% מזה מספר שנים.

סיגריות במתקני מכירה. בפעם האחרונה שבדקנו, החפיסות היו גלויות במרבית הקיוסקים | צילום: ביזנעס

משהו לקוי בשיטה? תלוי את מי שואלים. בעיון בדוח השנתי נראה כי המצב בישראל בקשר למניעת עישון – ממש פורח: מובאים בו נתונים על מגפת העישון באוכלוסייה הבוגרת בישראל, נתונים על עישון בקרב בני הנוער וחיילי צה"ל, סקירה מקיפה על פעילויות המניעה והמאמצים הרבים המושקעים בהן, המשותפים למשרדי הבריאות, החינוך והאוצר, צה"ל, קופות החולים, ארגוני חברה אזרחית וגופים רבים נוספים. בנוסף, מציג הדוח סקירה על פעילות החקיקה והאכיפה בתחום העישון, על הגמילה מעישון בישראל ונתונים כלכליים שונים ביחס לעישון, בהם הכנסות המדינה ממיסים על טבק ועוד.

אך בפועל, דו"ח העישון שהתפרסם באיחור של תשעה חודשים ומציג את נתוני 2021, רק מוכיח כי אחוז המעשנים בישראל לא יורד כבר שנים רבות ועומד על כ-20% מהאוכלוסייה הבוגרת. המדיניות שבה כאמור לעיל נוקט משרד הבריאות, היא שתמהיל של מיסים גבוהים במיוחד בשילוב הגבלות ואיסורי חקיקה, הם הדרך להפחית את שיעור המעשנים במדינה ולמנוע מצעירים ובני נוער להתחיל לעשן. אך בחינה מעמיקה של הנתונים מראה כי המדיניות הזו של "הכל או לא כלום", יחד עם היעדר הפיקוח והאכיפה – נכשלת, שנה אחר שנה.

עישון | צילום: שירה חסידה

למרות שהחוק אוסר למכור מוצרי עישון לקטינים, ומחייב גם שלט בולט עם איסור זה – אין על כך פיקוח משמעותי. נכון, בדוח נטען כי 69 רשויות מקומיות דיווחו על היקף האכיפה שהתבצעה בשנת 2021, אך למרות שניתן לראות עליה בהיקף הדיווח ביחס לשנים קודמות, ההיענות לדיווח עדיין נמוכה. נתוני משרד הבריאות עצמם חושפים כי רוב הרשויות המקומיות אינן מדווחות, זאת בניגוד להוראת החוק המחייבת דיווח שנתי לשר הבריאות, וחרף פנייה ישירה לקבלת המידע על ידי האגף לאכיפה ופיקוח. מתוך הרשויות המקומיות שדיווחו על פי חוק, 36 רשויות דיווחו שמתקיימת אכיפה למניעת עישון – אך לא ניתנו קנסות במהלך שנת 2021. בסך הכל במהלך שנת 2021, ניתנו ב-69 הרשויות המקומיות המדווחות, 8,189 קנסות על הפרת החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון, שניתנו על ידי 1,011 פקחים האוכפים את החוק למניעת עישון במקומות הציבוריים.

אך מה לגבי מכירה לבני נוער שבדוח כה מרבים לספר עד כמה הדבר חמור (וכוללים גם את הסיגריות האלקטרוניות בתוכם בנשימה אחת)? לרוב לא נדרשת הצגת תעודה המוודאת את גיל הקונה, ומוצרי עישון נרכשים על ידי קטינים בשיעורים גבוהים יותר מאי פעם. מעיון בדוח משרד הבריאות נראה שהנושא פשוט לא נמצא על סדר היום – מה שמסביר את התוצאות.

במדינות רבות אחרות דווקא מצליחים להתמודד עם תופעת העישון – ויש תוצאות. וכאן חשוב לומר משהו: האסטרטגיה המנחה בישראל את משרד הבריאות היא, "הכל או כלום". או שאתה מעשן, או שלא. אין באמצע. אין תחליפי עישון. איסורים והגבלות הם הטקטיקה, כאשר מנסים להוריד את אחוז המעשנים בישראל על ידי איסורים, וכשזה לא עוזר – מוסיפים עוד איסורים. בשנים האחרונות חוקקו מספר רב של חוקים נגד עישון: איסור פרסומות, אריזות אחידות ואזהרות בריאות, הגבלות עישון במקומות ציבוריים, הגבלות שיווק, והדבר החביב ביותר על משרד האוצר – העלאת מסים על מוצרי עישון ועוד, כשכל אלה מלווים במסעות הסברה והפחדה. שיהיה ברור: כל המאמצים הננקטים כדי לצמצם את תופעת העישון – מבורכים, נחוצים ואוי לנו אם גם אלה לא היו ננקטים. אך האם הם עוזרים בפועל, תכל'ס, בהפחתת מספר המעשנים?

דו"ח העישון השנתי המתפרסם על ידי משרד הבריאות מראה כי שיעור המעשנים בישראל נותר כמעט ללא שינוי בכל עשר השנים האחרונות, ושוב ושוב הוא ניצב על כ-20% מהאוכלוסייה. אגב, גורמים מקצועיים אחרים, כמו קופות חולים ועמותות למיגור העישון, מעריכים כי אחוז המעשנים בישראל גבוה הרבה יותר ונע סביב ה-27% בממוצע. המשמעות של אחוז זה, שלא משתנה לטובה, היא שכאמור, מספר המעשנים בפועל, עולה – מכיוון שיש לחשב את הגידול באוכלוסיה.

תלמדו מחו"ל

מול הכישלון הישראלי המהדהד, מדינות רבות בעולם מצליחות להוריד את מספר מעשני הסיגריות, חלקן באופן משמעותי. כך למשל, בבריטניה, שיעורי העישון היו גבוהים מאוד בשנות ה-90 ועמדו על 30% אך המדיניות שנקטה הממלכה המאוחדת, הצליחה להפחיתם דרמטית בעשור האחרון, מ-20.5% בממוצע ל-13.5%, כאשר היעד הלאומי הנוכחי הוא להפחיתם ל-5% עד סוף העשור הנוכחי.

המדיניות במדינה הבריטית מבוססת על רגולציה מחמירה ואיסור מכירה לקטינים, מניעה ותמיכה בהפסקת עישון, זאת תוך מתן אלטרנטיבה – הנגשת חלופות לעישון, שעל פי רשויות הבריאות מסייעות לכ-20 אלף איש בשנה להפסיק לעשן סיגריות, כאשר לא נמצאו ראיות להגברת היקף העישון בקרב צעירים. ישנה גם תוכנית למרשם רופא שינגיש חלופות כמוצר טיפולי לקהילות מוחלשות או חסרות אמצעים. 

עוד דוגמא? בבקשה. בניו זילנד, הציבה הממשלה יעד להפחתת כמות מעשני הסיגריות ל-5% עד שנת 2025, וזאת על ידי מדיניות דומה לזו של בריטניה, לרבות אתר רשמי ומסע פרסום בשיתוף ארגוני בריאות, המעודדים מעבר מעשנים בגירים לחלופות המוגדרות שם – כמופחתות נזק.

סיגריות | צילום אילוסטרציה: עבד רחים, פלאש 90

גם ביפן, אסרו השלטונות בצורה גורפת על עישון במקומות ציבוריים, בעוד הם בהחלט מאפשרים שימוש בחלופות חימום טבק במקומות אלו. התוצאה היא שמתוך 50% מכלל הגברים המעשנים, 22% מהם עברו לחלופות. גם ביפן, לא תועדה תוספת של מעשנים חדשים לרבות בני-נוער, להיפך, הדבר לא השפיע על הגדלת הצריכה.

ועוד אזור חמור שאחוזי העישון בו נוראי ומחריד. איי הפיליפינים. שם נחקק לאחרונה חוק שמטרתו הפחתת שיעור המעשנים במדינה. המדינה מנגישה חלופות לעישון, תוך שהיא מגדירה כללים נוקשים שיבטיחו שלא יגיעו לקטינים ואנשים שאינם מעשנים.

ולקינוח, ידידתנו הגדולה, ארה"ב. ה-FDA (מינהל המזון והתרופות), מקדם בשנים האחרונות מדיניות ברורה להפחתת שיעורי העישון וצריכת הסיגריות (כגון הפחתת הניקוטין במוצרי עישון שונים), זאת לצד בחינת חלופות בעלות פוטנציאל נזק מופחת ומתן היתרי שיווק למוצרי חימום טבק ומוצרי אידוי. בשנה שעברה ניתנו היתרים ל-23 מותגי סיגריות אלקטרוניות בהתבסס על סטנדרט חוקי המינהל, המבדיל בין מוצרי טבק וניקוטין שונים. מדיניות זו תומכת בו זמנית במעשנים מבוגרים שאינם מפסיקים לעשן, תוך הגנה על קטינים ובני נוער.

ארוכה הדרך לבג"ץ

ללא ספק, ברגע שנותנים למעשנים פתרון ישים, גם אם לא אידיאלי של חלופות לעישון סיגריות כמו: אידוי או חימום טבק – הם בוחרים לזנוח את המוצר המזיק מאוד, ולעבור למוצר בעל פוטנציאל נזק מופחת. במדינות הללו, תומכים ברמה הרגולטורית ובאמצעות מיסוי מופחת, באלו שבוחרים בחלופות במקום המשך עישון סיגריות. חשוב לציין, שזה נעשה במקביל לפיקוח ואכיפה מחמירים שמטרתם להגן על קטינים ובני נוער. מדינות אלו שהוזכרו לעיל (והן לא היחידות) בחנו את המידע המדעי המצטבר, והתאימו את המדיניות שלהן על פי מחקרים, חלקן גם יזמו מחקרים עצמאיים. 

בישראל, לעומת זאת, מתייחסים לכלל מוצרי העישון באותו אופן, ללא בידול לפי רמת החשיפה לרעלים או פוטנציאל הנזק. זה מתבטא החל בחקיקה זהה לכל המוצרים וכלה במיסוי. חלופות עישון כמו סיגריות אלקטרוניות ומוצרי חימום טבק – כפופות לכל החוקים והתקנות החלים על סיגריות, לרבות הגבלות שונות ומיסוי גבוה בדיוק כמו סיגריות רגילות. בדיוק כמו הגישה כלפי משקאות ממותקים, כלים חד-פעמיים, או רכב חשמלי שהמיסוי עליו רק הולך ועולה (ראה ידיעה נפרדת בנושא, ולפיה האוצר מבקש להעלות את המס על רכב חשמלי באופן משולל היגיון). אין מס מופחת או אפס מס, הכל אותו דבר, גם אם רמת הנזק למשתמשים או לסביבה שונה. מדיניות שאולי מסבירה מדוע שיעור המעשנים בישראל נותר כמעט ללא שינוי בעשור האחרון.

מכאן יבוא הפתרון? בית המשפט העליון | צילום: פלאש 90

כדי למצוא את דרך הביניים, בה ניתן גם להגן על קטינים ובני נוער ומאידך לספק פתרונות למעשנים, צריך לחקור ולבחון את הנושא בצורה מעמיקה, ללמוד ממדינות אחרות, ולעדכן את המדיניות הציבורית בהתאם. מדוע משרד הבריאות מגדיר את תחליפי העישון וחימום הטבק כסיגריות? לא ברור.

ואיפה בג"ץ כשצריך אותו מול רגולטור עיקש שחושב שמדיניות הכל או כלום תעזור? מסתבר שגם חברות ענק בינלאומיות רווחיות, חוששות לעתור לביהמ"ש העליון נגד מדיניות ה'הכל או כלום' של משרד הבריאות. מדוע? גם זה, לא ממש ברור. 

שיהיה ברור: עישון, גם של תחליפים, טבק מחומם וכדומה – גרוע. לא בריא. כל מילה רעה שתמצאו לומר עליו. אבל האם התחליפים טובים עשרת מונים מעישון סיגריות רגילות? ללא ספק. ה-FDA אינו מפקפק בכך. בבריטניה הורידו כך את אחוז המעשנים. ורק בישראל מחכים לשר בריאות (יש כזה בקהל?) שיהפוך את הנושא מן היסוד, בלי שיעלילו עליו שהוא לוביסט של חברות הסיגריות.

כתיבת תגובה