ניכוי תשומות – בית המשפט שומר על רף גבוה

בפסיקה שניתנה לפני מספר ימים שמר בית המשפט העליון על הרף הגבוה הנדרש בניכוי תשומות וזאת גם במחיר שבו מקבל החשבונית לא יוכל לעשות בהן שימוש ויפגע

כידוע, חוק מע”מ מבוסס על “עיקרון ההקבלה” ולפיו מצד אחד העוסק המורשה מחוייב במע”מ בגין עסקאות שהוא מבצע, אולם מנגד, הוא רשאי לנכות תשומות הקשורות לעסקאותיו החייבות במס. רק באמצעות שמירה על עיקרון זה, מוטל המס על ה-“ערך המוסף” של העוסק המורשה, ולא סתם על מחזור עסקיו.

על מנת שעוסק מורשה יוכל לנכות תשומות, עליו לעבור מספר מסוכות הקבועות בחוק מע”מ: (א) החשבונית אותה מעוניין העוסק לנכות הוצאה לו בגין נכס שנמכר לעוסק או בגין שירות שניתנו לו לצורכי עסקו או לשימוש בעסקו. בכך מבקש החוק למנוע ניכוי תשומות “פרטיות”; (ב) החשבונית צריכה להיות קשורה לעסקה חייבת של העוסק (להבדיל מעסקה פטורה לדוגמא תשומה הקשורה להשכרה למגורים לתקופה שאינה עולה על 25 שנים); (ג) על החשבונית אותה מבקש העוסק לנכות להיות כזו “שהוצאה לו כדין”.

box

התנאי האחרון, עניינו בתשומות הידועות בשמן הגנרי כ-“חשבוניות פקטיביות”. חשבונית אלה, הינן ממינים ומסוגים שונים, שהמשותף להן היא העובדה שהן לא הוצאו כדין. נהוג להבחין לעניין זה, בשתי עסקאות שונות: עסקה שכלל לא התקיימה: במקרה זה מקבל העוסק חשבונית המתיימרת להציג עסקה שלא התרחשה בפועל. היא בדויה (ומשכך “פקטיבית”). עסקה נוספת הינה עסקה שהתרחשה בעולם המציאות אולם בחשבונית לא צויינה המהות העסקית האמיתית העומדת ביסוד העסקה.

האיסור לנכות תשומות לפי חשבונית פקטיבית נעוץ אף הוא בעיקרון ההקבלה שכן ההיתר לנכות תשומות בידי עוסק מורשה הינו הרצון למסות את הערך המוסף האמיתי שלו. חשבונית פקטיבית אינה משקפת נכונה את תשומות העוסק המורשה ומשכך אין כל אינטרס להתיר לו תשומה שכזו.

מנגד, במקרים רבים העוסק-מנכה החשבונית הפקטיבית, הינו קורבן תמים של קנוניה בה הוא עצמו לא היה שותף. במקרים רבים, ספקי שירותים/ציוד מספקים סחורות לעוסקים מורשים במשך תקופה ארוכה. הציוד או השירותים ניתנים כנגד חשבוניות אותם מקבל העוסק המורשה, ורק לאחר זמן מסתבר כי ספק השירותים אינו הגורם המשפטי אשר “הנפיק” את החשבונית. ובלשון אחרת – ספק השירותים השתמש בפנקסי חשבוניות של גורם אחר (לפעמים אמיתי וקיים ולפעמים גם זה לא), הוא גובה את המע”מ מלקוחותיו ולא מעבירו לרשות המסים. כעת, רשות המסים נפרעת ממקבלי השירותים/הציוד, באופן זה שהיא אינה מתירה להם בניכוי את המע”מ ששילמו על לא עוול בכפם.

הפסיקה, התוותה במהלך השנים מהו הרף בו צריך העוסק המורשה לעמוד על מנת שיוכל לנכות תשומות. בפועל, נקבע רף גבוה ביותר, שעוסק מורשה מן המניין העומד בקשר עם ספקים רבים כמעט ולא יכול לעמוד בו. על מנכה התשומות להוכיח מעל כל ספק כי עשה כל שביכולתו, מבחינה אובייקטיבית, לנקוט בכל האמצעים הסבירים לוודא כי החשובנית הוצאה לו כדין. ובכלל זה להוציא תדפיסים מרשם החברות, לראיין את מנהלי החברה ובעלי מניותיה, ועוד.

לאחרונה, שב וחידד בית המשפט הלכה זו, גם במקרה שבו הפסול בחשבונית לא נבע מקיומה של עסקה שלא הייתה ולא נבראה, אלא גם בעסקה שהחשבונית שהונפקה בעקבותיה לא שיקפה את מהותה האמיתית של העסקה (למרות שגם עסקה זו יצאה לצורכי העסק).

הנישום טען, כי על אף הפגם הטכני הקבוע בחשבונית זו, הרי שמדובר היה על עסקה שיצאה לצורכי העסק, ומשכך למרות שהיא לא השתקפה בצורה נאותה בחשבונית המס שהונפקה לו, בכל מקרה מדובר בתשומה הקשורה לצורכי העסק.

בית המשפט העליון לא קיבל טענה זו. לעמדת בית המשפט, הדרישה כי החשבונית “הוצאה כדין” אינה מבחינה בין המקרים השונים העומדים ביסוד עולם החשבוניות הפקטיביות, ומשכך אחת דינה להיפסל.

בית המשפט העליון חזר והדגיש כי לאור לשונו הברורה של החוק (“חשבונית שהונפקה כדין”) אין מדובר בשאלה פרשנית לה ניתן לצקת תוכן תכליתי כזה או אחר.

נקבע, כי רק במקרה שבו יוכח שהנישום נקט בכל האמצעים הסבירים לבדוק את החשבוניות שהונפקו לו, ניתן יהיה לעמוד ברף אותו הציבה הפסיקה להתרת התשומות.   

פסק הדין, אינו מחדש למעשה דבר. אולם הוא שב ומחדד את הבעייתיות ברף אליו מכוונים בתי המשפט בהתרת תשומות. בבתי עסק רבים, עמידה ברף אובייקטיבי זה כמעט בלתי אפשרית, ובהחלט ייתכן כי מדובר בגזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה.  

apps-side
inner

תגובה אחת ל: "ניכוי תשומות – בית המשפט שומר על רף גבוה"

  1. לא הבנתי דבר ו/או חצי דבר מהכתבה ההזויה הזו..תכתבו באופן מסודר וקריא….

כתיבת תגובה