נתקעו בפקק: מס הבקבוקים הגדולים טרם הוכח כיעיל

שמונה חודשים אחרי כניסת חוק הפיקדון לתוקף: הממונים עדיין לא יודעים אם הוא תועלתי | מתברר, שעד יוני 2023, האזרחים ימשיכו לשלם את מס הבקבוקים הגדולים, למחזר או להתייאש ממחזור, ורק אז ה'ניסוי', שעליו משלמים כולנו, יוכל להיבחן | בדיקת ביזנעס מגלה את הקשיים שבהם נתקלים הצרכנים בכל אופני ההחזרה האפשריים

מכונת איסוף בקבוקים אוטומטית | צילום: ביזנעס

זה היה אמור להיות כל כך פשוט, לכאורה. משלמים דמי פיקדון על הבקבוק, ממחזרים את בקבוקי השתייה הגדולים דרך נקודות המכירה, מקבלים את דמי הפיקדון ושומרים על הסביבה.

אבל בפועל זה לא פשוט כל כך. גם לא קל.

250/200 סייד בר + קובייה

כי כדי להחזיר לבתי העסק מכלי משקה ריקים (עד 50 בקבוקים ביום בלבד. למה? אולי כדי למנוע מגורמים שליליים להפוך את זה לפרנסה? לא ברור.) ולקבל תמורתם את דמי הפיקדון נדרש האדם הסביר להחזיק בביתו (או להקצות להם מקום במחסן, או ברכבו) שורה של בקבוקים ריקים, שאיתם הוא יילך לקנייה הבאה.

עד כאן, מילא. נניח שלא לקחו את כלובי המחזוריות למרות שלא העמידו תחתם מכונות אוטומטיות הפזורות ברחבי הרחובות. נניח שבמשרד להגנת הסביבה התכוננו ממש-ממש טוב לאירוע של תחילת החלת מס הפיקדון על הבקבוקים.

למה באתם עכשיו?

אך האם בפועל, קל לאזרחים לבצע את ההחזרה? מסתבר שלא.

קרוב לעשרים ושלש אלף מחזוריות נעלמו מהנוף, נעקרו בלי שום תכנון ארוך טווח מהאופק, ובמקומן קיימות כיום פחות מ-300 מכונות החזרת בקבוקים אוטומטיות. כפועל יוצא מכך, ברוב בתי העסק הגדולים, אלה שהתלוננו על עלויות עצומות של הקצאת עובדים לטיפול בבקבוקים (המתלונן הזועק בקול הכי גדול הוא זה שרשם רווח רבעוני של מעל 70%…) או התלוננו על מכונות האיסוף שהם רכשו לצורך העניין, קשה מאוד לבצע החזרת בקבוקים.

ראשית, חִשבו על מגבלת ה-50 בקבוקים. ואם אדם צבר 100 בקבוקים? עליו להיענש? שנית, והכי חמור, חוסר הרצון לטפל בסחורה המוחזרת. מי שניסה לבוא ולהחזיר לרשתות השונות (היינו ב-4 מוקדים לצורך הכנת הכתבה) נתקל בתורי ענק ליד הקופה הראשית שהעול נופל עליה בדרך כלל; ברשת אחת ביקשו מאיתנו לבוא למחרת ("למה באתם עכשיו, בערב? זה לא מתאים לנו שעות כאלה". ולמכור סחורה כן מתאים לכם עכשיו?) עד שלא איימנו להתלונן על העסק, שום דבר לא זז. אם לא היינו פוצים פה, מסתבר שהבקבוקים היו חוזרים לרכב, ומחכים שוב עד לגאולתם.

בשתי רשתות אחרות שפקדנו, גדולות הרבה יותר, שבהן העמידו מכונות אוטומטיות לאיסוף הבקבוקים, המצב לא מזהיר הרבה יותר. "בפועל, המכונה הזו שובתת יותר משהיא עובדת", אומר לנו האיש הנחמד שנקרא שוב ושוב לאפס את המכונה. היום (ה') גם הוא הרים ידיים, והקופה הראשית נאלצה להפוך לאוספת בקבוקים – בדיוק מה שרצתה הרשת לחסוך מלכתחילה.

העמדתן של המכונות מחוץ לעסק הממוזג, לא מוסיפה חשק לצרכנים להחזיר את הבקבוקים. תחשבו על חוויית הקנייה הממוזגת והנעימה, מול עמידה בתור בחום ובשמש עד שהמכונה (ויש רק אחת בכל סניף) תתפנה – דבר שאורך זמן רב: 4-8 שניות לבקבוק שהמכונה בודקת ומגלגלת עד לגריסתו. רק כעבור כ-10 שניות ניתן להכניס את הבקבוק הבא, בהנחה שהמכונה לא תהפוך לתקולה או תקולה חלקית (למשל, נכחנו יום אחד בעת שהמכונה קלטה רק בקבוקי זכוכית ופחיות וסירבה משום מה לקבל בקבוקי פלסטיק).

מהמשרד להגנת הסביבה נמסר בתגובה: "הרחבת חוק הפיקדון על מכלי משקה גדולים נכנסה לתוקפה בחודש דצמבר 2021. לא מדובר בהטלת מס, אלא בהרחבה של חוק הפיקדון, הקובע כי האחריות לטיפול במכלי המשקה חלה על היצרנים והיבואנים, כפי שמתקיים במכלי משקה קטנים בשני העשורים האחרונים.

"מטרת הרחבת החוק היא להביא לשיפור רמת הניקיון ברשות הרבים, להקטנת כמות האשפה המופקת ונטמנת והנהגת שיטה שתעודד ותמריץ ייצור של מכלי משקה הניתנים למחזור ושימוש בהם. יש לזכור כי הדבר הנכון ביותר בכל הקשור למכלי המשקה הוא למנוע במקור וכלל לא לצרוך אותם".

Inner article

מה המצב? עוד לא יודעים

אולם מסתבר, כי יש נתונים שאינם בידי משרד הגנת הסביבה. כך למשל ניסינו לברר האם מספר הבקבוקים המוחזרים עומד ביעד שהציב המשרד, והאם יש דרך לדעת כמה מתוכם הם בקבוקים גדולים? שנית, תהינו על איזה היקף החזרה (במספרים) מדובר. במשרד להגנת הסביבה השיבו לנו כי "הדיווח השנתי המבוקר של יצרני ויבואני המשקאות, כשהוא מבוקר וחתום על ידי רואה חשבון, על שנת 2022 עתיד להתקבל במשרד עד לסוף חודש יוני 2023 בהתאם למועד שנקבע בחוק, ולהתפרסם בהמשך". הוי אומר: הכי קל לעבוד כשאין נתונים. אפילו לא מדגמיים. בינתיים, הבלאגן חוגג. ומה יהא על הסביבה?

הקשינו עוד, האם הצבת מכשירי האיסוף האוטומטיים מחוץ לחנויות, במקומות לא נוחים לצרכן מבחינת חום/קור, עומדת בדרישות המשרד, והאם קצב (או: תקינות) פעילות המכשירים הללו, קבילה בעיני המשרד?

"חוק הפיקדון, שהוא חוק מסוג אחריות יצרן מורחבת, קובע שהחובה לעמוד ביעדי איסוף מכלי המשקה חלה על יצרני ויבואני הבקבוקים. על היצרנים והיבואנים לתת מענה מספק להחזרת הבקבוקים, וניתנה להם היערכות של כשנה להתאים את עצמם להוראות החוק.

"על פי החוק, חלה חובה על בתי העסק להשיב פיקדון לצרכנים – בכל דרך או צורה. בתי העסק פזורים במרחב הציבורי בנגישות גבוהה למרבית הציבור, והמשרד מסייע במגוון פעולות למול הקשיים שעולים מהציבור בנוגע להשבת הבקבוקים.

"המכונות הנרכשות על ידי בתי העסק ותקינותן הן באחריות בתי העסק בלבד. על פי חוק, על בתי העסק והקמעונאים לתת מענה נגיש לציבור על מנת לממש את חובתו אל מול הציבור על פי חוק – לאסוף את מכלי המשקה הריקים ולהחזיר את דמי הפיקדון לצרכן בהתאם, בין אם באמצעות מכונה ובין באופן אחר. נדגיש, כי בתי עסק אינם מחויבים להציב מכונות לאיסוף מכלי המשקה, ואולם המשרד להגנת הסביבה סבור כי זו דרך טובה ויעילה להחזיר לציבור את כספו".

דרך טובה? אולי אפילו מאוד. זאת, כשהמכונות יפעלו במהירות רבה יותר ובתקינות זמינה יותר.

הוספנו ושאלנו, כמה מפקחים חיצוניים מטעם המשרד יש על תקינות המכונות הללו ועל פעילותן? וממשרד הגנת הסביבה השיבו, כי "מפקחי המשטרה הירוקה של המשרד להגנת הסביבה פועלים באופן שוטף ליישום מיטבי של החוק מול יצרנים, יבואנים וקמעונאים, ובין היתר פועלים לוודא שקמעונאים אוספים מהצרכנים את המכלים הריקים ומשיבים את דמי הפיקדון  על פי חוק".

לסיום, שאלנו לאן הכסף שנגבה בעת הקנייה, כמחיר הפיקדון, עובר האם אל קופת המדינה, אולי לחברת המכונות האוטומטיות, שמא הוא מופקד בידי חברות המשקאות או אצל הרשתות והמינימרקטים, דהיינו מוכרי המשקאות ללקוח בפועל? בבסיס השאלה, עמדה התמיהה הבאה: מה קורה לכספי הפיקדון שלא נגבים ע"י הצרכנים, אצל מי הם נותרים?.

כמענה, הוסבר לנו כי "יצרן ויבואן גובים דמי פיקדון מבית עסק בשל כל מכל משקה שהם מוכרים לו, והוא בתורו חייב לגבות את דמי הפיקדון מצרכן הקצה של מכל המשקה המלא. בעת החזרת המכל הריק, משיב בית העסק את דמי הפיקדון לצרכן. כאשר בית העסק משיב את המכלים הריקים שנאספו על ידו מהציבור ליצרן, היצרן מחויב להשיב לו את דמי הפיקדון. כך יוצא שאין "בקבוקים ללא דורש", ומשום כך לא ניתן לראות מכלים נושאי פיקדון במרחב הציבורי, שהרי לכל בקבוק כזה יש ערך".

במרחב הציבורי אולי לא. בפחים (ולא אלה הכתומים) שבחדרי האשפה בבנייני המגורים, אנו בטוחים כי קיימים בקבוקים רבים מספור שמועברים הישר עם יתר האשפה, אל משאיות הזבל ואינם מגיעים למחזור.

Inner 620/130

מומלץ עבורך

5 תגובות ל: "נתקעו בפקק: מס הבקבוקים הגדולים טרם הוכח כיעיל"

  1. טוב שהעלתם את הנושא הכאוב הזה למה אין יחס למשל אם יש 5 קופות שמכורות יהיה מחויבות לשים 20 אחוז של קופות שמקבלות את הבקבוקים

  2. למי שהילדים שלו רוצים לאסוף בקבוקים וזה לוקח מדי הרבה מקום
    אפשר להוציא את האויר מהבקבוק ולסגור את הפקק ללא האויר כך תחסכו שליש מקום

  3. כרגיל מדינת פח שדואגת רק איך להוציא מהאזרח הקטן כסף.

  4. אני התיאשתי מהמכונה, מעולם לא מחזרתי בשביל הכסף תמיד הייתי זורק במחזוריות שהיו פרוסות ברחוב
    היום אני מגיע למכונה ומשאיר את הבקבוקים ליד בשביל שיהיה למי שעושה את זה בשביל כסף ולדעת שיאספו את זה גם ככה שיבואו לרוקן את המכונה

    אגב, למי שכתב פה שאפשר להוציא אוויר כדי לחסוך מקום, אי אפשר, המכונה לא מקבלת את הבקבוק במצב הזה, חייב להיות מנופח, בלי פקק ועם הנייר עליו

  5. מסקנה שלי לא למחזר בשום אופן ואפילו לא למטרת צדקה אולי יחזירו לנו את המחזוריות בחינם

כתיבת תגובה