עשור למשבר הכלכלי: בחזרה אל השפל הגדול בעולם

עשור לפשיטת הרגל של ליהמן ברדרס ופרוץ משבר הסאב-פריים, חוזר ‘ביזנעסופ”ש’ אל רגעי השפל שחוותה הכלכלה העולמית • כיצד חיזק המשבר את הכלכלה הישראלית? מיהו המתריע שסולק בבוז? וגם: היכן נמצאים היום גיבורי הפרשה? • מיוחד

צניחה קרובה? | אילוסטרציה. צילום: Thomas Paj, שאטרסטוק

לפני עשר שנים בדיוק, ב-15 לספטמבר 2008 נפל דבר בכלכלה העולמית. המערכת הפיננסית נכנסה לסחרור, בנקים פשטו רגל בזה אחר זה, רחובות ארה”ב התמלאו במחוסרי דיור וסימני השאלה באשר לעתיד הכלכלי לא הפסיקו לרחף באוויר.

‘ביזנעס’ מתרחב בניו-מדיה: מהיום, כל העדכונים – גם בוואטסאפ!

250/200 סייד בר + קובייה

המשבר הכלכלי החל למעשה מספר חודשים לפני אותו היום הגורלי, אך עד לפשיטת הרגל של הבנק היוקרתי ליהמן ברדרס, האופטימיות עדיין הייתה מנת חלקם של האמריקאים. קריסתו של גוף חזק כמו ליהמן ברדרס הכניס את המערכת כולה לסחרור, האמון בכלכלה האמריקאית והגלובלית נפל לשיא השפל, ההמונים נעמדו בתורים ארוכים למשיכת כל פיסת מזומן אפשרית, האבטלה גאתה והגרוע מכל התממש.

נפילתו של ליהמן ברדרס הפך גם לסמל איבוד-אמון כוללני במערכת הפיננסית, מאחר ורק יום קודם היה דירוג האשראי של הבנק AAA, אחד עם ממשלת ארה”ב. מנהיגי העולם נדהמו למצוא כי שוק ההון על סף קריסה, ונדרשות פעולות חרום. זמן קצר אח”כ החלו כלכלנים ופרשנים להשתמש במונח כלכלי חדש: “משכנתאות מורעלות” – משכנתאות עבורם ערך הנכס המבוטח קטן מערך המשכנתא (החוב).

בפרויקט מיוחד חוזר ‘ביזנעסופ”ש’ לאותם רגעי השפל שחוותה הכלכלה הגלובלית. נפילתם של אבירי ההון, השפעתה על הכלכלה הישראלית והשינויים שהיא חוללה כמעט מבלי ששמנו לב.

Inner article

בועת הנדל”ן שהשתלטה על הכלכלה הגלובלית

הורדת שיעורי הריבית בתחילת שנות ה-2000 על ידי הפדרל ריזרב, ומספר צעדי חקיקה אשר איפשרו לקיחת משכנתאות ללא מקדמה כלל, ואיפשרו לקיחת משכנתאות גם על ידי אזרחים שיכולת החזר המשכנתא שלהם אינה ברורה הביאו את שוק הדיור האמריקני לשגשג.

הלוואות אלה, לאנשים שיכולת ההחזר שלהם מוטלת בספק, זכו לשם “משכנתאות סאבפריים”, ונגבתה ריבית גבוהה יותר. לווי הסאב-פריים, כלומר לווים שמוערכים פחות מ”פריים”, היו לווים שיכולת ההחזר שלהם הייתה ברמת סיכון גבוהה מהמקובל (למשל מחוסרי עבודה או עובדים שהמשכורת החודשית שלהם נמוכה מהמקובל לחישוב החזרי משכנתא).

רוב הלווים נטלו הלוואות מסוג זה מתוך הנחה כי בהיעדר הצורך לשלם מקדמה, תשלומי המשכנתא שלהם יהיו דומים בגובהם לתשלומי שכירות ואם לא יוכלו לעמוד בתשלומי המשכנתא יסתכם נזקם באובדן הבית, עבורו לא שילמו מקדמה ממילא וכאילו שכרו אותו מהבנק. הבנקים למשכנתאות העריכו כי מרבית הלווים יוכלו לעמוד בתשלומי המשכנתא, בגלל הירידה היחסית בריבית בשוק הסאבפריים, ובמקרה של חדלות פירעון, יוכלו למכור את הבית ברווח.

ההנחה השגויה הזאת, לפיה יוכלו הבנקים למכור את הנכסים הממושכנים יצרו למעשה בועה אינסופית. היכולת של כל אזרח אמריקאי, גם מהמעמד הנמוך ביותר, לרכוש דירה ללא כל מקדמה, הביאה את שוק הנדל”ן לגאות – הביקוש גדל בהתמדה ואיתו גם המחירים, שבתורם הגדילו את הביקוש לנדל”ן כמכשיר השקעתי, בעיקר בשל העובדה כי הסיכון הגלום בו גולגל בשלמותו לבנקים.

למעשה, הורדת הריבית של הפדרל ריזרב גרמה לעלייה בשוק הדיור בשני אופנים – היא הורידה את חסמי הכניסה להשקעות אלה (הורדת הריבית משמעותה הורדת מחירי הדירות עבור אנשים הזקוקים למשכנתא לקניית הדירות), ובנוסף הפכה את הפקדת הכסף בבנק ללא אטרקטיבית, ועודדה את משקי הבית המעוניינים להשקיע את כספם לפנות לאפיקים אחרים (כדוגמת נדל”ן). חלק ממשקי הבית אף נטלו משכנתאות על הבית אשר בבעלותם על מנת לממן רכישת נכסים בני-קיימא כמכוניות וסירות, והצריכה הפרטית גאתה.

הגידול בשוק ההלוואות הוביל לגיוס נרחב של כספים באמצעות אגרות חוב, אשר הערובה להן היו התחייבויות הלקוחות אשר לקחו מהן משכנתאות לתשלום המשכנתאות. כלומר, ניירות ערך מגובי משכנתא (MBS).

קוני אגרות החוב היו גופים פיננסיים בארצות הברית ומחוצה לה, שבדיעבד הביאו לכך שממשבר בשוק הנדל”ן המקומי הוא נהפך לכזה שמאיים על הכלכלה העולמית כולה, משום שרוב המשכנתאות עברו תהליך של איגוח, משמע, הגופים המלווים גייסו כסף על ידי הנפקות של איגרות חוב שגובו במשכנתאות אלו (אג”ח המכונות MBS – Mortgage-Backed Security). אג”ח אלו עברו גלגול נוסף על ידי בנקי ההשקעות למכשירים פיננסיים מורכבים המכונים CDO – Collateralized debt obligation.

צניחת שווי האג”ח המקורי שהונפק על ידי הבנקים למשכנתאות גרמה במקרים רבים לצניחת ערכם של מכשירים אלה, למחיקות של מאות מיליארדי דולרים במאזני החברות הפיננסיות ולמחנק אשראי חמור.

למשבר בשוק משכנתאות הסאבפריים היו מספר סיבות. ראשית, שער הריבית בארצות הברית עלה, וייקר את המשכנתאות. שנית, רבים מהלווים עברו לשלב שבו ההחזרים גבוהים יותר ותלויים בשער הריבית. שלישית, ההאטה בשוק הנדל”ן בארצות הברית החל מ-2005 גרמה לכך, שלווים שלא יכלו לעמוד בתשלומים, לא יכלו למכור את נכסיהם כדי להחזיר את ההלוואה. נכסים רבים עברו לידי המלווים, אבל גם אלה לא יכלו למכור אותם מאותה סיבה. הניסיון למכור נכסים רבים כל כך העמיק את המשבר בשוק הנדל”ן, ובכך העמיק יותר את משבר המשכנתאות.

עליה חדה בשיעור הלווים שלא יכלו לעמוד בתשלומי המשכנתא גרמה לעליה בריבית שבה היו חברות אחרות נכונות להלוות לגופים מעניקי משכנתאות. החמרת התנאים הזו עבור מעניקי המשכנתאות יצרה אצלם “מחנק אשראי” ומתחילת 2007 ניכרה עליה משמעותית בשיעור הליכי פירוק של גופים המעניקים הלוואות, לירידה במניותיהם של גופים הקשורים בנדל”ן ולהיעלמות הגאות בשוק זה.

המפולת בשוק הנדל”ן ואיבוד ערך נכסים עד כדי פשיטת רגל של הבנקים הביאו לגל ירידות שערים בבורסה. מכירה מבוהלת של מניות הביאה גל ירידות נוסף.

בינואר 2009 דווח כי למעלה מ-300 מתוך 1125 המיליארדרים בעולם אז, איבדו לפחות מיליארד דולר כל אחד. מספר המיליארדרים ברוסיה נפל מ-101 ל-49. המיליארדר שלדון אדלסון איבד 24 מתוך 26.5 המיליארדים שלו מאחר ומניות הקזינו התרסקו.

בנוסף, השפיע המשבר על המעמד הבינוני והאמיד, המהווה את עיקר כוח הקנייה במשק, שהפסיד כשליש מהונו בנדל”ן, קרנות חיסכון לפנסיה וקרנות השקעה ומניות.

ההפסדים הכספיים הביאו לדחייה ולביטול עסקאות בשורה של ענפים, ובראשם ענפי הנדל”ן, המכוניות והמוצרים ביתיים – בעיקר לאור החשש כי המחירים ימשיכו לרדת.

לכל אלה נוסף משבר אבטלה חריג, שכן המוסדות הפיננסיים המוכים החלו מיד בצמצום פעילויות ופיטורין. הסוכנויות לשיווק נדל”ן ומשכנתאות איבדו תעסוקה. ענף הרכב פלט עובדים רבים, כך גם היצרנים בענפי החשמל והאלקטרוניקה. כדרך שרשרת המזון גם הספקים של ענפים אלו נאלצו לצמצם עבודה.

בנוסף, נוצר מחנק אשראי ששיתק את המשק כולו. הסיבה הראשונה לכך הייתה בעיית יחס הלימות ההון. חוקית, הבנקים רשאים להלוות רק חלק מההון העצמי. מאחר והפסידו מנכסיהם – עד כדי פשיטת רגל, אסור להם להמשיך ולתת אשראי. הסיבה השניה למחנק נבעה מחשש החזר. לדוגמא: יבואן המוכר היטב לבנק, מייבא אלף יחידות מוצר עבור לקוחות טובים. כל יחידה הוא מוכר ברווח של מאתיים דולר. הוא זקוק למימון של 700,000 דולר כדי לשחרר מהנמל. הבנק מהסס וממאן מחשש שמא היבואן בתסבוכת המשבר. הוא פונה ללקוחות לתשלום מראש וגם הם מפחדים להפקיד בידיו כסף וכך למעשה השתתק המשק.

הדמויות שעמדו בעין הסערה

פבריס טורה, סגן נשיא בגולדמן-זאקס בלונדון בשנים 2008-2009, הוא ללא ספק אחת הדמויות שנקשרו למשבר.

בשנת 2013 הורשע טורה בשישה מתוך שבעה סעיפים באישום שהוגש נגדו על ידי רשות ניירות ערך האמריקנית (SEC). השופטת המחוזית קתרין פורסט, שהתבטאה בנושא, אמרה כי הטענה של ה-SEC היא שטורה “העניק לכיפה אדומה הזמנה לבית של סבתה, בעודו מסתיר את העובדה שההזמנה נכתבה בידי הזאב הגדול הרע”.

לפי ה-SEC, הזאב הזה הוא ג’ון פולסון, מיליארדר קרן גידור, שההימור המוצלח שלו נגד שוק משכנתאות הסאב-פריים תועד בספר “The Greatest Trade Ever” (“העסקה הכי טובה”) שכתב גרגורי צוקרמן.

בתביעה נטען כי ב-2006 פנתה קרן פולסון אנד קומפני לקבוצת גולדמן זאקס כדי שתסייע לה להמר נגד שוק הסאב-פריים, ועל כך שהקרן תקבל תפקיד בבחירת התיק הבסיסי של האג”ח מגובות המשכנתא. התוכנית הייתה שפולסון תמכור בחסר, כלומר תהמר נגד התיק הזה בשוק חוזי המרת חדלות הפירעון (CDS), אותן תעודות ביטוח כביכול מפני אי-פירעון של אג”ח.

לטענת ה-SEC, חומרי השיווק לא הזכירו כלל את תפקידו של פולסון בבחירת האג”ח מגובות המשכנתאות, ותפקידו של טורה היה להוליך שולל את המשקיעים ולגרום להם לקנות את ההתחייבויות של אבאקוס.

באי-מייל שטורה שיגר ב-23 בינואר 2007 למי שהייתה חברתו באותה עת, הוא כתב על שוקי ההון: “כל הבניין הזה עומד לקרוס בכל רגע. רק ניצול פוטנציאלי אחד, פאבילוס פאב (משחק מילים על שמו, שמשמעותו פבריס הנהדר), עומד במוקד כל העסקאות המורכבות, האקזוטיות והממונפות שהוא יצר, בלי שהוא מבין בהכרח את השלכות הדברים המפלצתיים הללו!”.

לטענת ה-SEC, כאשר האג”ח המשכנתאיות איבדו מערכן, משקיעים שכללו את בנק התעשייה הגרמני IKB ואת בנק ABN ההולנדי הפסידו יותר ממיליארד דולר, בעוד קרן פולסון הרוויחה סכום דומה.

בתביעה שהגישה ה-SEC נגד טורה וגולדמן באפריל 2010, היא האשימה את טורה בהונאה, ברשלנות ובסיוע לגולדמן זאקס בהפרת חוקי ניירות הערך. פולסון לא נתבע, וגולדמן זאקס הסכימה ביולי 2010 לשלם 550 מיליון דולר כדי להסדיר את התביעה נגדה. גולדמן זאקס אף מימנה את הוצאות המשפט של טורה – שנקנס ב-825 אלף דולר.

הרוויח 3 מיליארד מהמשבר. וורן באפט | צילום: Krista Kennell, שאטרסטוק

הדמות המפורסמת השניה במשבר העולמי הוא ריצ’ארד (דיק) פולד, מי שעמד בראש ליהמן במשך 14 שנים ואחראי לקריסתו.

בשימוע שנערך לאחר המשבר בקונגרס האמריקני בלטה האשמת אישיותו של פולד כמי שהביאה לקריסת בנק ההשקעות הרביעי בגודלו אז בארה”ב. פולד אף כונה על ידי חבר קונגרס “הנבל”.

לעומת זאת, פולד עצמו כמעט ולא הכיר באחריות שלו עצמו לקריסת ליהמן והאשים בכך את הממשל, הרגולטורים ושמועות לא מבוססות.

למרות שמכר את דירתו במנהטן עבור 25 מיליון דולר, כמו גם אוסף אמנות בשווי 13.5 מיליון דולר, הוא עדיין מחזיק בנכסי יוקרה בארה”ב. רווחיו משמונת השנים האחרונות מוערכים בכ- 500 מיליון דולר והוא בעיצומו של קאמבק כראש חברת הייעוץ מטריקס פרייבט קפיטל בניו יורק, כשהוא בן 72.

סיפורו של הארכי-נוכל ברנרד (ברני) מיידוף, שעמד בראש הונאת הפונזי הענקית, בהיקף של כ-65 מיליארד דולר, נחשב אף הוא לאחת הסיפורים המתוקשרים ביותר ולו קשר ישיר למשבר הכלכלי, מאחר ומשקיעים רבים ביקשו למשוך את כספי השקעותיהם, אך הקרן לא יכלה לשלם להם, דבר שהוביל להתמוטטות החברה ולחשיפת ההונאה, ובהמשכה, להעמקת המשבר העולמי.

מיידוף הורשע ונידון ל־150 שנות מאסר, שאותן הוא מרצה בכלא הפדרלי בצפון קרולינה. לפי דיווחים, הוא מנהל את הקנטינה בכלא ומייעץ לאסירים אחרים בהשקעת מניות.

הדמות הרביעית, ויש שיאמרו שהיא דווקא הראשונה, שנקשרה למשבר העולמי, היא של הכלכלן היהודי-אמריקאי נוריאל רוביני שהפך ללעג ולקלס כשחזה את המשבר ב- 2006 והזהיר ממנה.

ניסיונו של רוביני בעבודה עם כלכלות כושלות באסיה ומרכז אמריקה סייע לו בחיזוי המשבר, וכדבריו: “חקרתי שווקים מתעוררים במשך 20 שנה וראיתי בארצות הברית את אותם סימני משבר שראיתי בהם. סימנים שאמרו שאנו נמצאים בבועת אשראי גדולה”. רוביני בדק מדינות כמו מקסיקו, תאילנד, וקוריאה הדרומית, והגיע למסקנה כי המשותף לכולן הוא ההתבססות על גרעון גדול במאזן התשלומים ומימונו באמצעות הלוואות במטבע חוץ, וכן רגולציה רופפת על המערכת הבנקאית. מאוחר יותר הגיע למסקנה כי ארצות הברית, עם גרעון במאזן התשלומים של קרוב ל-800 מיליארד דולר, היא הבאה בתור.

על רקע זה אופיין רוביני בגישה פסימית לכלכלת העולם ולשוקי ההון הבינלאומיים כבר מספר שנים לפני פרוץ המשבר. בפברואר 2007 התעמת עם יעקב פרנקל, סגן יו”ר חברת הביטוח AIG ונגיד בנק ישראל לשעבר, באומרו כי הכלכלה העולמית עומדת לפני נחיתה קשה. פרוץ משבר הסאבפריים באמצע 2007 והתאמתות תחזיותיו הקנו לרוביני מעמד-על בקרב החזאים הכלכליים. יוחסו לו אימרות כמו “זאת עלולה להיות תחילת הסוף של האימפריה האמריקאית”.

הוא המשיך לדבוק בעמדותיו האפוקליפטיות גם לאחר החרפת המשבר בספטמבר 2008, והחזיק בהן עד אמצע 2009. במרץ 2009 התבטא כי העליות בשוקי ההון העולמיים אינן אלא “ראלי של שוק דובי”.

בשנה האחרונה חזה רוביני את קריסת שער הביטקוין, שאותו הוא מכנה “הבועה הגדולה ביותר בהיסטוריה של האנושות”.

מי שניצל את המשבר כדי לגרוף הון של 3 מיליארד דולר הוא המיליארדר הממוקם במקום הרביעי בטבלת העשירים הגדולים בעולם, עם הון מוערך של 81 מיליארד דולר, יו”ר ומנכ”ל ברקשייר האת’ווי וורן באפט, שזמן קצר אחרי קריסת ליהמן ברדרס השקיע כ־5 מיליארד דולר במניות מועדפות של גולדמן זאקס אותן המיר ב-2013 למניות רגילות וגרף רווח של כ־3 מיליארד דולר.

הסחבת שהצילה את ישראל

סטנלי פישר (ארכיון). צילום: פלאש 90

משבר בסדר גודל כזה, לא מן הנמנע שהוא לא יפסח על כלכלת ישראל, אך באורח פלא (כמעט ו)ניצלנו ממנה. מי שעמדו אז בראש משרד האוצר, בנק ישראל ובנקאים אחרים התגאו לא מעט על כך, אך בפועל, לא מדובר בתחכום גדול מדי. למעשה, דווקא הסחבת המאפיינת את קברניטי המדינה היא זו שהצילה את ישראל מפגיעה אנושה במשבר העולמי.

תקופה קצרה בסמוך לפרוץ המשבר עוד התלהבו הבנקים והמוסדיים הישראליים בחגיגות האיגו”ח ואף נסעו ללמוד את השיטות החדשות והמלהיבות, ולהשקיע בניירות הערך החדשים הללו. הבנקים ומנהלי חברות הביטוח הישראליות התקנאו ברווחים הגבוהים של עמיתיהם מעבר לים ובבונוסים שקיבלו מנהליהם ורצו גם להיות כמותם. בנק הפועלים כבר הלך שלב נוסף קדימה ורכש מיליארדי שקלים של איגרות חוב מגובות במשכנתאות. אותן אג”חים נמכרו רק לאחר המפולת, בהפסד גדול ולאחר הוראה מחייבת מהפיקוח על הבנקים. איך נהגו לומר על כך בשוק ההון?  “לא הגענו לחתונה, אבל גם לא הלכנו להלוויה”.

עם זאת, חולל המשבר שינויים מהותיים לכלכלה הישראלית. כאלה, שבחלום הדמיוני ביותר לא נראה היה כי קברניטי הכלכלה הישראלית יחליטו לצאת למהלכים שכאלה.

כך למשל, ניתן למנות את שינוי המדיניות של בנק ישראל בכל הנוגע להתערבות בשוק המטח. למעשה, חודשים ספורים טרם ההחלטה עוד אמר הנגיד דאז, סטנלי פישר, כי בנק ישראל לא מתכוונת להתערב בשוק. אך משהגיע שער הדולר לשפל של 3.20 שקלים, הודיע בנק ישראל כי בכוונתו להגדיל את יתרות המט”ח שלו לכ-40 מיליארד דולר תוך שנתיים, על ידי רכישה יומית של כ-25 מיליון דולר בשוק המט”ח. המהלך, שיוחס בראש ובראשונה לניסיון להחלשת השקל, לא צלח בידו, שער הדולר הדרדר שוב, וביולי 2008 הודיע בנק ישראל כי יגביר את קצב רכישות המט”ח לכ-100 מיליון דולר ביום.

בעקבות הרכישות עלו מאוד יתרות המט”ח של ישראל. בסוף 2008 עמדו יתרות המט”ח על 42.5 מיליארד דולר. מדיניות שער החליפין של הבנק נחלה הצלחה זמנית, ושער הדולר זינק אל מעל 4.20 שקלים. במאי 2009, לאחר שיתרות המט”ח התקרבו לכ-50 מיליארד דולר ואף נרמז כי בנק ישראל מחפש דרך להפסקת רכישות המט”ח. בעקבות זאת, חזרו החל מיולי 2009 סימני התחזקות של השקל אל מול המטבעות הזרים, והדולר חזר שוב לרמות של 3.75 שקל לדולר. בנק ישראל הגיב ברכישת מאות מיליוני דולרים תוך ימים ספורים, והשקל נחלש שוב.

באוגוסט 2009 הודיע הבנק על הפסקת רכישה סדירה של מט”ח, לאחר שיתרות המט”ח הגיעו לרמתן הרצויה מבחינתו. הבנק הודיע עם זאת כי ימשיך לרכוש מט”ח מעת לעת בהתאם לנסיבות, ואף עשה זאת בפועל. באוקטובר 2010 היוו לראשונה היתרות (69.1 מיליארד) מעל ל 30% מהתוצר הגולמי (GDP). בעקבות גילוי שדות גז טבעי בשטחי המים הכלכליים של ישראל בים התיכון החל בנק ישראל ברכישת מט”ח בכמויות המותאמות להשפעה של הפקת הגז על מאזן התשלומים, כדי להימנע מהמחלה ההולנדית ובינואר 2017 עברו לראשונה יתרות המט”ח את רף 100 מיליארד דולר. כיום מחזיק הבנק המרכזי יתרות מט”ח של 115 מיליארד דולר ולא נראה כי הסכום יקטן בקרוב.

צעד נוסף שנקט אז בנק ישראל והוא נמשך עד עצם היום הזה נוגע למדיניות המוניטרית. הורדת הריבית לשיעור אפסי, שלפעמים אף הגיעה למצב של ריבית שלילית, הייתה אחת הצעדים הדרמטיים בו נקט הנגיד דאז סטנלי פישר והוא שינה לחלוטין את כללי המשחק בכל הנוגע לשוק ההלוואות וההשקעות בישראל.

בנוסף, חיזק פישר את הפיקוח על הבנקים והעלה את רמת המינוף (יחס בין ההלוואות שהבנק מעניק להון שבכספותיו – בנק ישראל הורה להם להחזיק יותר מזומנים כדי להיות מוכנים לתרחיש של ביקוש רב לשקל ולא לקרוס כשזה יקרה).

הנפגעים המרכזיים: מעמד הביניים

חותמים אבטלה. אילוסטרציה | צילום: יוסי זמיר, פלאש 90

המשבר הכלכלי העולמי לא פסח כמובן על שוק העבודה. גם מי שלא פשטו רגל, וכתוצאה מכך הביאו לפיטורים המוניים ולאבטלת עובדיהם, נכנסו לסחרור התייעלות ופיטרו את כל מי שהתאפשר להם, במטרה לצמצם כמה שיותר את הוצאות החברה.

כתוצאה מכך, נוצר מצב שבו חלק עצום מעובדי המעמד הבינוני נותר מחוסר עבודה. שכן אלה הנמצאים במעמד הגבוה יותר, מנהלים, סוחרים וכל מי ש”מוחו” נדרש לעבודה התברגו חיש-מהר בעבודות חדשות, ואלה שעבדו בעבודות מהדרג הנמוך ביותר, כדוגמת עובדי הניקיון, נותרו גם הם במקומות עבודתם.

בשונה מהם, משרות מעמד הביניים עברו התייעלות רצינית ואת רובן החליפו טכנולוגיות חדשות. כך למשל, למרות השימוש בכספומטים ובמסופים ממוחשבים בבנקים, לא שקלו הבנקים את פיטורי הטלרים בטווח המיידי ודחו זאת למועד בלתי-ידוע. המשבר הכלכלי הוא זה שדחף את שינוי המגמה והפיכתה של הזירה הבנקאית לזירה טכנולוגית.

משבר האמון עדיין לא נפתר

ביטקוין, מוביל שוק או תעתוע? | צילום: shutterstock

עשור חלף לו מאז המשבר העולמי ומשבר אי-האמון שהוא יצר בין הציבור למערכת הפיננסית עדיין באופק.

בכדי להמחיש את התופעה, נחזור שנתיים בלבד אחורנית, למסע הקמפיין של נשיא ארה”ב דונלד טראמפ במירוץ לנשיאות, ואחריו גם המתמודדת הכושלת הילרי קלינטון.

המיקום אותו בחרו השניים להצגת המדיניות הכלכלית שלהם הוא לא אחר מאשר העיר דטרויט שבמדינת מישיגן. עיר מוכת פשע שאיבדה למעלה משליש מאוכלוסייתה מחוסרת העבודה, שליש משכונותיה הפכו לשכונות רפאים וב- 2013 היא אף הכריזה על פשיטת רגל.

בכלל, עצם הבחירה של הבוחר האמריקאי בטראמפ כנשיאה של הכלכלה החזקה בעולם היא למעשה הצבעת אי-אמון במערכת הפיננסית ששלטה במדינה עד להיבחרו, וטראמפ, אכן עמד במילתו ומוביל שינויים מהותיים במערכת הכלכלית במדינה. אם מהלכיו נכונים או לא? על זה אפשר לדון על גבי יריעה משל עצמה. עם זאת, בכל הנוגע ליצירת מקומות עבודה חדשים והורדת שיעור האבטלה אין חולק שטראמפ אכן צלח במשימתו.

תרחיש נוסף שחווה שוק ההון העולמי בשנה האחרונה, המסמל לא פחות את איבוד האימון במערכת הפיננסית הממוסדת הוא הזינוק המפתיע בשיעור המסחר וההשקעה במטבעות הדיגיטליים ובראשם הביטקוין. זאת, למרות שאותו הכלכלן שחזה מראש את המשבר העולמי שפרץ ב- 2008 מזהיר כי מדובר בבועה שעתידה להתנפץ מול העיניים. גם הברקזיט הבריטי משקף לא פחות את האכזבה הכללית מגלובליזציה וגבולות פתוחים ואת ההתכנסות לאינטרס הלאומי הצר.

המשבר הבא כבר בפתח?

עשור למשבר הפיננסי החריף, מתריע הפרופ’ פרנק פארטנוי כי המשבר הבא קרוב מתמיד. לדבריו, הנבל אולי קצת שונה הפעם, אבל כמו בהרבה סרטי המשך, העלילה הבסיסית די דומה למקור. פארטנוי, פרופסור למימון ולמשפטים באוניברסיטת סן דייגו מכוון בדבריו למכשירים פיננסיים דומים מאוד לאלה שהביאו למשבר הסאב-פריים, הנסחרים כיום בוול סטריט.

המדובר הוא באג”ח ה-CLO. “יש הקבלה יוצאת דופן בין CLO למכשירי ההשקעה שכמעט פוצצו את העולם הפיננסי ב־2008”. הפעם לא מדובר במשכנאות אלא בהלוואות עסקיות שדירוגן הנמוכה ידועה לכל (B B+). הלוואות אלה נארזות בצורה ממונפת, בדומה מאוד לשיטות האיגו”ח טרום משבר הסאבפריים ונארזות לכלי השקעה בשם CLO – collateralized loan obligation, שמנפיקות אג”ח למשקיעים ומשלמות להם ריבית לפרק זמן קבוע מראש.

ולאיזה דירוג זוכה האריזה הזו? הגבוה ביותר! “בשני המקרים מעורבת אריזה של הלוואות מסוכנות והפיכתן לניירות ערך מסובכים. במקרה הנוכחי, אלה לא משכנתאות אלא הלוואות עסקיות, שאיש לא יערער על איכותן הנמוכה. ההלוואות האלה נארזות בצורה שמוסיפה מינוף, באותה דרך מסובכת שקרתה לפני המשבר הפיננסי, ובאופן קסום, כמו ניירות הערך שלפני המשבר הפיננסי, הן מקבלות דירוג AAA, הגבוה ביותר. זו אותה אלכימיה פיננסית משונה, שבה מערבבים מגוון סוגי זבל יחד ואז חלק גדול מהזבל מתברר כטהור, בטוח ואטרקטיבי”, אומר פארטנוי.

לדבריו, “אנשים שלא חוו זאת קודם, שזה חדש עבורם, עשויים לחשוב שקורה משהו מפתיע. אבל זה לא חדש. זו הליבה של איך אנשים עושים כסף בוול סטריט, במיוחד עכשיו, כשהטכנולוגיה פיננסית הופכת את זה ליותר קשה וליותר תחרותי. עסקאות שמחביאות את הסיכונים הן ממעוזי הרווחיות האחרונים של וול סטריט”.

הפעם לא מדובר בתרגילים פיננסיים כמו לפני 2008, אלא בבועה שבה הבנקים המרכזיים צברו נכנסים פיננסים עצומים, יצרו מדיניות מוניטארית מרחיבה, כשהאינפלציה נמוכה. אם השוק יכנס למיתון כלכלי, לא יהיה בידי הבנקים המרכזים כלים, להתמודד איתם, כי הריביות, אם בכלל, נמוכות מאוד כבר היום. לזה יש להוסיף את הבקרזיט הבריטי, דרישת קטלוניה וסקוטלנד לעצמאות, דרישה של צפון איטליה ליותר אוטונומיה, כשקולות דומים נשמעים לאחרונה גם מבוואריה בגרמניה.

האירוע שצפוי להצית את התיקון בשווקים, כך על פי מייקל הרטנט, אסטרטג ההשקעות הראשי של בנק אוף אמריקה, הוא זינוק באינפלציה בארה”ב שצפוי לעורר את חששות המשקיעים מפני צמצום חד במדיניות המוניטארית המרחיבה של הבנק הפדראלי. לדבריו, “הבועה בשווקים תתפוצץ בתוך חודש עד ארבעה חודשים”, והעריך כי “האירוע שיצית את המפולת יהיה זינוק באינפלציה בארה”ב, אשר ישוב ויעורר את חששות המשקיעים מפני צמצום חד של המדיניות המוניטארית המרחיבה של הבנק הפדראלי”.

בדויצ’ה בנק מונים כמה גורמים שעלולים להצית את המשבר הפיננסי הבא: הבנקים המרכזיים של הפד, גוש היורו, אנגליה ויפן הגדילו מאז תחילת המשבר הגלובלי את מאזניהם ב-10 טריליון דולר וצברו נכסים פיננסיים בסכום של 14 טריליון דולר. במוקדם או במאוחר, יצטרכו הבנקים המרכזיים להעלות את הריביות, למשוך את הסיוע מהשווקים ולצמצם את מאזניהם, הליך שאותו מכנה דויצ’ה בנק הפירוק הגדול. לדברי הבנק – הבנקים המרכזיים חייבים לבצע את הפירוק הגדול. אחרת, אם הם ימצאו את עצמם מול מיתון כלכלי, לא יהיה להם כלים לטפל בו.

עוד דבר המדאיג את דויצ’ה בנק הוא ששיעורי האינפלציה בעולם ממשיכים להיות נמוכים. אם הבנקים המרכזיים יצטרכו שוב לנקוט בהרחבה מוניטארית כדי ליצור אינפלציה, זה יסכן את יציבותה ורווחיותה של המערכת הבנקאית בעולם המתועש, ובפרט באירופה, מה שעלול לגרור משבר במערכות הפיננסיות בעולם.

“העולם עלול לשקוע במשבר פיננסי נוסף בשל הלוואות רעות ותפיחת החוב העולמי”, התריע שר האוצר הגרמני לשעבר, וולפגנג שוובלה, בראיון לפייננשל טיימס. “כלכלנים ברחבי העולם חוששים מהסיכונים הגוברים שנובעים מצבירת כמות תופחת של נזילות, ומצמיחת החוב הציבורי והפרטי. גם אני חושש מזה”, אמר שוובלה שתפקידו הנוכחי הוא יו”ר הבונדסטאג. הוא הוסיף והזהיר כי בקרוב עלולות לצוץ בועות חדשות לאחר שהבנקים המרכזיים הזרימו טריליוני דולרים לשוקי ההון והביע חשש מחולשתו הפוטנציאלית של גוש היורו, שבו מנסים הבנקים להתמודד עם מורשת המשבר בדמותן של הלוואות רעות.

Inner 620/130

מומלץ עבורך

תגובה אחת ל: "עשור למשבר הכלכלי: בחזרה אל השפל הגדול בעולם"

  1. כתבה פצצה!

כתיבת תגובה