פסק דין תקדימי קובע: חברת "שמיר את ירון" תשלם 255,893 ש"ח ל"רפאל אחזקות" על ייעוץ מימון, אף שההלוואה לא יצאה לפועל | השופט קבע שהלקוח אחראי למחדליו , ובכך מגן על יועצי מימון מפני ניצול לרעה של "על בסיס הצלחה".
אהרון סוויסה 29.07.2025
ביהמ"ש בתל-אביב. צילום: נתי שוחט. פלאש 90 בית משפט השלום בתל אביב קבע השבוע בפסק דין חדשני כי חברת "שמיר את ירון השקעות ויזום בע"מ" תשלם לחברת "רפאל אחזקות ונאמנויות בע"מ" סכום של 255,893 ש"ח בגין שכר טרחה, אף שההלוואה שלשמה ניתן הייעוץ לא הועמדה בפועל. פסק הדין מדגיש עקרון חשוב בתחום ייעוץ המימון: יועץ זכאי לשכר טרחה כאשר ההלוואה לא מתקבלת בשל מחדלי הלקוח עצמו.
המקרה נסב סביב הסכם שנחתם ביוני 2022, במסגרתו התחייבה חברת רפאל אחזקות ונאמנויות לספק שירותי ייעוץ לצורך השגת הלוואה עסקית בסך כ-16.8 מיליון ש"ח. ההלוואה יועדה לרכישת מקרקעין בבאר שבע עבור פרויקט מגורים משולב מסחר. על פי ההסכם, התובעת הייתה זכאית לשכר טרחה בשיעור של 1.5% מסכום ההלוואה בתוספת מע"מ, וזאת בתנאי שתשיג אישור עקרוני מגורם מממן.
חברת רפאל אחזקות ונאמנויות אכן איתרה גורם מממן – חברות בי.טי.בי מקשרים הלוואות ובי.טי.בי נאמנויות – שהסכים להעמיד את ההלוואה, ובאוקטובר 2022 נחתם הסכם הלוואה רשמי. אולם, ההלוואה מעולם לא הועמדה בפועל. הגורם המממן ביטל את ההסכם לאחר שהנתבעים לא עמדו במספר תנאים מוקדמים, ביניהם: אי פתיחת חשבון נאמנות , אי דיווח העסקה לרשויות מיסוי מקרקעין , ואי הצגת מכתבי כוונות מכל בעלי המגבלות על המקרקעין.
הנתבעים טענו כי מכיוון שההלוואה לא הועמדה, הם אינם חייבים בתשלום שכר הטרחה, במיוחד לאור הגדרת התשלום כ"על בסיס הצלחה בלבד" ותשלום מתוך כספי ההלוואה בפועל. מנגד, התובעת טענה כי היא עמדה בחלקה בכך שהביאה לחתימת הסכם הלוואה, וכי אי-העמדת ההלוואה נבעה ממחדלי הנתבעים.
השופט גיא פורר (שופט) קבע כי יש להבחין בין שני מצבים: הראשון, כאשר הלקוח עמד בהתחייבויותיו אך ההלוואה לא הועמדה מסיבות שאינן תלויות בו – במקרה זה התובעת אינה זכאית לשכר טרחה. השני, כאשר הלקוח לא עמד בהתחייבויותיו או ויתר על ההלוואה – במקרה זה התובעת זכאית לשכר הטרחה. בית המשפט קבע כי המקרה הנדון תואם את הסיטואציה השנייה, וציין כי הוכח שהתנאים המוקדמים לא התקיימו בשל מחדלי הנתבעים.
השופט נימק את פסיקתו בכך שהתובעת מילאה את התחייבותה והביאה את הלקוח אל "הבאר", ואם הלקוח בחר שלא "לשתות ממימיה", הדבר אינו צריך לגרוע מזכותה של התובעת לשכר טרחה.
בהתאם לפסיקה, הנתבעת חויבה לשלם 255,893 ש"ח (1.5% מסכום ההלוואה כולל מע"מ, בניכוי 40,000 ש"ח ששולמו כמקדמה). התביעה נגד בעל המניות האישי נדחתה , והנתבעת חויבה בהוצאות משפט בסך 20,000 ש"ח. פסק הדין ניתן בתיק ת"א 51992-11-23 בבית משפט השלום בתל אביב-יפו.
פסק הדין מבהיר עקרון חשוב בתחום ייעוץ המימון: כאשר יועץ מביא ללקוח הצעת מימון מתאימה, וההלוואה לא מתקבלת בשל מחדלי הלקוח עצמו, הלקוח עדיין חייב בשכר הטרחה.
עו"ד משה יצחק אוסדיטשר וישראל זיסקינד, שייצגו את חברת רפאל אחזקות ונאמנויות, הגיבו לפסק הדין: "זהו פסק דין חשוב שמבהיר את הכללים בתחום ייעוץ המימון. לקוחנו עמד במלוא התחייבויותיו – איתר גורם מממן מוכר, הביא לחתימת הסכם הלוואה בתנאים טובים, ועשה כל שנדרש ממנו. העובדה שהנתבעים לא טרחו לבצע פעולות בסיסיות כמו פתיחת חשבון נאמנות או דיווח לרשויות המס לא יכולה לפגוע בזכותו לשכר הטרחה.
השופט קבע בצדק שאי אפשר לאפשר ללקוח להתחמק מתשלום על ידי מחדל במילוי התחייבויותיו שלו. זה לא 'הצלחה על בסיס תוצאה' כשהלקוח עצמו מונע את התוצאה. הפסיקה הזו תגן על יועצי המימון ברחבי השוק מפני לקוחות שמנסים לנצל את המושג 'בסיס הצלחה' כדי לקבל שירות חינם. המסר ברור – מי שמבקש ייעוץ מקצועי ומקבל תוצאה, חייב לשלם עליה גם אם בחר שלא לממש אותה בגלל רשלנותו."



