צמאיך תשביע || הסודות שמאחורי כוסית המשקה

שוק המשקאות החריפים מגלגל במגזר החרדי בלבד, על פי ההערכות, עשרות מיליוני דולרים בשנה • בראיון מיוחד מספרים מומחי הכשרות הרב אהרן חסקל והרב צבי הולנד על התקלות המצויות במשקאות שאינם מפוקחים • המסע מהמזקקות, החביות והסקוטי הזקן שהודה: "באין רואים, אנו מכניסים יין לתערובת כדי לשפר את הטעם" • וגם: הוודקה שהוגשה לשולחן הארוחה הבשרית, התגלתה כחלבית • התוצאה: הפיכת המשקה הכשר פתחה לו שווקים בכל העולם

מפעל הייצור של ג'וני ווקר, סקוטלנד | צילום: חיים איזיקוביץ

שמחת תורה בבוקר. הקידוש המרכזי ערוך על השולחנות הארוכים של בית הכנסת, הקוגלים מעלים הבל במטבח, הצ'ולנט העמוס בבשר בקר איכותי מבעבע לאיטו על הפלטה, ידיים קטנות של ילדים המתקשים להמתין סוחבות מציה קטנה, זית אחד מצלחת ההרינג העסיסית או זנב מלפפון חמוץ. בעוד דקות אחדות הכל יתיישבו במקומותיהם, רב הקהילה יערוך 'קידוש' בקול רם על כוס 'משקה' יקר להחריד, וחגיגות סיום והתחלת התורה הקדושה יחלו.

עכשיו תרשו לנו לחוד לכם חידה: על איזה פריט מתוך שלל המאכלים והמשקאות איש לא יתעניין מה כשרותו? מהו המוצר שכמעט כל היושבים סביב לשולחן יצרכו בלי שתהיה עליו חותמת כשרות מהודרת ומוכרת למרות שיש בו בעיות הגובלות באיסורים דאורייתא ודרבנן?

נתקרב מעט לסועדים ונקשיב לשיחות המתנהלות סביב השולחן: את הצ'ולנט והקוגל הכין קייטרינג פלוני המתהדר בכשרות מהודרת; הדגים המעושנים נקנו במעדנייה המחזיקה בתעודת כשרות של ההכשר הוותיק בארץ; על השתייה המוגזת, המציות והבירה כמו גם על החד פעמי – אפילו על המפה שעל השולחן – מתנוססות חותמות כשרות ממערכות הכשרות המובילות בישראל. רק פריט אחד יעבור ללא בדיקה, כמעט. כולם ישתו אותו בעיניים עצומות, לאו דווקא בגלל החריפות שבו, אלא בגלל היותו יושב בחצר האחורית של עולם הכשרות.

"אנשים שותים משקאות חריפים כשהם מסתמכים על שמועות בלבד", אומר ל'ביזנעס' הרב אהרן חסקל יו"ר ועד הכשרות 'סטאר קיי' בישראל ובאירופה, מומחה כשרות עם וותק של מעל 30 שנה בכל תחומי המזון. "לא להאמין איך בכל תחום שהוא הקהל מקפיד כל כך על הכשרות ורק בתחום המשקאות החריפים ישנה בּוׄרוּת רבה. בכל סופֶּר חרדי ניתן למצוא חותמת כשרות אפילו על אקונומיקה שאף אחד לא יעז להכניס לפה, אבל על משקה יוקרתי שעולה על השולחן בסעודות מצווה, בשמחות יהודיות קדושות או שמכבדים אִתו שבתות וימים טובים, אין כל כשרות חוץ משמועות למחצה, לשליש ולרביע, ומסורות שעבר זמנן לפני שנות דור. ולא מדובר על דברים פשוטים אלא על איסורים דאורייתא ולכתחילה של טרפות ובשר בחלב, ואיסורים דרבנן כגון סתם יינם וחלב עכו"ם".

מזקקה | צילום: חיים איזיקוביץ

הרב חסקל אומר דברים קשים מאוד אך הוא לא מתכוון לוותר. בהמשך דבריו יגלה לנו את מהותם של ראשי התיבות עליהם מסתמכים עם ישראל. "אנשים שותים משקה חריף על סמך כשרות אא"א – ובמילים פשוטות: כי איש אחד אמר. פלוני שמע מגאון אלמוני שרב פלמוני ביקר פעם באיזה מזקקה עלומה וראה שם זקנים סקוטים מייצרים ויסקי בשיטות עתיקות".

וזה לא נכון? השמועה אומרת שיש מעין חוקה בסקוטלנד שעל פיה מייצרים את הוויסקי ואם המזקקה לא עומדת בתנאים אסור לה לייצר כלל.

"ראשית, זה נכון. יש חוקה כזאת. במסגרת הבירורים שעשינו להכשרת חלק ממשקאות הג'וני ווקר עבור חברת ibbls (השייכת לחברה המרכזית לשיווק משקאות), הגענו עד לחוקה העתיקה ואפילו קיבלתי את הזכות להציץ פנימה".

אך מסתבר שהחוקה היא לא חזות הכל. ייצור וויסקי סקוטש בסקוטלנד נעשה בשיטת ייצור עתיקה, עם חוקה נוקשה בכל הקשור לתהליך הייצור. על מנת שוויסקי סקוטי אכן ייקרא וויסקי עליו לעמוד בתנאים של מספר חומרי גלם בסיסיים: מים, חיטה, לתת שעורה, שמרים וצבע מאכל. בנוסף הוויסקי צריך לשהות בחבית מינימום שלוש שנים. "אם מישהו עובר על החוק בנושא הזה, סוגרים לו מיד את המזקקה, אבל הבעיות לא נמצאות רק בייצור הראשוני אלא לאורך כל המסלול עד לצרכן", מוסיף הרב חסקל.

השגחה על המשאית

הוויסקי הסקוטי נחלק לשני סוגים. האחד הוא הסיגנל, הנקי, הוויסקי היוצר ממזקקה אחת והשני הוא הבלנדד, הוויסקי המעורב. "בג'וני ווקר מעורבים 42 סיגנלים מכל רחבי סקוטלנד", פותח הרב חסקל צוהר רחב לתחום שעד היום היה בו רב הנסתר על הנגלה. "במסגרת הכשרת המשקה ביקרנו בכל המזקקות הללו, בחנו את תהליכי הייצור וחפרנו לעומק את כל חומרי הגלם".

אם הייצור מסורתי ויש חומרי גלם מועטים, ההשגחה על הוויסקי נראית קלה יחסית.

הרב חסקל לוקח נשימה עמוקה. "התשובה היא לא. הבעיות סביב ייצור הוויסקי לא נמצאות רק בתהליכי הייצור שם נבדקים חומרי הגלם, ההשגחה של סטאר קיי היא גם על מכליות הענק מנירוסטה המובילות את הוויסקי מהמזקקה המייצרת למתקן הערבוב. מכיוון שמדובר במשקה חריף יש בעיה הלכתית של 'כבוש' אם המשקה שוהה במכלית כשקודם לכן היה בה משקה של איסור, כגון שומן של דבר-אחר או שומן של דגים לא כשרים. אלו איסורי דאורייתא לא חששות ומנהגים.

"כאשר מדובר על 42 מזקקות יש לוודא שכל מכלית המובילה את הוויסקי כשרה לשימוש. במקרה ולא, אנחנו מכשירים אותה בהשקעה ועבודה קשה. בעיה נוספת נמצאת בחביות היישון. חלק מהוויסקי מתיישן בחביות ששהה בהם קודם לכן יין של נוכרים האסור משום סתם יינם. החביות בהם מתיישן הוויסקי הכשר עוברות שריפה לחומרא והן יוצאות מפוחמות לגמרי, בנוסף, 'מגלחים' להם פרוסה דקה מהדופן".

ראוי לציין שהתהליך כולו היה למראה עיני מרן הגאון רבי שמואל וואזנר זצ"ל. "הבאנו לו תמונות רבות מתהליך ההכשרה של החביות ולאחר עיון מעמיק ושאלות רבות פסק הרב וואזנר שהוויסקי אכן כשר לכתחילה, ללא חשש".

נושא החביות הוא רחב מאוד וטרם שנעמיק בו עוד, הרב חסקל שוטח בעיה נוספת. "לאחר היישון הוויסקי עובר למפעל לביקבוק. מדובר במפעל ענק באירופה עם עשרות קווי ייצור הפועלים בו זמנית. גם כאן עלינו לוודא שבקו בו עובר הוויסקי הכשר לא עבר קודם לכן סתם יינם, משקה חלבי או משקאות עם בעיות אחרות. הכשרת קו בקבוק זה פרויקט גדול מאוד ועשינו מאמצים שהוויסקי הכשר המשווק בארץ על ידי ibbls ימולא בקו ייעודי ומיוחד".

הרב חסקל במזקקה | צילום: חיים איזיקוביץ

יין באין רואים

בסיום השיחה עם הרב חסקל הוא ביקש שנשוחח גם עם הרב צבי הולנד מארה"ב, מומחה עולמי בכשרות ומראשי ועד הכשרות סטאר קיי. ארגון הכשרות סטאר קיי פעיל ב-102 מדינות מסביב לעולם, ומהווה את הגוף הגדול ביותר בתחום הכשרות לכימיקלים לתעשיית המזון. הארגון הוקם בשנת ה'תרצ"ה (1935) לפני 85 שנה, הוא מפעיל למעלה מ-700 משגיחים ומפקחי כשרות הפזורים בכל רחבי תבל והוא אחד משני הארגונים הגדולים ביותר בתחום הכשרות. נשיא הארגון הוא הרב אברהם פולק והרב המכשיר של הארגון הוא הגאון רבי משה היינעמאן, משרידי תלמידיהם של הגר"א קוטלר והגר"מ פיינשטיין זצ"ל. תחתם ממונים רבנים מומחים בכל תחומי הכשרות.

בשיחה עמו, העלה הרב הולנד בעיה נוספת שעמה מתמודדים בייצור הוויסקי הכשר. "העולם היום הפך לכפר גלובלי קטן, הגבולות נפתחו, הסכמי סחר נחתמו בין מדינות והטכנולוגיה התקדמה מאוד. חברות גדולות רוכשות חברות קטנות והמטרה של כולם היא כסף והרבה. במצב שכזה כמעט ולא נשאר מקום למסורות עתיקות. יצרן וויסקי סקוטי מבוגר הודה באזני פעם, כי באין רואים הם שופכים פנימה יין המשביח מאוד את הוויסקי".

הרב צבי הולנד בהרצאה בנושאי כשרות

נקודה נוספת שהרב הולנד מעלה היא ריבוי המפעלים בעולם המייצרים את אותו המוצר בדיוק. "אותו משקה עם אתה מדבקה בדיוק ואותו לוגו וצבע, יכול להיות היום מיוצר בשלוש-ארבע מדינות שונות, במפעלים שונים כמובן וגם בשלוש-ארבע רמות כשרות שונות: באחד מהם המשקה יהיה אסור לחלוטין לצריכה בגלל בעיות דאורייתא או דרבנן, באחד מהם המשקה יהיה מותר בדיעבד שבדיעבד ולעומת זה במפעל ספציפי המשקה הוא יהיה כשר לכתחילה".

הרב הולנד קורא לכל אחד ואחד לבדוק טוב טוב טרם הקניה האם יש חותמת כשרות על כל בקבוק. "במגזר החרדי בו מקפידים מאוד על כשרות המוצרים, חייבים לדעת, כי אם המשקה לא ייוצר תחת פיקוח הדוק על כל המרכיבים, חומרי הגלם וכשרות הכלים, פלוס השגחה על כל תהליך הייצור, הוא אסור בצריכה והוא לא יכול לכבד סעודת מצווה או שולחן שבת וחג".

טעם בלוע בחבית

אנו חוזרים לשיחה משלימה עם הרב חסקל והוא מבקש לבאר לנו את נושא היישון בחביות. "הוויסקי מתיישן בחביות מספר שנים ועל פי רוב גם אם יש טעם יין בתחילה, הוא מתמעט והולך עם השנים. כדי לחזק טעמים וארומות יש חלק אחרון ביישון הנקרא 'ספישל פיניש'. זהו יישון של התקופה האחרונה בחבית שרי – חבית יין – האוסרת את הוויסקי לשתייה משום סתם יינם. מושג נוסף הוא דאבל מאצ'ורינג שזה יישון כפול".

אם נבחן היטב את בקבוקי הוויסקי היושבים על מדף הדיוטי פרי או חניות היין בעולם נגלה מושגים נוספים כגון: שרי קאסק, פורט קאסק, אורולוסו קאסק. הרב חסקל מסביר כי "מדובר בסוגי יינות שהיו בחביות טרם התיישן בו הוויסקי וטעמם עובר אליו ישירות כחלק מתהליך היישון. לאחר בדיקה שלנו התברר שהדבר נעשה כדי להדגיש את טעם היין בוויסקי. היצרנים הסקוטים מעוניינים שבוויסקי יהיה טעם מודגש של יין אך החוק מונע מהם כביכול לערב יין בוויסקי. תהליכי היישון שהזכרתי מכניסים טעם יין בוויסקי ועל פי עדות אישית של כמה וכמה אנשי מקצוע וותיקים, כוח השפעת חבית היין על הוויסקי השוהה בו מקביל לוויסקי המעורב בו כ-10% יין. אגב הוויסקי האמריקאי מתיישן בחביות חדשות שלא שהה בהן יין קודם לכן".

מפעל הייצור של ג'וני ווקר, סקוטלנד | צילום: חיים איזיקוביץ

מי גבינה – אסורים לכל הדעות

ככלל, עולם האלכוהול הוא עולם נרחב ביותר ומבוסס כעיקרון על שיטות הפקה פרימיטיביות. ה'טיפה המרה' הראשונה לכאורה מוזכרת בתורה לאחר המבול כאשר נח החל לעבד את האדמה: "וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם: וַיֵּשְׁתְּ מִן-הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר" (בראשית, ט', כ'-כ"א). במשך השנים למדו בני באדם להפיק שתייה חריפה מגידולים שונים, כאשר בכל מדינה העולם השתמשו בחומר גלם שהיה מצוי ונגיש ביותר או עלה הכי בזול.

כך למשל הפיקו אלכוהול באנגליה מדגנים, למשקה הג'ין. בסקוטלנד השכנה מפיקים כאמור את הוויסקי משעורה. משקה הוודקה ברוסיה מופק מתפוחי אדמה הגדלים שם בשפע. אם נקפוץ דרומה יותר בכדור הארץ נמצא, שאת משקה ה'סאקה' ביפן מפיקים מאורז. מעבר לאוקיאנוס, באיים הקריביים, מפיקים את הרום – המשקה האלכוהולי המקומי מקני סוכר. צפונה משם במדינת מקסיקו מפיקים את משקה הטקילה מצמח האגבה ואם נצפין עוד יותר, נגלה שבארה"ב ייצרו את הוויסקי האמריקני הבורבון מחיטה, שעורה ותירס. באירופה, באיזור צ'כיה-הונגריה הפיקו את משקה השליבוביץ' משזיפים ואילו בצרפת, ארץ הגפנים האיכותיים, מפיקים את הברנדי הצרפתי מענבים.

הרב חסקל מוסיף לנו כאן נקודה מעניינת. "לרשימה הארוכה הזו כדאי להוסיף את אוסטרליה וניו זילנד שם מצוי מאוד אלכוהול ממי גבינה. במפעלים בהם אנו מבקרים ברחבי העולם, אנחנו מתחקים אחרי מקור האלכוהול לוודא בין היתר שהוא לא בא ממדינות אלו".

הרב חסקל בוחן תווית של בקבוק | צילום: חיים איזיקוביץ

רגע, מדוע שחברה לייצור משקאות תרכוש אלכוהול מניו זילנד או אוסטרליה?

"הסיבה פשוטה ביותר. משקה אלכוהולי יכול להיות מופק מכמה סוגי אלכוהול שהמפעל המייצר קונה ממקומות שונים. מדובר בסופו של דבר בעסק והמפעל ירכוש אלכוהול מהמקום שהכי ישתלם לו עסקית ורווחית. הבעיה כאן היא שעל פי החוק הבינלאומי אין חובה לרשום על הבקבוק מהו מקור האלכוהול ומאיזה חומר גלם הוא הופק. כך שגם משקאות שיש להם כביכול מסורת ייצור וכדומה, יכולים לערב בפנים אלכוהול ממי גבינה האסור לשתייה משום גבינת עכו"ם, אולם על הבקבוק לא יהיה שום רמז לכך. האיסור הוא כפול גם גבינת עכו"ם כמו שהזכרתי וגם בשר בחלב אם המשקה עולה על השולחן באמצע סעודה בשרית כפי שמקובל בסעודות מצווה רבות".

במאמר מוסגר מוסיף הרב חסקל כי לא מדובר במי חלב שלגביהם יש המסתמכים על היתר של הגר"מ פיינשטיין זצ"ל ופוסקים נוספים. חלק מהאלכוהול המופק בניו זילנד ובאוסטרליה מקורו במי גבינה שלגביהם דווקא אין שום היתר של הפוסקים, והמשקה המופק מהם אסור בתכלית לשתייה.

עד לפני כעשור תחום המשקאות החריפים היה פרוץ ביותר וכמעט לא היה מצוי משקה חריף עם הכשר ראוי. כאשר נקרא הרב חסקל להיכנס לתחום, הוא לקח על עצמו כפרויקט אישי לבנות בסיס כשרותי איתן בתחום השתייה החריפה. בארגון הסטאר קיי – כמערכת כשרות בינלאומית עם זרועות רבות, עומלים רבות בתחום זה ואף מחזיקים מערכת לפניות הציבור עם עשרה נציגים המשיבים ל-150 אלף פניות בשנה. בנוסף, יש לסטאר קיי אתר בו ניתן לשאול ולברר על כל משקה אלכוהולי. הרב הולנד מספר גם על עלון מיוחד העוסק בתחום המגיע כיום ל-400 אלף אנשים בעולם, המפנימים את הבעיות הרבות המצויות בשתייה החריפה. "הדרישה למשקאות אלכוהוליים כשרים רק מתגברת כל העת", מציין הרב הולנד בשיחה מארה"ב.

אלו עוד משקאות חריפים בעולם עומדים תחת השגחתכם?

כרקע לתשובה פותח הרב חסקל בסיפור, שבדידו הווה עובדא. "התארח אצלי פעם יהודי תלמיד חכם ומכיוון שהוא יודע שאני מתעסק עם כשרות למשקאות חריפים, כיבד אותי בבקבוק וודקה סמירנוף, הוודקה הנמכרת ביותר בעולם. ישבנו לארוחה בשרית שלאחריה הוגש הבקבוק לשולחן. רגע לפני שפתחתי את הבקבוק שהיה בטעם אספרסו ראיתי סימון קטן באנגלית המציין שהמשקה חלבי. הסרנו מיד את המשקה מהשולחן וטסתי – כפשוטו – להיפגש עם מנהלי המפעל. תחילה הם התנגדו לכל שינוי, אולם לאחר מאמצים רבים ולאחר בדיקה של תהליך ייצור הוודקה שהתבררה ככשרה, הסכימו בעלי המפעל להחליף את תמצית האספרסו מחלבי לפרווה.

"תקופה לאחר מכן פנה אלינו בעל המפעל וסיפר על ההצלחה של המשקה בכל העולם. מסתבר שצרכנים רבים בעולם שאינם יהודים הרגישים לחלב או סתם צמחוניים כחלק מטרנד צמחוני עולמי, נמנעו עד כה מלצרוך את הוודקה בטעם האספרסו. השינוי שנעשה בגלל הכשרות, פתח למשקה שווקים נוספים ברחבי העולם.

"אם כבר הזכרנו וודקה כדאי להוסיף בעיה נוספת המצויה במשקה זה. ישנם יצרני וודקה המערבים בתהליך הייצור גליצרין – חומצה שומנית המסייע לוודקה ל'החליק' בגרון. החומר הזה יכול להיות מופק מכימיקלים או מחומרים צמחיים ולא יהיה בהם בעיה, אולם ישנו בעולם גליצרין המופק משומן מן החי כגון דבר אחר". מזעזע לחשוב על מחותן המגיש לאורחיו בעת שמחה, משקה המעורב בו שומן שכזה, רק בגלל שפעם הוא שמע שאין בעיות בוודקה, בגלל שיטות ייצור מסורתיות מחומרים טבעיים.

הרב חסקל חוזר לשאלה ומספר לנו על משקאות נוספים שעברו תהליך של כשרות. "לצד הסמירנוף יש את הוודקה הכשרה בשם טנקרי ותחת השגחתנו עומד גם משקה ג'ין אנגלי גם הוא במותג הבינלאומי טנקרי. בנוסף הכשרנו גם משקה רום מהאיים הקריביים בשם קפטן מורגן; משקה טקילה ממקסיקו בשם דון חוליו מקבוצת דיאג'יו וכן אספולון מקבוצת קמפרי; וויסקי סינגל כשר בשם קרדו או טליסקר מקבוצת דיאג'יו וכן ויסקי אמריקאי בורבון בשם Wild Turkey  מקבוצת קמפרי".

באלו בעיות נתקלתם במשקאות שהזכרת?

הרב חסקל נאנח. "מדובר בתהליכים שארכו יותר מעשור. חברת אי.בי.בי.אל.אס רתמה את שתי חברות האלכוהול הבינלאומיות – דיאג'יו וקמפרי להליך כשרות ארוך מאוד, במטרה להכשיר משקאות חריפים לצריכה של יהודים כשרים ללא ספקות ושאלות".

בכל זאת, על קצה הבקבוק.

"בייצור הג'ין נתקלנו להפתעתנו בפירות הדר המגיעים מארץ ישראל. הג'ין בבסיסו הוא אלכוהול המושרה בתערובת של עשרה סוגי צמחים ועשבים נותני טעם. חלק מתערובת הזו בא מקליפות הדר. כאשר התוצרת באה מישראל, השתייה יכולה להיות עם איסורי דאורייתא ודרבנן כגון עורלה  שמיטה וכן תרומות ומעשרות.

החומרים הנעלמים מרשימת הרכיבים

"אם ניקח לדוגמה את המשקאות המיוצרים מדגנים, מעבר לבעיות רבות בחומרי הגלם, ב'עזרים' המוכנסים למשקה כחלק מהתהליך ובהכשרת מכליות וקווי בקבוק, ישנה בעיה של 'איסור חדש'. בקצרה נסביר כי איסור חדש הוא האיסור להשתמש בתבואה חדשה עד לט"ז ניסן. באירופה מצויים לעיתים חורפים קשים שבסופם זורעים מחדש את השדות בתקופת פסח. זריעה זו מכונה בשם 'זריעת אביב' ועד לפסח הבא יש לתבואה דין חדש. איסור חדש חל גם על תבואה שהשרישה שבועיים לפני פסח, כך שגם אם יקצרו אותה בסוף הקיץ עדיין היא תהיה באיסור חדש עד חג הפסח הבא. במשקאות הוויסקי אין בעיה מכיוון שהמשקה יושב בחביות מינימום שלוש שנים, אולם במשקאות הג'ין והוודקה שהם הפקה של אלכוהול צעיר, אנחנו מתמודדים עם הבעיה של 'חדש'.

חביות היישון לצד מזקקות בסקוטלנד | צילום: חיים איזיקוביץ

"באופן כללי ישנה בעיה של אלכוהול המופק מענבים. כפי שהסברתי כלפי מי הגבינה, משקה כלשהו מאותה חברה יכול להיות מיוצר חודש אחד מאלכוהול המופק מתירס, חודש אחר ממי גבינה וכעבור חודשיים מענבים. ישנן שנים באירופה שנוצר בהן עודף משמעותי של ענבים והאחראים על החקלאות במדינה מסיטים את הענבים לייצור אלכוהול לייצוא". כאמור, הלקוח שפוגש את הבקבוק בחנות, גם אם הוא קורא אנגלית באופן שוטף, הוא לא יוכל לזהות את מקור האלכוהול מכיוון שהחברה לא מחויבת לציין זאת ברשימת הרכיבים.

בתהליך ייצור הטקילה הכשרה נתקלו אנשי צוותו של הרב חסקל בבשר הודו טרף המוכנס לדוד הבישול של המשקה. "במקסיקו יש הבדל גדול אם אתה מייצר את המשקה במדינת חליסקו – שאז הוא ייקרא בשם טקילה – או אם אתה מייצר את המשקה במדינת סינלואה הסמוכה לחליסקו שם יקראו למשקה בשם מסקל. גם שם מדובר בשיטות ייצור מסורתיות ובכל אופן מצאנו בשר הודו טרף בדודי הבישול של המשקה", אומר הרב חסקל.

"באיים הקריביים נתקלנו בייצור הרום הכשר בעירוב משקאות שבאו ממקומות שונים באזור: גואטמלה, ג'מייקה ובמספר איים קטנים בדרום אמריקה. הרבנים והמשגיחים טסו ממקום למקום וממזקקה למזקקה, בדקו בכל מקום את כלל חומרי הגלם והתמציות, את כשרות הכלים, את תהליכי הייצור, והכל כדי לייצר מוצר אחד בלבד – רום קפטן מורגן".

 

הערה חשובה 1: בכתבה מוזכר יין של נוכרים האסור משום סתם יינם. ראוי לציין כי איסור שתיית יין של גויים בזמן הזה הוא מדרבנן, זאת מכיוון שהגויים בזמנינו אינם מנסכים יין לעבודה זרה. במקרים בהם טעם היין מודגש מאוד בוויסקי אין כל אפשרות להכשיר את המשקה. זאת הסיבה שישנם משקאות בקבוצה זו שלא קיבלו כשרות מכיוון והיצרנים מתעקשים על יישון בחביות המדגישות מאוד את טעם היין. שאר משקאות הג'וני ווקר שקיבלו את כשרות הסטאר קיי מפוקחים כשרותית על ידי צוות משגיחים ורבנים מומחים מטעם ועד הכשרות.

הערה חשובה 2: במהלך הכתבה מוזכרים שמות רבים של משקאות חריפים שקיבלו חותמת כשרות. הרב חסקל מדגיש כי מחובתו של כל רוכש שתייה חריפה מכל העולם לבדוק היטב כל בקבוק בטרם הקניה. פעמים רבות מיוצרים אותם משקאות תחת אותו שם או מותג במפעלים שונים בעולם ואפילו התווית על הבקבוק דומה ביותר, אך המשקה שבבקבוק אינו כשר כלל וכלל והשותה אותו עלול להיכשל באיסורים דאורייתא ודרבנן. לכן, בטרם הקנייה, חשוב מאוד לחפש את חותם הכשרות על כל בקבוק ובקבוק ולא להסתמך על היכרות כללית עם המותג.

 

תגובה אחת ל: "צמאיך תשביע || הסודות שמאחורי כוסית המשקה"

  1. שכחתם לציין שהמותג שיבס שחלק ממוצריו קיבל כשרות מסוימת
    לא מובן איך כי אם מערבבים עשרות וויסקי משנים קודמות איך ניתן לתת כשרות
    עכשיו
    ב. שיבס שייך למשפחת ברונפמן היהודית ועל כן אסור מדין חמץ שעבר עליו הפסח

כתיבת תגובה