רגע של פיכחות

מרכז המיון החדש של DHL בישראל | צילום: DHL אקספרס

אתמול במליאת הכנסת נעצרה ההצעה להגדיל את תקרת הפטור ממע״מ על רכישות באינטרנט מחו״ל מ־75 ל־150 דולר. על פניו, מדובר במהלך שנשמע מצוין לכאורה, איך נוזיל לצרכן את המחיר, במקום לטפל בשוק, נמצא דרך קלה מבלי לחשוב רגע על המחר: אבל מאחורי הכותרת המחמיאה הסתתרה החלטה בעייתית מאוד לכלכלה הישראלית.

למזלו של המשק הישראלי, התעלו חברי הכנסת בעיקר מהליכוד שהתנגדו להצעה ועצרו אותה. זו לא הייתה הצבעה פופולרית. הרבה יותר קל להסביר לציבור כשאתה “מוריד מסים”. הרבה יותר מורכב להסביר מדוע לא כל הטבת מס היא צעד נכון, בעיקר לטווח הארוך, לכן ההתנגדות להצעה הייתה מעשה אחראי.

חשוב להבהיר: לא מדובר בהורדת מע״מ בישראל, לא מדובר בהוזלת מוצרי יסוד ולא מדובר בהפחתת מסים על עסקים מקומיים. מדובר אך ורק בפטור ממע״מ על קניות באינטרנט מחו״ל. זו הבחנה קריטית. כי מי שמקשיב רק לכותרת עלול לחשוב שמדובר במהלך רחב להפחתת יוקר המחיה. בפועל זו הטבה נקודתית לרכישות מאתרים זרים בלבד.

מדוע לא מוזיל את יוקר המחיה? יוקר המחיה בישראל לא נובע ממע״מ על חבילה מחו״ל. הוא נובע ממבנה שוק, רגולציה עודפת, מכסים, עלויות אנרגיה, עלויות שינוע, ריכוזיות בענפים מסוימים ומערכת מיסוי עקיפה מורכבת. פטור ממע״מ על קנייה אונליין עד 150 דולר לא מטפל באף אחד מהגורמים הללו.

שנית, אין ודאות שההטבה הייתה מתגלגלת במלואה לצרכן. הניסיון הכלכלי מלמד שבשווקים ריכוזיים, חלק מההטבה “נתקע” בשרשרת אצל פלטפורמות, ספקים או מתווכים. ההוזלה האמיתית לצרכן אינה בהכרח בשיעור המע״מ המלא.

שלישית, מדובר במהלך יקר תקציבית. מיליארד שקל בשנה, ללא ספק סכום משמעותי. כשמדינה בוחרת לוותר על הכנסה כזו, היא צריכה לוודא שהיא מייצרת שינוי מבני, ארוך טווח ורוחבי. כאן מדובר בצעד צר, ממוקד, שלא משנה את כללי המשחק, אלא רק מעביר חלק מהצריכה החוצה.

מי באמת היה נפגע? העסקים הקטנים והבינוניים בישראל, בעל חנות בגדים מקומית, חנות צעצועים, אלקטרוניקה או כלי בית שכבר מתמודד עם מציאות לא פשוטה:
ארנונה מהגבוהות בעולם המערבי, עלויות אשראי גבוהות, רגולציה מכבידה, שכר עבודה שעולה משנה לשנה ועלויות אנרגיה ולוגיסטיקה יקרות.

כעת תוסיפו לכך מדיניות שמאותתת לצרכן: אם תקנה מאתר בחו״ל, תשלם פחות מס. זו אינה תחרות חופשית. זו תחרות לא סימטרית. העסק הישראלי משלם מע״מ, מס חברות, ביטוח לאומי, ארנונה, היטלים ורגולציה והמתחרה מחו״ל נהנה מהקלת מס ייעודית. המשמעות ברורה: שחיקה נוספת ברווחיות של עסקים מקומיים, ירידה בהכנסות המדינה ממסים עקיפים, ופגיעה במקומות עבודה.

קשה להתעלם מהתזמון. מהלכים צרכניים שמצטלמים טוב עולים בדרך כלל בתקופות פוליטיות רגישות. קל למכור לציבור “פטור ממע״מ”. הרבה יותר קשה להסביר רפורמה עמוקה במבנה שוק המזון, פתיחת יבוא מקביל או צמצום רגולציה. אבל מדיניות כלכלית אחראית לא נמדדת בכותרת, אלא בהשפעה ארוכת הטווח.

אם באמת רוצים להוריד את יוקר המחיה, יש לנקוט לדעתי בצעדים אפקטיביים בהרבה: הפחתת מסים ומכסים על מוצרי יסוד, הקלה משמעותית ברגולציה על עסקים קטנים, הפחתת עלויות אנרגיה וארנונה מסחרית. בנוסף, יצירת תחרות אמיתית בענפים ריכוזיים. קחו את מיליארד השקל, והשקיעו אותם בשינוי עומק, לא בצעד סמלי.

כלכלה בריאה נשענת על עסקים מקומיים חזקים. על יזמים שמעסיקים עובדים, משלמים מסים ותורמים לקהילה. מדיניות שמעודדת צריכה מחו״ל במקום חיזוק השוק המקומי עלולה להיראות אטרקטיבית בטווח הקצר, אבל היא מחלישה את הבסיס הכלכלי בטווח הארוך. אתמול בכנסת נעצרה הצעה שנשמעה טוב, אך הייתה בעייתית מאוד במבנה שלה. טוב שהיו מי שהבינו את ההשלכות והצביעו בהתאם.

יוקר המחיה בישראל הוא אתגר אמיתי. הציבור ראוי לפתרונות אמיתיים ולא לכותרות זמניות. רפורמות עומק אולי פחות מצטלמות. אבל הן היחידות שמייצרות שינוי אמיתי